  
  
  
|
 |
|
||
  לאורי - מספר השגות על הבסיס התיאורטי של המאמר |
|||
|
|||
מהעדר תשובה לשאלותיי אני מניח שהן נראות טריוויאליות. אנסה להבהיר את מה שכתבתי בתמצית בנושא אחד בלבד: קבלת החלטות. אם הבנתי נכון את רעיונותיך הרי שמדעי הטבע משמשים לך מודל לחשיבה ביקורתית אינטלקטואלית. אין תיאוריה שאינה עומדת למבחן בכל עת, כאשר הבחינה תתבצע תמיד בעזרת כלים רציונליים ותאומת מול חוקי הלוגיקה. לי יש ספקות חמורים לגבי קביעה זו, במיוחד ספקותיי מתעוררים כאשר מתרגמים החלטות במדעי הטבע להחלטות במדעי החברה. די להתבונן ''בפוליטיקה של המדע'', קרי - מה לחקור ומתי (ראה ספרו של Latour על פאסטר ועל הדרך בה הגיע לתגליותיו הגדולות. כמו''כ השווה את ההיסטוריה של המחקר באיידס לפיענוח הגנום). מספר טעויות במאמר שמן הראוי לתת את הלב אליהם: שני המשפטים הלקוחים מהמאמר אינם גרים בכפיפה אחת. '' המלחמות המיטו מוות על אנשים רבים והרעו את מצבם של אנשים אחרים, יותר מכל גורם; מערכות הביטחון בלמו את המחשבה החופשית, הזיקו לתרבות הדמוקרטית ועיכבו את התפתחות האינטליגנציה האנושית.'' '' המניע העיקרי לפיתוח הטכנולוגי בעשרת אלפים השנים האחרונות של הציוויליזציה הנוכחית, לאחר המהפכה החקלאית, היה פיתוח אמצעי לחימה, ואמצעי לחימה נגדיים.'' דומני ששני המשפטים סותרים החד את השני, או שלא הבנתי אותם. '' הכסף הגדול הזה השפיע על מדיניות הביטחון של רוב המדינות, ובייחוד על זו של מעצמות-העל, היצרניות והיצואניות הגדולות, ושל יצרני הנשק שבאותן מדינות... זאת אחת הסיבות להעמקת הסכסוך בין יהודים לערבים ולסכסוכים צבאיים אחרים באזור.'' דומני שהקביעה בסיפא דורשת הבהרה. איני משוכנע שניתן להעמיד את משקלו של הכסף הגדול בשורה אחת עם הגורמים המהותיים של הסכסוך. '' בחירתו של ביל קלינטון לנשיא מעצמת-העל היחידה בעת כתיבת שורות אלה, היא אחד האותות המבשרים את קיצה של הציוויליזציה הנוכחית. גם הטיפול הפוליטי והתקשורתי בפרשת לוינסקי, ובפרשיות אחרות של קלינטון, הוא אות מבשר לכך.'' האם היום היית חוזר על המשפט הזה? '' מותם בשדות הקרב של צעירים מוכשרים, בעלי פוטנציאל גבוה מאוד, דלדל את האליטות הוותיקות ומיקם בהן אנשים בעלי כישורים נמוכים ונורמות פגומות, וחיזק את הדומיננטיות של הקשישים בחברה הישראלית.'' שוב, הקביעה הזאת דורשת הסבר. האם את תפקיד הקברניטים ממלאים הזקנים הסניליים משום שהמוכשרים נהרגו בקרבות? תמהני. להלן מגוון של תיאוריות על דרך קבלת ההחלטות בחברה, ובוודאי בסביבה שלטונית המעוררים אצלי ספק לגבי הנחרצות בקביעה של ''אינטלקטואליות'' על מגווניה השונים כאשר דנים בצורת קבלת ההחלטות בכל מוסד שלטוני שהוא. מעבר לכך, יש לי ספקות עם האינטלקטואליות האקדמית עשויה להצליח במסדרונות השלטון (אלא אם מישהו עשוי לייחס לבת משפחת גבריאלי תכונה כזאת...) ------------------------------------------------ המודלים הקיימים לקבלת החלטות: מה עומד מאחורי החלטות מדינאים: הניסיון להשיג את מירב התועלת או החלופה הראשונה המניחה את דעתו של מקבל ההחלטות ? האם הם מסוגלים לערוך ניתוח מפורט או שהניתוח הוא היוריסטי פשוט? והאם הם מושפעים ע''י ה-Framing effect? ברור שלא ניתן לקבל החלטה ללא כללים לקבלת החלטה, ותוצאותיה של ההחלטה מושפעים מכללם אלו, מהדרך בה הוצגה ומהסדר בו מעובד ומוצג המידע. קיימים מודלים תיאורטיים רבים לטיפול בהרתעה, מרוץ חימוש, ייזום מלחמה, סיום מלחמה, מיקוח, מסחר ומו''מ. הטענות נגד התחום הקוגניטיבי הן על שאינם מציעים תיאוריה מקפת אלא היפותזות תיאוריות אד-הוק המשנה את הסבריה בהתאם לממצאים. הסטייה מהמודל האנליטי יוצר לעיתים קרובות הליכים משובשים. כל הניסויים אינם מביאים בחשבון לימוד מטעויות. התוצאה שהתנהגות תקנית עשויה להתפרש כאנומליה ע''י הפסיכולוגיה הקוגניטיבית. ------------------------------------------------ מודלים רציונליים: לצורך הדיון, נתעלם משלב המיקום של המטרה בסולם העדיפויות של מקבלי ההחלטות ונבחן את התהליך לגבי מטרה שהוגדרה על ידם. כדי שיתקיימו התנאים הרציונליים האופטימליים להשגת מטרה מוצהרת, על משתנים - חיזוי ושליטה, לקבל ערכים מכסימליים. ערכים אלו יתקבלו בתנאים הבאים: א. ההחלטה התקבלה ע''י שחקנים רציונליים בתהליך קבלת החלטות רציונלי. ב. תהליך המימוש הינו תהליך סיבתי; והוא ידוע למקבלי ההחלטות. ג. הסביבה התפעולית נשלטת ע''י חוקים סיבתיים. ד. ניתן לשנות את הפרמטרים המשפיעים על הסביבה התפעולית בצורה מבוקרת. ה. בידי מקבלי ההחלטות קיים מידע שלם, רציף ומעודכן על עולמם ועל הסביבה התפעולית. ההחלטה תתקבל בתהליך בו החלופה שתיבחר אמורה לייצג את התועלת המכסימלית החזויה למקבלי ההחלטה. חיזויה של התועלת המכסימלית יתבסס על היסק הנגזר מההנחות לגבי החוקים השוררים בסביבה התפעולית והמכוננים את התהליך המתוכנן (הנחות א', ב' ו-ג'). השליטה בתהליך מותנית ביכולתו של המתכנן