|
נו, אם מדברים כבר על כפייה בינלאומית הדבר מזכיר לפעמים נשכחות...האם בכלל קיים נשק הכפייה הבינלאומית?
אינני בטוח בכך. אם מביטים על מצב העניינים בעולם מגלים כי כפייה בינלאומית מסתמכת במידה הולכת וגוברת על שימוש בסאנקציות ובהפעלת כוח ואלימות כנגד הגוף עליו אמורים להיכפות הדברים. במקרה עיראק או במצב העניינים שהיה בסרביה של מילושביץ, הרי שכפייה בינלאומית עזרה מעט מאוד, אם בכלל.
במיקרה עיראק הרי שברור שדבר לא ממש השתנה בעשר השנים האחרונות. בסרביה המצב מעט שונה מפאת ההפיכה שבוצעה במקום נגד משטרו של מילושוביץ, שפירושו שהכפייה הבינלאומית נהנתה מאופוזיצייה חזקה ומתנועת התנגדות פנימית לרודנותו של מילושביץ. בעיראק הדבר לא הצליח.
מבחינה זו כפייה בינלאומית לא תצלח גם עבור ישראל, לא בסאנקציות, וחלילה לא בהפעלת כוח ואלימות בינלאומית נגדה. יש לשים לב כי גם באפשרות אחרת של לכאורה 'רק' ביקורת בינלאומית כגון שליחתה של וועדה בינלאומית לחקר אירועי ג'נין או רעיון הכוחות הבינלאומיים לשטחים מגלה ישראל התנגדות, אשר אני יכול להבינה, אם כי מתקשה להסכים עימה, במידה והיא יכולה להביא ליצירת דינמיקת פיתרון בשלבים.
זו גם הסיבה לכך שאיני חושב כי כפייה בינלאומית במקרה קאשמיר יכולה ממש להצליח, ואף איני חושב שההודים או הפקיסטנים יסכימו למצב שכזה.
הסכסוך בחבל ארץ קאשמיר נמצא כנראה רק בתחילתו, ואיש אינו יודע כיצד ממש יתפתח. אינני רואה גם כיצד ניתן להפעיל סאנקציות כל סוג שהוא על מעצמות בנות מאות מליוני בני אדם, ולו באופן טכני. |
קשמיר
