|
הקורא המתקרא מיץ פטל, שואל שאלה האופיינית לישראלים שלא מבינים משמאלם לימינם, ועל כן גם לא מבינים את ההבדל בין עיראק לישראל.
אם החרם על עיראק לא הצליח, כך עובד ההגיון של המיץ
הזה, אז גם על ישראל זה לא יעבוד.
אין ספק כי חרם על מדינה בה מתקיים שלטון עריץ בראשות דיקטטור אכזר, החרם יהיה פחות יעיל, כי מה איכפת לו לדיקטטור מסבלם של בני עמו. אין לאזרחים זכות דיבור להוציא את הזכות להריע לעריץ. לכן החרם על עיראק לא עבד, ולכן הוא גם היה כרוך בסבל בל יתואר למיליוני עיראקים. העונש על העם העיראקי היה כפול: גם ענישה מהקהילה הבינלאומית, וגם ענישה כבדה מהממשל הטוטאליטרי שלהם. מצבם של הפלסטינים בשטחים הכבושים דומה לזה של העם העיראקי. יש להם שלטון שלא בחרו בו, שרודה בהם באכזריות ולא מתחשב בדעתם.
ישראל בתחומי הקו הירוק, שונה מעיראק. בישראל שוררת עדיין דמוקרטיה, חלקית לפחות, ליהודים. יש משטר רב מפלגתי, מתקיימות בחירות, יש עיתונות חופשית, ועל כן, כל עוד לא השתלט על ישראל איזה סדאם חוסיין, נאמר תשלובת דיקטטורית של ליברמן-אלון-איתם לוינגר, החרם יפעל את פעולתו מהר מאד. הישראלים שהתרגלו לחיות ברמת חיים מערבית, לנסוע לחו''ל, לקנות סחורות מרחבי העולם, לטייל ברכבם, להינות מחשמל במחיר סביר וכו', יעלו תוך זמן קצר על הבריקדות ויסלקו את שרון וקומפני מהשלטון ויכנעו ללא תנאי לתנאים, שאם ימולאו, יופסק החרם: הפסקת הכיבוש, פירוק ההתנחלויות, נסיגה לקווי ה- 4 ביוני 1967 ונכונות לקלוט מספר מוסכם של פליטים פלסטינים.
השאלה הגדולה היא כמובן: האם יופעל חרם כזה. זה לא נראה מהיום למחר, אבל בטווח מעט יותר ארוך, אם ישראל תמשיך במדיניות פשעי המלחמה שלה, זהו תסריט אפשרי. הלוואי במהרה בימינו, אמן. |
לענין החרם על עירק- הערתו של המתקרא מיץ פטל