לשנות את המגמות המתפתחות תוך כדי התרחשות בצורה מבוקרת (הנחות א' ו-ד'). הן יכולת החיזוי והן השליטה בתהליך מתבססים על מידע מעודכן ושלם על העולם, בשלב ההחלטה ובכל אחד משלבי הביניים של המימוש (הנחה ה'); בהתקיים הנחות אלו, המשתנים, חיזוי ושליטה, אמורים לקבל את ערכיהם המכסימליים. נקדים ונאמר שמאחר וחמשת התנאים, שנגזרו מן התיאוריה הרציונלית, סותרים כל מציאות חברתית שהיא, לא ניתן לעולם להגיע לערכים המכסימליים של החיזוי. לחילופין, יש סבירות גבוהה להניח שכל הערכה המתבססת אך ורק על התנהגות רציונלית של מערכות אנושיות תהיה שגויה. כל אחד מהמודלים הרציונליים שייסקרו להלן מסתמך על חמש ההנחות לגבי המודל הרציונלי המושלם, (שחקנים רציונליים; תהליך מימוש סיבתי; סביבה תפעולית סיבתית; פרמטרים סביבתיים נשלטים; מידע שלם) בהן התחלנו את הדיון בנושא החיזוי (הערכה), עם אפשרות לסטייה מהמודל המושלם בכל אחת מההנחות. לדוגמה: הפרמטר של המידע השלם. המודלים מניחים שלו היה בידי המדינאי המידע המלא על היריב ועל הפרמטרים המכתיבים את הסביבה הביצועית, ההחלטה תנוסח כהצהרה על כוונת המדינאי להשיג מטרה, התואמת את רצונותיו, בכפוף לחוקי המשחק ולהקצאת המשאבים לצרכי המימוש. גם אם התאורטיקנים לא יצהירו על אמונה זו בפה מלא, הרי שכולם ינהגו לפיה. המשמעות המעשית של המושג ''החלטה בחוסר וודאות'' פרושה ''החלטה בתנאים של חוסר מידע''. ההסתייגויות שלי הן מהדרך בה מתקבלות ההחלטות, קרי - החלטות מדיניות לא רק שהן מתקבלות על סמך מידע חסר, אלא שגם הבסיס התיאורטי שלהם לא נשמר. אם חוקי המשחק מתבססים על העדפת התועלת המכסימלית או על הימנעות מהפסד, הטענה עיקרית המושמעת נגד החלטות מדיניות שהתהליך עצמו אינו לכיד ומסתמך במרבית המקרים על כללים שאינם כתובים, כמו אינטואיציה או סדרי עדיפויות שונים מאלה שמכתיבה הבעיה המוצגת. משמעות הקביעה הזאת היא שקבלת ההחלטות מתבצעת בעולם דטרמיניסטי, ההופך לאינדטרמיניסטי אך ורק בגלל מידע חסר(!) ובוודאי לא זאת הכוונה של המודלים הרציונליים בהתייחסותם ל''החלטה בחוסר וודאות''. המודל הרציונלי מניח אופטימיזציה מלאה. בניסוח של Von Neumann & Morgenstern, מפתחי התיאוריה של תורת המשחקים, מקבל ההחלטות מנסה לשער את התוצאות ''העשויות להיגזר מחלופות זמינות ומהסיכוי למימושן, ולאחר מכן הוא בוחר בחלופה המבטיחה לכאורה את הפוטנציאל הגבוה ביותר'' (Beach and Mitchell 1978, p.441). בתנאי סיכון וחוסר וודאות התועלת מחושבת כסכום המכפלות של הסתברות התוצאה בתועלת המשוקללת. החלופה המועדפת אמורה להיבחר לפי הערך הגבוה ביותר של מכפלות אלה. אפשרות אחרת היא זו המבטיחה את מינימום ההפסדים. כאשר המשחק מתנהל נגד יריב רציונלי הכלל הוא של מכסי-מיני בו נבחר המהלך בעל רמת הביטחון המכסימלית שהוא המהלך שיש בו הערך הגבוה ביותר של ההפסד המינימלי. לדוגמה: שחקן שח בוחר מהלך לו יש סיכוי להשיג את התוצאות הטובות ביותר כאשר היריב יגיב במהלך הטוב ביותר עבורו. תורת ההחלטות הינה סובייקטיבית לא רק בתוצאות המשחקים אלא גם בהתייחסות להסתברות התוצאות. גישה זו, הידועה גם כ- SEU= Subjective Expected Utility, אמצה את עקרון התועלת הסובייקטיבית המכסימלית. חסרונותיה העיקריים של גישה זו שלמעשה לא ניתן להפריכה. כל בחירה שאינה תואמת לתחזית אמורה לייצג עקומת תמורה פרטית סובייקטיבית. הנחת רציונליות בתהליך הבחירה אינה מביאה בחשבון את מוגבלות יכולתו של הפרט לחשב חישובים מורכבים של הסתברויות, ומוטה ע''י שורה ארוכה של נטיות אישיות. עיקר הטענות מועלות ע''י ה- Prospect Theory. לפי מחברי התיאוריה, ''המחקר בשיפוט היוריסטי מבקש להסביר את השיפוט הנכון והמוטעה גם יחד במונחים של תהליך פסיכולוגי'' (Kahneman,1982,Preface). ההתייחסות היא להתנהגות נורמטיבית ולסטיות ממנה. בעקבות זאת Newel ו-Simon פיתחו ב- 1972 את מושג הרציונליות המוגבלת (Bounded Rationality) שמשמעותו: אנשים מנסים להשיג את מכסימום התועלת במגבלות יכולות התהליך הקוגניטיבי שלהם. הגדרה זו באה לכלול התנהגויות הנראות כאירציונליות במסגרת ההתנהגות הרציונלית. מבחינה היסטורית, הרציונליות של הבחירה הושוותה לבחירה לוגית, הן בפילוסופיה והן בפסיכולוגיה. הלוגיקה הינה נגזרת של הפילוסופיה העוסקת במערכות צורניות לטיעונים דדוקטיביים. טיעון שאינו לוגי נחשב לטיעון אירציונלי. טיעון רציונלי הוא טיעון שנגזר מההנחות. אם בני אדם יטענו בצורה נוגדת ללוגיקה הם יטעו ויקישו לגבי תופעות שלא יקרו, לכן נדרש מהחשיבה הרציונלית לוגיקה דדוקטיבית. רעיון הרציונליות תופס מקום מרכזי במודלים הכלכליים. גם כאשר ההתנהגות אינה בהכרח רציונלית עדין ניתן לתחם אותה כקווזי-רציונליות. רעיון התועלת המרבית שולט בתחום זה. עם זאת יש מספר חוקרים שהוכיחו שמספר אנומליות בהנהגות השוק אינן ניתנות להסבר בעזרת עקרון התועלת המכסימלית. לדברי עציוני (סוציולוג) לא ניתן לבודד אירוע של