  
  
  
|
 |
|
||
  נישה בוזזת מול נישה המצמצמת ביזה. אורי, |
|||
|
|||
Lead us not into temptation אומרים בעלי התרבות האנגלו-אמריקנית, ואצלנו נאמר: פירצה קוראת לגנב. הנקודה החשובה היא לא מהו הטבע האנושי ברמת הפרט. הרי ברור שאם כל אחד יענה לחמדנותו, הרי סך הכל התפוקות יקטן, שכן תקטן גם המוטיבציה לייצר מצד פרטים יצרניים יותר. זה אגב בדיוק מה שקורה בארץ, בנבדל מסין או ארה''ב, צרפת, גרמניה ואנגליה, ובדומה לארגנטינה. הנקודה היא שהפעולה האנושית נעשית בהקשר קבוצתי, ועוד מרקס היצביע על כך. לכן, יש קבוצות המדכאות את יצר הביזה האינדיוידואלי. מה שמאפיין קבוצות ומסגרות חברתיות הינו האקלים האתי והאירגוני/חברתי. ההבדל בין חברה משגשגת וחברה פורעת הוא בדיוק זה שבראשונה יש מנגוני בלימה והענשה כלפי התנהגות בוזזת. מדובר גם באקלים מוסרי וגם בהדגשת היושרה (אינטגריטי) האישיים עליהם מדבר אלאן גרינשפאן. אלה הם מנגנוני בקרה חברתיים המווסתים את יצר הביזה למטרת התנהגות יצרנית המכוונת לגרוף רווחים, כשבחברה קפיטליסטית חלה כאן היד הנעלמה המתעלת את אנוכיות הפרט להשגת העושר והאושר הכללי - עליהם דיבר הכלכלן הסקוטי אדם סמיט במאה ה- 18 . ברור שבחברה בולשביקית נעלמות העכבות והבקרות החברתיות, שכן הביזה מובנית לתוך האתיקה הרווחת שם: חלוקה מחדש של ההכנסות, שלך -שלי ושלי --גם שלי. ועולה הבזיזה הבוטה והברוטלית והתוצאה, בדומה לישראל במובן מה - עושר המעטים הבוזזים ומצוקת הרבים. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| למיכאל: כפי שלימד אותנו פרויד הזקן והטוב לדיכוי |
|||
|
|||
היצר יש מחיר כבד אפילו אם לדיכוי קוראים סובלימציה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אורי: אני מנסה לחשוב אם לבני אדם באמת יש יצר לבזוז |
|||
|
|||
את הזולת במובן המקובל. אנו ממילא ''בוזזים'' משאבים שונים כמו גם את החי והצומח המשמשים למחייתנו. תחושתך כשאתה יכול לגמוע מרחקים על גבי סוס דוהר, בניגוד להשתרכות איטית ברגל - יש בה כנראה מתחושת הבזיזה: יתרונות הנופלים לידיך ברגע מסויים כמעט ללא מאמץ. אך נעבור הלאה: כוון ההתפתחות האנושי הוא החלפת הסוס ברכבת, מכונית ואחר מטוס או חללית -כל אלה הובאו לידי קיום בעזרת ההמצאתיות האנושית, מה שאין לחיה. מה נפלאה היא תחושת הטיסה - אותו מעוף חסר מאמץ, שהופך אפילו נושא שכיח לחלומות (ראה סיפור דדלוס ואיקרוס). דווקא ניצול המוח האנושי, דהיינו מאמץ אינטלקטואלי מורכב למטרת צמצום מאמץ בעתיד, דורש פחות משאבים, מביא ליתר יתרונות והינו פחות מסוכן מביזה הדורשת לוחמה ואת מחיר התקוממות המשועבד (ראה נושא העבדים, מרידות העבדים, ושיעבוד אנושי אחר, תכופות תוך הסתאבות המרקם החברתי של המשעבד). כנראה שביזת בני אנוש מביאה לסאוב ממש כמו קניבליזם, שכן יתכן ואין אנו מוכוונים באופן טיבעי לגזול את אמצעי קיומם של אחרים, ממש כשם שאין אנו אוכלים אותם למטרת השגת חלבון. כך, בצבאות מתורבתים קיימת תחיקה צבאית המענישה ביזה בחומרה יתירה, שכן הדבר מביא להתפוררות הצבא. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי