| 1) קנוניה פלילית עם האויב (אש''ף, כזכור) ערב בחירות 1992, על-מנת שיסייע למפלגת העבודה לעלות לשלטון, על-ידי ניסיון לשכנע את הערבים בישראל להשתתף בבחירות ו/או להצביע עבודה.
2) קנוניה עם אותו אויב וערב אותן בחירות, על-מנת שיחבל במשא-ומתן המדיני בוושינגטון, וזאת כדי שמפלגת העבודה תוכל להציג את הליכוד כ''מר קיפאון בתהליך השלום''.
3) עצם הפגישות (לכאורה) עם אנשי אש''ף לפני ינואר 1993 הן עבירה פלילית.
4) משא-ומתן חשאי באוסלו, תוך כדי הסתרה מגורמי הביטחון ובהתחלה גם מראש הממשלה, וחתימה במחשכים ב- 20 באוגוסט 1993 על ההסכם, ללא סמכות וללא רשות וללא החלטת ממשלה, ומאחורי גבה של המשלחת בוושינגטון.
5) הסתרה וחיפוי ושקרים - הכל על-מנת להציג מצג-שווא של אש''ף כ''שוחר שלום'' מול החמאס כ''שוחר מלחמה'', ושאר הונאות שחומרתן איננה נופלת מחומרת ההונאות המיוחסות לשרון במלחמת שלום הגליל.
6) כל המהלכים עם אש''ף הם מנוגדים לכאורה לפקודה למניעת טרור, מכיוון שאש''ף עד עצם היום הזה הוא אירגון טרור בלתי-חוקי, והדבר נותר בתוקפו.
7) חשד לפגיעה בריבונות ישראל בירושלים; ''מכתב ירושלים'' של פרס אל שר החוץ הנורבגי, לפיו הוא מבטיח לשמור על מעמדם של מוסדות אש''ף בירושלים, ובכך יש חשש לבגידה על-פי סעיף 97 ב' לחוק העונשין.
8) הפרה ברורה של החלטת ממשלה (לא לדבר עם אש''ף וגו') וכן הפרה של הסכם בינלאומי (כללי ועידת מדריד) וזאת על-פי ספרו של שמעון פרס (''מזרח תיכון חדש''). שנים טירטרו לנו במוח עד כמה חמור ונורא הוא ''להפר הסכם בינלאומי'' כאשר דובר על הפרה או ביטול של אוסלו על-ידי ממשלת ימין, אבל לממשלת שמאל מותר להפר הסכם בינלאומי.
9) הונאת הציבור (ולא הפרה של הבטחות בחירות). חיים רמון שר הבריאות הודיע חד משמעית בשם הממשלה שהממשלה שוללת משא ומתן עם אש''ף, וזה היה ביולי 1993, כאשר המשא ומתן עם אותו אש''ף נמשך כבר חודשים ארוכים. הודעתו של חיים רמון לא היתה בראיון בביטאון ''כפר חב''ד'', אלא מעל דוכן הנואמים בכנסת.
10) תמיכה באירגון טרור. ממשלת ישראל המשיכה בהסכמים עם אירגון הפת''ח, גם לאחר שבית משפט בישראל פסק שמבחן הכניסה לחברות באירגון זה הוא רצח של אזרח יהודי ישראלי. (בג''ץ אישר את הקביעה הזאת ב- 1997).
מכל האמור לעיל - גם ממשלות ימין אינן נקיות, אבל ישנו הבדל תהומי בין מי שדחף את כדור השלג לבין מי שלא מנע את המשך הידרדרותו. |