החלטת יחיד. על כל החלטה משפיעים גורמים חברתיים, כמבנה חברתי, מחויבות מוסרית, רגשות וערכים. כמו''כ לטענת עציוני לפרט יש מספר רב של פונקציות תועלת מאחר ויש לו מטרות שונות וכל הפונקציות האלה קשורות זו בזו בפונקצית תועלת משוקללת. טענה השקלול מתקבלת בספקנות ע''י מדע המדינה, התוקף את ההנחה של אופטימיזציה. חוקרי יחב''ל הראו שהנחת האינווריאנטיות אינה תקפה לעיתים מזומנות ומושפעת מתופעת ה-framing. ההצבעה מושפעת דווקא מתועלת שלילית נצפית. ---------------- המודל הפופריאני: השגת מטרה (כאשר אין כל התניה לגבי הדרך בה הוגדרה) בדרך היעילה ביותר, בתהליך המבטיח את מירב התועלת, תוך הפעלת בקרה מודעת לכל אורך התהליך. המודל מודע לקושי בהגדרת תהליך בחירת מטרות כבחירה רציונלית לוגית ומגביל עצמו לפנומנולוגיה בבקרה התהליך של רכישת המטרות. בנקודות הבקרה נבחנים הפרמטרים הבאים: - השוואה בין המאמץ שהושקע מול המתוכנן ועדכון המאמץ המתוכנן הצפוי עד להשגת המטרה. - בחינת גודל המאמץ החזוי בנתיבים אלטרנטיביים מול המאמץ החזוי בדרך שנבחרה ושינוי האסטרטגיה לפי המסלול היעיל ביותר (תואם לפונקצית ''עלות תועלת''). המודל מתייחס לתהליכי בקרה המודעים לתודעה (בניגוד לתהליכים אוטומטיים או ביולוגיים, לדוגמה: הבקרה הפיזיונומית האוטומטית המתבצעת במערכת העיכול). ---------------- המודל הרציונלי לפי March: הקשר האפשרי בין הרציונליות של התהליך ותוצאות תבוניות (רציונליות סובסטנטיבית) אינה אקסיומה אלא דורשת הוכחה. הבחירה הרציונלית מניחה חיזוי תוצאה עתידית לפעולה עכשווית. התוצאות החזויות נשקלות לפי העדפות התועלת האישית של מקבל ההחלטה. בחירה רציונלית אמורה לענות על ארבע השאלות המתייחסות לחלופות, לציפיות, להעדפות ולכללים לפיהם מתקבלת ההחלטה: 1. חלופות: מהן הפעולות האפשריות? 2. ציפיות: אילו תוצאות עשויות לנבוע מכל אחת מהחלופות? מהי הסבירות לתוצאה אם תבחר אחת מהחלופות? 3. העדפות: מה ערכן של כל אחת מהתוצאות למקבל ההחלטה? 4. כלל ההחלטה: כיצד תיבחר החלופה לפי ערכן של התוצאות הצפויות? הסבר רציונלי להתנהגות אנושית אמור לענות על כל אחת מהשאלות שהוצגו. התשובות נשענות על שני ניחושים ביחס לעתיד: מה תהיה תמונת העולם כתוצאה מהחלופה שתיבחר? מה יחוש מקבל ההחלטות אם יתנסה בעולם שיתקבל כתוצאה מבחירתו? ---------------- ישנן תיאוריות המניחות שבידי מקבל ההחלטות הידע לגבי הסביבה וכיצד תשפיע עליה בחירתו. תיאוריות אחרות מכירות בסובייקטיביות של מקבל ההחלטות אך עדין מניחות שהוא מודע לכל החלופות ושבידיו הידע הדרוש להערכת תוצאות בחירתו על הסביבה. לדוגמה: עלית מחירים תגרום להקטנת הביקוש. גם אם ההערכות לגבי התנהגות השוק נכונות, עדין אין הערכות אלה קובעות עמדה לגבי התנהגותו של הפרט. על ההעדפות לכלול ערכים כמו (1) רווחים עתידיים (2) תרומה עתידית ליעדים מדיניים (3) תרומה עתידית למוניטין. התיאוריה מותאמת יותר לתנאים הריאליים כאשר היא מביאה בחשבון את אי הוודאות בדבר התוצאות העתידיות בזמן קבלת ההחלטה. כאשר מתבצעת ההערכה לגבי סבירות ההתרחשות של תוצאות הבחירה, נכנס גורם נוסף :רמת הסיכון. מי שנמנע מליטול סיכונים יקטין את ערכה של חלופה מסוימת ולהפך. שני הגורמים הנוספים, חוסר הוודאות ורמת הסיכון, מחייבים לעדכן את מסגרת הדיון. עלינו להציג ארבע הנחות חדשות: 1. ידיעה: מה עלינו להניח לגבי רמת הידיעה של השחקן לגבי העולם ולגבי השחקנים האחרים? 2. שחקנים: מהי ההנחה לגבי מספר השחקנים? 3. העדפות: מהן ההנחות לגבי העדפותיהם של השחקנים לגבי כל אחת מהחלופות הנשקלות? 4. כללי ההחלטה: לפי אילו כללים נבחרת החלופה המועדפת? רוב התיאוריות נצמדות לרציונליות הטהורה. התיאוריות המניחות ידע מוגבל אינן מתחשבות במימד של ריבוי שחקנים. אחרות, העוסקות בריבוי שחקנים (הגרסה של מיקרו כלכלה בתורת המשחקים) אינן מביאות בחשבון את מימד הגבלת המידע; אף לא אחת מתיאוריות אלה אינה מביאה בחשבון את מימד ההעדפות המשתנות של השחקנים. ---------------- המודל המהווה תשתית לתורת המשחקים: תורת המשחקים מתייחסת לשתי משפחות של מודלים: האחת, התיאורטית, הדורשת שפעילות כל אחד מהשחקנים תהיה אופטימלית כאשר ציפיות השחקן הן אופטימליות ומביאות בחשבון סטייה של כל אחד מהשחקנים מהשיקול התיאורטי. משפחת המודלים האחרת מביאה בחשבון רמת סטייה מסוימת אך עקבית בכל הפעולות שהשחקנים נוקטים. המודל מגדיר בחירה רציונלית של השחקן בכך שהוא מאמין שבחירתו משרתת בצורה הטובה ביותר את ענינו בשלב הבחירה. איך נדע כיצד השחקן מגדיר את טובתו? תחילה נגדיר את התוצאות הסופיות של אפשרויות הבחירה ואת הבקרה של השחקן על מהלך המשחק. הגדרות אלו תואמות את שני משתנים אותם הגדרנו בראשית הפרק: חיזוי ושליטה. א. תוצאה: קיימת תוצאה אחת ויחידה שהיא סופית ואינה נשלטת ע''י השחקן. ב. פעילויות: האפשרויות העומדות לפני השחקן, מהן הוא בוחר אחת ויחידה. ג. מכניזם הבחירה: לכל שחקן יש סולם העדפות משלו לגבי התוצאות, אותן הוא מדרג בסדר היררכי מהטוב לרע. סדרי ההעדפה שלמים לכל זוג תוצאות, האחת טובה באותה מידה כמו השניה וטרנסיטיבית. השחקן בוחר בפעולה שתיצור את התוצאה המועדפת. הפעולה שיבחר השחקן לנקוט תלויה סולם העדפותיו לגבי התוצאות ובמידת המידע שבידיו כיצד הפעולות גורמות לתוצאות אלו. במצב של וודאות, פעילויות נבחרות יובילו לתוצאות המועדפות. בדרך כלל אין וודאות מוחלטת. העדר הוודאות מיוצג ע''י הערכת ההסתברות למידת הקשר בין פעולה שתיבחר לתוצאה. הגישה הרציונלית, לפי מודל זה, מניחה: - בדרך כלל השחקנים יעדיפו תועלת מכסימלית. - לכל שחקן יש מערכת שלמה של העדפות לגביי התוצאות המצופות (ניתן להניח הסתברות לגבי התוצאות, כך שניתן להביע אותם בצורה מתמטית). - תיאורית מכסימום התועלת מניחה שאם ההעדפות בהימורים צופות ארבעה תנאים, קיים אינדקס לגבי צפי התוצאות, הקרוי תועלת, כך שההעדפות לגבי התוצאות קובעות את התועלות הצפויות. - התועלת הצפויה מהימור היא האינדקס של כל אחת מהתוצאות מוכפל בהסתברות שתוצאה זו אכן תתממש. הימור אחד עדיף על השני רק אם התועלת הצפויה גבוהה יותר. העדפת הימור לפי התועלת הצפויה כפופה לארבעה חוקים: שלמות. 2) טרנסיטיביות. 3) רציפות העירוב. 4) אי תלות בתחליפים שווים. במיקוח בין שני שחקנים או יותר, תורת המשחקים קובעת שבחירתו של השחקן והכוחות הנסתרים מאחריו קובעים את המהלך. הכוחות האלה מוגדרים ע''י תהליך אקראי. מול כוח זה על השחקנים להעריך מה המהלך הבא של היריב אמור להיות. ההשערות ניתנות להערכה ע''פ חלוקה הסתברותית בדומה לאמונה על מצב העולם. שלא בדומה לאמונות שאינן מוגבלות, ההשערות מניחות שהשחקנים האחרים בוחרים את המהלך שלהם לפי התוצאות המועדפות על ידם. ---------------- רציונליות מוגבלת: המודלים של רציונליות מוגבלת מביאים בחשבון את המוגבלות הטבעית של בני אדם לעבד את המידע העומד לרשותם ולהסקת מסקנות בהתאם. הבחירה היא תמיד בתחליף רציונלי. אולם מודלים אלה מוגדרים רק לעתים רחוקות במידת הבהירות הדרושה. מה הן המגבלות הקיימות על היכולות של השחקנים בעיבוד המידע. כאשר ההגבלות מוגדרות בצורה מפורשת התוצאות המושגות בעזרת מודלים אלה דומות לאלו המושגות במודלים הרגילים. מתוך הכרה בכך ששחקן יבחר בדרך כלל את החלופה הראשונה המזדמנת. קיימים פתרונות מספקים לניהול המידע בהיררכיה ארגונית. ההתנגדות למודלים הרציונלי אינו נגד ההנחה שבני אדם חותרים להשיג את מה שהם חושבים כטוב עבורם. מאחר ויש הסכמה על העיקרון יש מחלוקת בפרטים בדבר צורת ההגבלה של המודלים הרציונליים בפתרון משברים בינלאומיים. התצפיות בנושאי תהליכי קבלת החלטות מצביעים על העובדה שבדרך כלל לא כל החלופות ידועות לשחקנים, לא כל התוצאות האפשריות נשקלות, ולא כל ההעדפות באת לידי ביטוי בו-זמנית. מקבלי ההחלטות נוטים לבחון רק חלק מהחלופות ולפי סדר הצגתן. ברוב המקרים אין למקבלי ההחלטות מטרות עקביות ולא כל היעדים נשקלים בו-זמנית. כללי קבלת ההחלטות שונים מאלה שמציגים המודלים הרציונליים. במקום לשקול את ערכן של התוצאות הצפויות או את רמת הסיכון מופיעים קריטריונים אחרים. במקום לשקול מהי הפעולה הטובה ביותר נשקלת פעולה טובה דיה. גם אם מקבלי ההחלטות מנסים להיות רציונליים, הם מוגבלים ביכולות הקוגניטיביות שלהם, במידע חסר, כך שלמרות מאמציהם, התוצאה אינה מתאימה למודלים הרציונליים. ------------------------------------------------ מגבלות המודלים הרציונליים: מגבלות המידע: מקבלי ההחלטות נתקלים במגבלות חמורות החלות על הקשב, על הזיכרון, על ההבנה ועל התקשורת. 1. בעיית הקשב: מקבלי ההחלטות עסוקים בנושאים רבים הדורשים את תשומת ליבם. בעיה חדשה או מידע הנוגע לבעיה קימת, מתחרים הזמן שהם אמורים להקדיש. 2. בעיות זיכרון: ההיסטוריה אינה נרשמת, או שהרשומות אינן זמינות בעת הצורך. 3. בעיות הבנה: תכונה אנושית טבעית החריפה אצל אחדים ופחות חריפה אצל אחרים. 4. בעיות תקשורת: חלוקת העבודה בעיבוד מידע אמנם מייעלת את הטיפול בו, אך יחד עם זאת היא מעודדת חלוקת מידע. קבוצות שונות של אנשים מפשטים את תמונת עולמם במסגור שונה (Framing). השגרות שהמודל הרציונלי מטפל בארבעת סוגי המגבלות יוצרות את המסגרת למודל הרציונליות המוגבלת. התמודדות עם מגבלות המידע: הפסיכולוגים בחרו לערוך טיפולוגיה של עמדות ושל תכונות. התיאוריות מיחסות התכוונות לפי תצפיות על ההתנהגות או על התוצאות. הם מבססים את התיאוריות שלהם על תרשימים ועל סכמות להעשרת המידע החסר ודוחקים את חוסר ההתאמות שלא ניתן להבינם לפי התיאוריה. מקבלי ההחלטות מחפשים אחרי מידע, אך הם רואים רק מה שהם מצפים לראות ומתעלמים ממידע הסותר את אמונותיהם. הבנת ההתנהגות מתבססת על ארבע תהליכים פשטניים: עריכה; פירוק (decomposition); היוריסטיקה; מסגור (framing). עריכה: מקבלי ההחלטות נוהגים לערוך את הצגת הבעיה כדי לפשט אותה. צורת העריכה