|
גם בארה''ב הרב אתנית צוחקים זה על הוויתו של זה. ברם, אין שם כמעט את מטעני העוינות של קבוצה אתנית כלפי משניה. הבדיחות על ''טפשותם'' של פולנים והיושר העודף המטומטם-כביכול של היוונים, כמו גם ה''פוץ'' והטוחעס'' היהודים, נעשים בקורטוב של חביבות כלפי המגוון והשונה, אך התורם. ואילו כאן, מטעני העוינות הבין אתנית, הינם אלימינטיביים, כלאמר רואים בצד האחר ''מיותר'' התופס מקום ומשאבים על חשבון אלה ש''באמת מגיע להם'' -מוטיב נרגנות-המון אנטישמי אופייני.. לעיתים אני חש שדווקא בישראל אני נתקל באנטישמיות כלפי מוצאי האירופי (ווזווז מיותר)
בעוצמות נזקיות ופורעות/מטרטרות messing up with meשלא הייתי ניתקל בהם באירופה (אמנם בדרך כלל מיהודים בני מוצא מזרחי הנראים גסי נפש במיוחד).
האם אין להבין בהקשר זה של משהו מהאנטישמיות האירופית - הרואה ביהודים תערובת פרדוקסלית של כוח ורפיסות אנושית (רפיסות נוסח הווזווז, הלקוח מהווס- שאלת ה''מה'' באידיש) את הערותיו של הרב עובדיה יוסף, אודות ''אשמתם הרת החטא'' של יהודי אירופה בשואה? |
טינה לעומת סובלנות בין-אתנית
