|
ניתן להבין את השתררות ההמוניזם, השטחיות וחוסר התרבות על ההוויה הישראלית, כהשתלשלות דיאלקטית, כשם שאראה בהמשך.
שכן, גם לים תיכוניות יש תרבות: למצרים (לאוכלוסיה העירונית), לספרדים, ליוונים. זו מתבטאת במימדים רבים, כגון בארכיטקטורה, בחוכמה העממית, בהתייחסויות לנושאי היום יום, וכד'.
בישראל אין תרבות: הדבר מתבטא, למשל, בהיעדר מוחלט של חכמה עממית, ובארכיטקטורה כפרית ועירונית שחרף פתיחותה לסגנונות מובילים ומסורתיים, הרי בסופו מדובר ברוב המקרים בגבב מדכא שאינו נותן לאדם תחושה שהוא בביתו ובעצמיותו, שתמיד דומה ומחטיא את הנקודה, ומוריד רמת החיוניות. אין כאן הגרעין המוביל ומעצב של תרבות, ובהיעדרה, משתררת החקיינות המתה ברוחה והמאולצת.
יתכן שאחת הסיבות הינה אמנם (עם כל הסימפטיה שלי) החד מימדיות והשטחיות הג'לובית של תרבות הפלמ''ח, שכללה תמיד טפיחת כתף עצמית. זו היתה, בעיקרה, הוויה (ולא תרבות) תודעתית/רגשית סגורה בתוך חבורה, וגרעין מלכד של בני חבורה התומכים ומגדילים זה את זה, וסלקנים כלפי אנשים אחרים.
ככזו, רבים לא ראו בה ערך מושך ורב מימדי של תרבות מורכבת (ולכל היותר, קצת חביבויות קלילות בנוסח הצבריות של דן בן אמוץ המנוח, שהפיח בהוויה זו קצת חן אמיתי, וכן מגושמויות כבדות ומביכות בנוסחים בידוריים קצת פחות מוצלחים משנות ה- 50 וה-60 ).
מה רואים כאן רבים, השרויים מחוץ להוויה זו? מסכת משמימה וחד מימדית למדי, תכופות מגושמת, המסמנת מעמד אליטיסטי. והרי האנגלי בן מעמד הפועלים מכיר לפחות בעושרה וגיוונה הכובש של תרבות אדוניו בני אוקסופורד ודרום אנגליה, ואילו כאן: שחצנות הריק הקשקשני. בהיעדרה של תרבות, הרי שהוא חווה משהוא בדומה לשרירות ריקה וכוחנית המונחתת עליו. הוא לומד מכאן שהשרירות והשחצנות והריקות הם יסוד תפעול הכוח. על כן באופן דיאלקטי גם הוא משטיח ומרוקן מתוכן את התרבית המזרחית למשל, הקרובה אליו יותר, והופכה לאוסף של סימנים ריקים של מזרחיות, ללא העומק התרבותי.
כך, הצרפתים באלג'יר ומרוקו למשל, השליטו את תרבותם בכוח האטרקטיביות שבה, הרב מימדיות הכובשת. בני מרוקו שבאו לארץ, רבים מהם השטיחו את הגוונים של התרבות הים תיכונית, והפכוה לאוסף סממנים ריקים בצוק העיתים של ההשפלה ונוכח הווית החד-מימד של הויית האנטי-תרבות השלטת.
דוד אבידן כבר אמר: אין עילית רוחנית בארץ הזאת ואיני יודע מה יש לנו במקומה.
אכן, נוכח הוואקום הזה, תוך מה שמצטייר כאכיפת הוויתו השטחית והמרותנית של מעין ''עבד כי ימלוך'' , דהיינו מרות, כוח ושלטון ללא תרבות, משתלטת על התרבות הווית הרכילות והריקנות הנובו-רישית השיינקינאית. מה שיש לנו במקום תרבות מסומל יותר מכל בדמות פטישי הפלסטיק המצפצפים בו עמכישראל מכה זה בראשו של זה ביום העצמאות. |
לאורי ויורם: היעדר תרבות והווית פטישי פלסטיק