עשויה לפגוע במידע רלוונטי שאינו תואם את הבעיה לאחר העריכה. פרוק: בעיה מורכבת מפורקת לרכיביה כאשר כל אחד מהרכיבים מטופל בנפרד. אחת השיטות היא לפתור את הבעיה מהפתרון המועדף לתנאי ההתחלה. פרוק בעיה למרכיביה מאפשר חלוקת עבודה לגופים שונים במקביל ומיעל את הפתרון. מאידך, פתרון זה מופעל גם במקרים שאינו ישים. ------------------------------------------------ מודלים חליפיים למודל קבלת ההחלטות הרציונליות: [James G. March [1994 טוען שהתיאוריות העוסקות בקבלת החלטות, עוסקות למעשה בארבעה נושאים שאינם מתבססים בהכרח על מודלים רציונליים: 1. האם ניתן לראות החלטה כמבוססת על בחירה חופשית או על כמבוססת על כללים. האם בחירה של חלופה נובעת מהיסק לוגי של חשיבות התוצאות החזויות או שהיא תוצאה של הלימות (appropriateness) של כללים המכתיבים את ההתנהגות בהתאם לתפקיד שמלא מקבל ההחלטות או למצב בו נתקל? 2. האם קבלת החלטות מתאפיינת בבהירות ובלכידות, או ע''י חוסר בהירות והעדר לכידות. האם החלטות הן מצבים בהם הפרט והארגון משיגים לכידות ומקטינים את חוסר הבהירות, או הם מצבים בהם גדלה חוסר הבהירות והעדר לכידות? 3. האם החלטות הן פעילויות אינסטרומנטליות או שהם פעילות הסברתית? האם ניתן להבין את ההחלטות לפי מידת התאמתם לפתרון בעיה או שיש להבינן בניסיונות היחיד או של החברה ליצור מצב של הבנה חברתית? 4. האם ניתן לייחס את התוצאות של תהליך קבלת ההחלטות לפעילות של שחקנים אוטונומיים או לתכונות מערכתיות של פעילויות אינטראקטיביות של הסביבה המחליטה? ---------------- הפסיכולוגיה הקוגניטיבית, המתבססת על ניסויי מעבדה, מציבה אתגר למודל הרציונלית מאחר והתוצאות במעבדה מראות שבני אדם מחליטים בניגוד לחיזוי של המודל הרציונלי. לפי תוצאות בתנאים של חוסר וודאות, בני אדם אינם בוחרים בערך המכסימלי של התועלת רק לעיתים רחוקות; הם מפריכים לעיתים קרובות את האינווריאנטיות, כפי שמודל התועלת המכסימלית צופה, והחלטתם מושפעת מאד ממסגור הבעיה [framing [Tversky & Kahneman (1986); Frisch 1993. לעיתים רחוקות הם בוחנים פתרונות הוליסטיים, והם נמנעים מחישובים מסובכים בעקב בעיות קוגניטיביות. מסיבה זו, פסיכולוגים קוגניטיביים מתייחסים למודל הרציונלי כאל מודל נורמטיבי ותרשימי, אך לא כמי שמתאר את התהליך האמיתי של קבלת החלטות. כתוצאה מהשגות אלו פותח מודל הפרוספקט. המודל של התועלת המירבית לא נועד לדון בבעיות כיצד להגדיר בעיות (Framing) - אנשים בוחרים תרשים שהוא הנגיש ביותר על פני זה שיבטיח את מירב התועלת. Evans, פסיכולוג קוגניטיבי, בנה מודל של שני סוגי רציונליות, רציונליות ההחלטה והשיפוט ורציונליות תהליך הבחירה הדדוקטיבית. בעזרת מודל זה ניסה להסביר את התוצאות נוגדות רציונליות המתקבלת בניסויים הקליניים. לטענתו השיפוט מתבצע לפי חוקי הלוגיקה המתמטית בעוד שהבחירה האנושית מבוססת על אינדוקציה ולא על דדוקציה; קרי על הניסיון האישי. לטענתו החשיבה המתמטית אינה חיונית לקיום, לכן הם אינה מפותחת במידה מספקת על מנת לבצע את החישובים המורכבים הכרוכים בהסקות דדוקטיביות, לכן הבחירה הטבעית של החלופה המועדפת תהיה דווקא אינדוקטיבית. ---------------- המודל הפולי-הייוריסטי: המודל מניח שמקבלי ההחלטות אינן בוחנים ומשקללים את כל החלופות האפשריות. קיימות חלופות שאינן עוברות את סף הדיון מאחר ואחד הפרמטרים אינו עונה לדרישות הסף אותו הציבו מקבלי ההחלטות. החלופה הנבחרת היא הראשונה שתתקבל על דעתם של המחליטים (המונח האנגלי - Satisficing). בראשיתו מונח ה- Satisficing הוצג כתחליף לאופטימיזציה. הודגשה פונקצית המדרגה המאפיינת את פונקצית התועלת המתוארת ע''י המונח. היא מתמקדת בנקודה בה מופסק החיפוש ומתכוונת לאזורי הכשל. החיפוש מבוקר ע''י השוואה בין הביצוע למטרה. אם הביצוע השיג את המטרה המוגדרת, מופסק החיפוש. ההשקעה בחיפוש קטנה או גדלה כפונקציה של המרחק מהמטרה המוגדרת. מכאן שהמונח תלוי בפסיכולוגיה של מקבל ההחלטות. הטענות העיקריות נגד מודל זה הן בכך שלא די שאינו תואם את החשיבה הלוגית שאין בו שיטה עקבית והוא תלוי בהעדפות לא מבוססות של מקבלי ההחלטות. למרות זאת נראה שהחלטות מדיניות חשובות מתקבלות לפיו. Satisficing & Maximizing: חלופה אינה נבחרת לפי התועלת המכסימלית המחושבת אלא אם היא עונה על המטרה אותה הגדיר מקבל ההחלטות. החלופה הטובה ביותר אמורה להיבחר מבין כל החלופות האפשריות. על הבחירה לעמוד בדרישת עקביות ההגדרות לפי מדד מוסכם, גם אם מדד כזה אינו קיים. תהליך ה- Satisficing מגדיר מטרה לכל מימד והוא מתייחס למטרות כאל אילוצים בלתי תלויים. מאחר שהתהליך רגיש לסדר הצגת החלופות, ייבחר סל החלופות הראשון שאמור להניב תוצאות שישביעו את רצונו של מקבל ההחלטות. במציאות לא מתקיימים לא התהליך הראשון וגם לא השני. ריצוי, התאמת ציפיות ו- Status Quo: בתיאוריות הקלאסיות אין חשיבות אם ההתייחסות לתוצאות המשוערות