  
  
  
|
 |
|
||
  לניר שטרן - אודות ההתאבדות המלחמתית ושורשיה |
|||
|
|||
לעניין זה ראה את מאמרו של ד''ר מיכאל ברונשטיין בפורום זה. קישור מצורף. קישורים: קמיקאזה מול שהידים (ניתוח סטרוקטוראלי) - ד''ר מיכאל ברונשטיין: דיון 454 | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| תצורת ה''מוות המטהר'' של הקמיקאזה מול |
|||
|
|||
זו של השהיד. מושגי ''המוות המטהר'' של השהיד והקמיקאזה שונים באופן קוטבי. ה''מוות המטהר'' האיסלאמי מתייחס לטהור גשמי מיישים רעים, פוצעים את הנשמה כביכול ומעטירי סבל - כשכאן אופקי הגבול הם הדיכוטומיה (שניות) של שטניות מול טוב אין סופי. זהו אופן המוות המטהר השהידי. המוות המטהר הסמוראי לא קשור בדיכוטומיה אנושית וחברתית של רוע מול טוב. כאן מדובר במוכוונות כלפי ישות כוללת על אנושית: הטבע, האדמה במובן של המשכיות מחזורית עם מהות היקום וחוקיו הנצחיים והקוסמיים. כאן הטהור הינו בהתאחדות עם סדר הדברים העליון תוך זניחת הגשמיות, בעוד הטהור השהידי הינו ביעור הרוע האנושי המצוי בזולת ושדבק גם בך, כך שהטהור הינו הן עצמי והן סביבתי. אקט הטהור השהידי מאופיין בגודש אובייקטים פיזיים: אובייקטים אלה הם אוביקטים יפים, אסטטיים מאד, ''טובים'' ונכונים. כך, מתאבדת צעירה בירושלים ביקרה קודם להתאבדותה בחנות נעלי אופנה, כדי להזין עיניה ולשאוב תעצומות מנוכחות אוביקטים יפים ונעימים, ב''מלחמתה'' לטהור מהאוביקטים הרעים והצורמים. ברגע ההתאבדות היא נצמדה לאדם קשיש וסולידי בעל פנים טובות, בבחינת שאיבת כוח מההתאחדות עם הטוב ובריחה לנצח מהכיעור והרוע. מתאבד ליד בית קפה בקרית-חיים חייך ברגע ההתאבדות חיוך מוזר וחסר שנאה לנערה נאה בקפה, בה היביט ברגע ההתאבדות. רגע הגבול בין החיים למוות לא אופנן דווקא בשנאה (שכן אחרת היה משלהב עצמו על ידי התמקדות באנשים בעלי מראה מחוספס יותר). הוא לקח איתו אל הנצח את היפה והטוב, אותו ניסה להכניס להכרתו ברגע האחרון. תמונת העולם שמעבר גם היא מאופיינת בתנועה איטית והזוייה של אוביקטים נאים ועלמות נעימות סבר וטובות העוטות חג בלבושן לקראת השהיד. הנה הסבל , הרע, הפצעים שבפגע והכיעור בעולם חלפו לתמיד, ורק טוב ויפה לנצח. מאידך דימוי הטוהר של הקמיקאזה אינו מאופיין בגודש של אובייקטים פיזיים יפים וטובים. היפוכם הגמור, כאן מדובר במינימליזם, במהות אורירית המממשת את הטבע הניצחי, למשל ענף של עץ הדובדבן בחורף. רגעיו האחרונים של השהיד הם בחבורה ובקרב המון. רגעיו האחרונים של הקמיקזה הם בבדידות, עם עצמו והיקום כולו, לקראת הנצח. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי