|
לימוד מלחמות ולקחיהן, לא רק בהיבט האסטרטגי, אלא גם ברמה הטקטית ורמת הפרט לימד אותי לפני שנים שאין מלחמות נהדרות ומושלמות - אלא במוחם של הוזים, סוטים וקציני תעמולה. הגדילו בכך הרוסים והגרמנים, שכל מי שחוקר מה באמת התרחש בשדה הקרב יודע שלא הושגה הכרעה, הצבאות הקיזו דם מהיום הראשון ו''אפילו'' הגרמנים, שהצטיירו כ''אדוני מלחמה'', עשו שגיאות יקרות, לחמו קרבות מיותרים, נכנסו למערכה עם ארטילריה לא יעילה שחלקה נגרר על ידי סוסים, עם טנקים לא מתאימים לשדה הקרב וללא ציוד לוחמת חורף.
האמריקאים ה''יעילים'' אכלו מרורים בכל מערכות אירופה והמזרח הרחוק, מהנחיתה בצפון אפריקה, דרך סיציליה, המערכה הקשה באיטליה, הנחיתה בנורמנדיה, קרב הךחטה וקרב יער הורטיגן שלא להזכיר עוד.
כך קרה בקורירה, כך קרה בוויאטנאם ובעירק לחמו ברחוחת רפאים, מילואי הצבא העירקי וכמעט שלא התנסו בקרב של ממש.
אני מוסיף הערות אלה, מפני שאין מלחמה זוהרת ואסור להיסחף אחר מטיפי מלחמה מכל סוג. עוד אסור לזלזל באויב, וודאי שלא בצבא הלאומי, צה''ל. ברור מזמן שפא''צ משמש כר מהלומות קבוע נגד צה''ל, למן הפן ה''מקצועי'' ועד לזווית ''פשעי מלחמה''. אך אם נסלק שני גורמים אלה, ישאר צבא שהוא, בסך הכל, מהימן מבחינת שליחותו כצבא הגנה, אלא שבשנים האחרונות חלה סטיה מהנתיב הזה לאפיקים פוליטיים ולמלחמה אבודה בפלשתינאים.
צבא מושלם? רק באגדות ובהתייפייפות היסטורית. |
אין מלחמה נהדרת לא היה צבא מושלם אלא באגדות