הן כאל הפסד או כאל אובדן ''רווח'' פוטנציאלי. רמת בציפיות המייצגת ע''י הסטטוס קוו אינה רלוונטית. תיאוריית הריצוי מניחה ששחקנים מייחסים חשיבות רבה יותר לרווח או להפסד יחסית ליעד הרצוי מאשר לדרוג מצבם ככישלון או כהצלחה. מקבל ההחלטות יעדיף להבחין בין סיכון הפסד של משהו שטרם הגיע לידו לנכס שמצוי כבר ברשותו. ההיסטוריה חשובה משום רמת הציפיות, מה שהוא טוב דיו ומה שאינו טוב דיו- אינה גודל קבוע. השחקנים נוטים לאמץ מטרות המשקפות את ניסיונם. אם השאיפות מתאימות עצמן הניסיון, אז ההצלחה מכילה את גרעין הכישלון והכישלון את זרע ההצלחה. שביעות הרצון בשני המקרים היא קצרת מועד. ---------------- תיאוריות הקשב: קשב הינו משאב נדיר. לא כל החלופות ידועות ולא כל המידע זמין. יש להקדיש משאבים להשגתם. חלוקת הקשב משפיעה על זמינות המידע וכתוצאה מכך על ההחלטה. מקבלי החלטות נוטים להיענות לזמנים וליוזמות של אחרים. הם מארגנים את הקשב שלהם סביב חלופות מוגדרות היטב. החלטה על השקה נדרשת נדחית ככל האפשר. יש המאשימים את מקבלי ההחלטות על כך שהם עוסקים בנושאים הלא נכונים או מתעסקים בנושאים הנכונים בזמן שאינו מתאים. קיימת העדפה לטיפול בבעיות של הטווח הקצר על פני העיוות של הטווח הרחוק. משברים מקדמים תכנון. מצפים ממקבל ההחלטות הרציונלי שישקיע בהשגת מידע עד לנקודה שהעלות השולית בהשגת המידע הנוסף לא תקדם את העניין. Satisficing היא יותר כלל לחיפוש מאשר כלל לקבלת החלטה. היא מתאפיינת בנקודת הפסקת החיפוש אחרי מידע נוסף. אם הביצוע אינו משיג את מטרות הביניים, מגדילים את המאמצים בחיפוש מידע נוסף. ככל שהמטרות תתקרבנה יותר לציפיות, יקטן החיפוש אחרי מידע נוסף. ניתן להגדיר שלושה עקרונות המגדירים את החיפוש במסגרת ה- Satisficing: 1. החיפוש הוא טרמוסטטי. ניתן ללמוד יותר על התנהגותם של מקבלי ההחלטות דרך מעקב אחרי המניעים שלהם לחיפוש מידע מאשר בלימוד מטרותיהם. 2. מטרות מטופלות לפי סדר הצגתן. תהליך החיפוש הוא תהליך עוקב ולא תהליך מקבילי. 3. החיפוש פעיל בעת מצוקה. מקבל החלטות שהחלופות שבידיו אינן משביעות את רצונו ינסה למצוא חלופות טובות יותר ע''י שינוי האילוצים. מקבלי ההחלטות לומדים מה עליהם לצפות. הביצוע מתאים עצמו לציפיות. מאמצי החיפוש מתאימים עצמם לפי הפער בין הציפיות לתוצאות הביניים. כאשר התוצאות עולות על הציפיות יקטנו מאמצי החיפוש אחרי חלופות נוספות ולהפך. ---------------- תיאוריית הפרוספקט (שקבלה את פרס נובל השנה) : בחינת שינוי בסטטוס-קוו, תוך העדפת הסיכוי של מזעור נזקים, על פני הסיכוי להגדלת הרווח, יחסית למצב נתון. לוי (Jack S. Levy), המבסס את מחקרו על (Kahneman and Tversky (1979, רואה בשימור הסטטוס קוו תכונה אנושית בסיסית שעליה הוא בונה את הרובד הרציונלי של תיאורית הפרוספקט. במצב נתון של אי וודאות הסוכן יעדיף החלטה שיש בה הקטנת סיכון על פני החלטה שסיכויי הרווח הצפויים עולים על הסיכוי להפסד אפשרי. לפי Tversky & Kahneman קיימים מספר שלבים בקבלת ההערכה. הראשון הוא שלב העריכה (editing phase). בשלב זה השחקן מזהה את נקודת הייחוס שלו, האפשרויות העומדות לפניו, התוצאות לכל אחת מהן והסיכויים לכל אחת מהאופציות. בשלב ההערכה הוא מצרף את כל הערכים האפשריים של הסתברויות התוצאות (משתקף בעקומת S של פונקצית התועלת) כאשר ההסתברויות משוקללות (כפי שמשתקף בפונקצית שקלול ההסתברויות ולאחר מכן בוחר את הערך המכסימלי (''prospective utility''). התיאוריה עוסקת אך ורק בשלב השני - בהערכה ולא בעריכה. מודל התועלת הצפויה אינו עוסק בתהליך אלא בבחירה עצמה. לפי (Arrow (p.1, 1982 המודל מספק היפותזה בת הפרכה שאת תוצאותיה ניתן למדוד ישירות. כמו''כ לא ניתן לבנות מידרג של טיב ההחלטות בהתבסס על השגת רווח מירבי. אחרים (Herek, Janis, Huth, 1986) טוענים שהמודל הרציונלי מצטיין יותר בשאלת השאלות מאשר במתן התשובות. ---------------- ציות לכללים: בעוד שהמודל הרציונלי ראה את קבלת ההחלטות מזווית חישובי כדאיות, הערכת החלופות במונחי העדפת התוצאות חזויות, מודל זה עוסק בלוגיקה של התאימות. מצבים נבחנים לפי כללים המוטמעים בישות הארגונית. ניתן לראות את תהליך קבלת ההחלטות במסגרת ציות לכללים והגשמת ישות. מקבל ההחלטות אמור לענות על שאלות הנוגעות לזיהוי המצב, לזיהות הדומיננטית של מקבל ההחלטות ולכללי קבלת ההחלטה בארגון: 1. זיהוי: מהו סוג המצב בו נתקלתי? 2. זיהות: איזה סוג אדם אני. או איזה סוג ארגון אנחנו? 3. כללים: מה ארגון כמונו עושה במצב הנוכחי? ---------------- המודל האנתרופולוגי: האנתרופולוג (Joe Elster (1983 בוחן את סוגי ההסברים הקיימים בתחומי המחקר השונים. הפיסיקה נסמכת על סיבתיות מכניסטית. בביולוגיה מקובל ההסבר הסיבתי פונקציונלי. ההסבר הפונקציונלי מסתמך על תיאוריית הבחירה הטבעית; אולם אין תיאוריה כוללת השווה לתיאוריית האבולוציה הביולוגית, שמסוגלת להסביר את התנהגותם של בני האדם. מסיבות שהוא מפרט בתמציתיות, האדם עושה דברים שאורגניזמים ביולוגיים אינם עושים: הם מפתחים אסטרטגיות של המתנה, הם מסוגלים לסגת צעד אחד אחורה על מנת להתקדם שני צעדים קדימה. ההסבר שהאנתרופולוגיה מספקת לסוג זה של מהלכים הוא ההתכוונות (intentionality). לדעת אלסטר הסיבתיות וההתכוונות אמורות ביחד להסביר כל התנהגות אנושית. אלסטר ניסח את התנאים שעל כל הסבר פונקציונלי לעמוד בו. דגם התנהגותי או ארגוני, X, מוסבר ע''י הפונקציה, Y, עבור קבוצה, Z, אם ורק אם מתקיימים התנאים הבאים: Y .1 מושפע ע''י X. Y .2 מביא תועלת ל- Z. Y .3 אינו תוצאה מכוונת של הפעולות שננקטו ע''י X. Y .4 או היחס הסיבתי בין X ל- Y אינם מוכרים ע''י השחקנים ב- Z. Y .5 תומך ב- X ע''י לולאת משוב סיבתית העוברת דרך Z. ------------------------------------------------ הערות לגבי המודלים לקבלת החלטות: כלכלנים ומדע המדינה מדברים על חשיבות המוסדות, האנתרופולוגים על תרבות ועל נורמות, סוציולוגים מדברים על תפקידים והפסיכולוגים על זהויות, מערכות ייצור וסכמות. כל אחת מהדיסציפלינות רואה את תהליך קבלת ההחלטות דרך הלוגיקה של התאימות. כללי הזהויות נראים כל כך מובנים מאליהם לכן מסתכלים על ההתנהגות דרך הקונטקסט בלי לבחון אותם כעומדים בזכות עצמם. התהליך הרציונלי אינו אלא אחת הצורות של ציות לכללים לפיהם יש לקבל החלטות בצורה עקבית. לפי גישה זו הציות לכללים הוא העיקר. הרציונליות אינה אלא נגזרת של הכללים. הציות לכללים מציג שאלות שונות מאלה שמציגה הלוגיקה: כיצד הארגון מזוהה? כיצד מוגדרות הזהויות הארגוניות? כיצד הגדרות אלה נוצרות וכיצד הן משתנות? כיצד הן נשמרות וכיצד הן מועברות? כיצד ממותאמים המצבים לזהויות? על אילו כללים מדובר? בתיאורית הרציונליות המוגבלת, תשומת הלב היא משאב נדיר. חשיבותו של התהליך המפעיל את הקבוצה - חלופות, תוצאות והעדפות אינה נידונה ברציונליות הלא מוגבלת. לא כל החלופות ידועות, יש צורך לחפש אותן; לא כל התוצאות ידועות, יש צורך לחקור אותם; לא כל ההעדפות ידועות - יש צורך לעורר אותם. הקצאתה של תשומת הלב משפיעה על זמינות המידע וכתוצאה מכך על ההחלטה. רעיונות המדגישים את חשיבות תשומת הלב ניתן למצוא במדעי ההתנהגות והסוציולוגיה. בפסיכולוגיה, צורת הקצאתה של תשומת הלב משפיעה על העריכה על המסגור (Framing) ועל ''מערכת'' פתרון של בעיה; במדע המדינה - התחרות על הקשב מהווה נושא מרכזי בקביעת סדר היום; הסוציולוגיה מראה שהרבה דברים בחיים, שההתייחסות אליהן היא כאל נתונים מובנים מאליהם, משמשים יותר כמגבלות מאשר כחלופות להחלטה. בכלכלה - תיאוריות החיפוש משמשות נושא מרכזי בלימוד קבלת החלטות. ניתן לומר שחקר קבלת ההחלטות הינו במידה רבה חקר החיפוש אחר תשומת הלב של מקבלי ההחלטות. בעולם מוצף מידע, בעיות הניהול של הזמן, של תשומת לב ושל ניהול המידע הינן קריטיות במחקר של קבלת החלטות. המגבלות על תשומת הלב ועל בחינת המידע מעוררות דילמות אצל השחקנים במערכת ומעוררות קשיים אצל אלה המנסים להבין את ההחלטות. אם תשומת הלב מחולקת, לא ניתן עוד לחזות את ההחלטות רק מידיעת אופי החלופות והרצונות של מקבלי ההחלטות. יש להביא בחשבון את האקולוגיה של הקשב: מי נכח למה ומתי. צדדים מעונינים לא נכחו בעת קבלת ההחלטה משום שהיו עסוקים במשהו אחר באותו זמן. עשויים להיות נושאים שלא התייחסו אליהם משום שתשומת הלב מוקדה בנושא אחר. ברוב המקרים מתקבלות החלטות בדרך שהתקבלו בגלל צורת ההקצאה של הקשב. מקבלי ההחלטות נוטים להתייחס בפשטנות יתרה לבעיית חלוקת הקשב. לדוגמה: הם נוטים להיענות ליוזמות ולמגבלות הזמן של אחרים. הם ממקדים את תשומת ליבם בנושאים שהוגדרו היטב. במידה ומקבל ההחלטות מודע להשקעה הנדרשת ממנו ע''י מיקוד הקשב בבעיה מסוימת, הוא ייטה לדחות את ההחלטה ככל האפשר. חריפותה של הבעיה מודגשת בדוגמאות לביקורת נפוצה על מקבלי ההחלטות: הם מטפלים בנושאים ''הלא נכונים'' או בטיפול בנושאים ''הנכונים'' בזמן ''הלא נכון''; הם מעדיפים טיפול בנושאים לטווח הקצר על חשבון הטיפול בנושאים המשליכים על הטווח הארוך; משברים מונעים תכנון. הערכת כללית של המודלים. לפי Milton Friedman יש לראות את מקבל ההחלטות כאילו הוא מתנהג בצורה רציונלית. כמו''כ הוא טוען שיש לבחון את התיאוריות לא לפי ההנחות שלהן אלא לפי השיפוט אם החלטה היא החלטה טובה או גרועה, יהיה בסופו של דבר שיפוט נורמטיבי. מי שמצדד בתקפות של מודל רציונלי כלשהו, ישלול את המודל הפולי-היוריסטי מכל וכל. התהליך הוא אנושי מדי, גחמתי מדי, וחמור ביותר - אינו עומד למבחן ביקורת. התהליך הרציונלי, לפי כל אחד מהמודלים, הוא תהליך מסודר, מתאים לפרדיגמה מדעית, ועל כן עומד לביקורת. טיב ההחלטה לפי גישה זו יבחן לפי הפרוצדורות בהן התקבלה ההחלטה, במנותק מהתוצאות. למודלים העוסקים בתהליכים ולאלו העוסקים בתוצאות ישנן נקודות חולשה ונקודות עוצמה. האתגר הוא לבנות מודל לקבלת החלטות בעל יכולת חיזוי גבוהה ובעל תקפות תיאורית. אך כפי שהראנו לעיל, אתגר זה אמור לסתור בראש ובראשונה את השלילה התיאורטית של החיזוי. המקרה המצביע על כך הוא ייזום מלחמה. לפי הגישה הקוגניטיבית, מנהיגים בוחרים באפשרות הצופה את ההשקעה הקטנה ביותר להשגת התוצאה. השאלה לגבי המודלים הקוגניטיביים אינה מי מהם מתאר טוב יוצר או מסביר טוב יותר את התופעה הנבחנת אלא: 1. מהם התנאים בהם מעדיף מקבל ההחלטות להשתמש באסטרטגיה זו או אחרת? 2. מהם התנאים הגורמים להחלפת אסטרטגיות בעת תהליך קבלת ההחלטות? לטענת (March(1994, תהליך קבלת ההחלטות עמוס בסמלים. סמלים אלו מאששים אמונות חברתיות, מסמלות מחויבות לאמונה בבחירה חופשית ומספקים הזדמנויות להצרות אינדיבידואליות המשבצות את הפרט באמונה זו. תהליך קבלת ההחלטות נועד לחלוק בסיפורים, הסברים, ותובנות סימבוליות באותה מידה כשם שהוא נועד לפעולה. לדוגמה: איסוף המידע מתבצע יותר כסימבול מאשר מהצורך להקטנת אי הוודאות, כאקט של מתן לגיטימציה למקבלי ההחלטות. מקבל החלטות טוב הוא זה המקבל את החלטותיו בדרך הנכונה בניצול מקצועי של המידע שברשותו. ליוקרה יש משקל רב יותר מאשר להבהרת חוסר הוודאות. התוצאה: מקבלי החלטות אוספים מידע בלי להשתמש בו; מבקשים מידע נוסף על מנת להתעלם ממנו; מחליטים תחילה ומחפשים מידע תומך אח''כ; אוספים ומנתחים מידע שאין לו נגיעה להחלטות הרלוונטיות. תצפית על תהליכי קבלת ההחלטות עשויות להביא לידי מסקנה שתהליך יוצר בעיות במקום לפתור אותן ושבחירת החלופה מתבצעת ברוב המקרים מחוץ לתהליך הפורמלי של קבלת ההחלטות. ------------------------------------------------ סיכום: הבעיה שהצגת ברוב כישרון אכן גובה את מחירה הבלתי נסבל. בלי לגרוע מהרושם המתקבל מקובץ העובדות שבפרק, יותר משהוא מעיד על כמות המשאבים המוקדשים למלחמה הוא אולי מעיד יותר על תרבותו של האדם. הן היה זה רוסו שקבע שהמלחמה היא מוסד חברתי. לכך יש להוסיף אולי שקבלת החלטות של קברניטים הוא חלק מאותו מוסד (להבדיל מהמחקר המדעי אל לא מהמוסד המדעי, שגם הוא חלק מהמוסד החברתי). | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| ''איום'' כמושג מרכז להבין את המציאות האנושית |
|||
|
|||
דוד ידידי, 1. כפי שלמדת, בינתיים השבתי לשאלותיך הקודמות. הטעם שתשובתי נדחתה הוא שבימים חמישי ושישי אני מלמד במכללת צפת לשם פרנסתי, ומשם אני מתקשה להשיב אף כי למגיבים אחדים השבתי משם בחתימת ''מילשטיין א.'' כפי שתוכל לראות בפורום. אבל התיחסות לתגובותיך דורשת זמן רב ואת זה אני עושה מביתי. 2.הדברים שאתה כותב מענינים אותי מאוד ואני לא רק קורא אותם בשקיקה אלא גם שומר אותם במחשב שלי בספריית ''דוד פלד'' ללמדך שאינני חושב שהדברים טריוויאליים. 3. אני אכן מתענין מאוד במודל החשיבה של מדעי הטבע גם משום שהוא ותיק יותר מן המודלים אחרים וגם משום שהוא פורה מאוד בתחום העיון ובתחום הטכנולוגיה. 4. הפוליטיקה של המדע כפופה לא למודל הרציונלי אלא למודל השרידותי, שהמושג היסודי בו הוא ''איום''. להלן הגדרות: א. איום משמע - פעולת גומלין בין שתי מערכות. פעולת גומלין זאת יוצרת מאזן איומים השובר את הסימטריה שלהן. במשמעות המקובלת, ''איום'' פירושו הטלת אימה. בתיאוריה אני מפתח איום הוא מושג מרכזי שפירושו: כוח הגורם לשינויים במערכת וממילא שובר את הסימטריה שלה. ב. המציאות היא שדה של איומים שבו לכל נקודה ניתן לחשב אוסף של מספרים המציגים את האיומים באותה נקודה. ג. להתקיים משמע - לנטרל איומים דהיינו לשבור את הסימטריה שלהם. ד. מתקיימת סימטריה בין המאיים לבין המאוים ה. לנטרל איומים משמע - לשרוד. 5. הגדרות אלה יחד עם ההגדרות בתשובתי הקודמת, מתיחסות לכל הנושאים שהעלית, אם גם בצמצום רב. על נושא צמצום המודל והתיאוריה שוחחנו בעבר. 6. שני המשפטים ממאמרי שלפי טענתך סותרים זה את זה, יכולים לדור בכפיפה אחת: המלחמות גם עיכבו את ההתפתחות של האינטיגנציה האנושית וגם האיצו את התפתחות הטכנולוגיה. העדר הסתירה נועץ בכך שבגלל המלחמות ההתפתחות היתה חד צדדית ומוטה לתחום המלחמות. 7. הכסף הגדול משפיע על כל דבר, (גם על הפריימריס בליכוד), אבל פועלים כמובן גם גורמים נוספים. 8.בחירת קלינטון ומדיניות קלינטון סייעו לאל קאידה להתפתח. התוצאה איננה רק אירועי 11 בספטמבר אלא מלחמת העולם השלישית בין המערב לבין הטרור הערבי-המוסלמי שבה אנחנו מצויים היום. 9.בולטות הזקנים לכל אורך ההיסטוריה נגרמת בין היתר כתוצאה ממותם של צעירים בשדות הקרב ועל כך עמד כבר זיגמונד פרויד ואנשי האסכולה שלו בדיון על הסיבות הפסיכו אנליטיות למלחמות. 10. סקירתך על המודלים הקיימים לקבלת החלטות ריתקה אותי. לדעתי, כאמור, מושג היסוד צריך להיות ''איום'' שממנו נובע הרצון לשרוד.מושג זה מקביל למושג ''כוח'' בפיסיקה עם פלפל אריסטוטלי-טלאולוגי, כפי שיכולת להבין מן ההגדרות. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי