  
  
  
|
 |
|
||
  מרתק |
|||
|
|||
אני מסכים לחלוטין שאותו עו''ד שתבע את סילבי קשת, נהג באווילות, מכיוון שעל פני הדברים, לא היה סיכוי לקבלת התביעה. הבסיס לטיעוניו היה חלש, והסעיף שנתלה בו היה כללי ובעיקר לא מתאים. אני גם מסכים שרוב דבריו של ספירו כנגד אותו עורך דין, אינם מתקרבים אפילו לדרגה המצריכה תביעה. לגבי ההשוואה בין עורך הדין הזה לבין דומיו בסוף רפובליקת ויימאר - כאן היה מקום לתביעה, אבל שוב: אותו אוויל לא טרח כלל לנסות ולהביא עדות נגדית לזו של פרופ' צימרמן, ובכך גזר את דינה של התביעה להידחות. לסיכומו של דבר, אני משבח את שיקול דעתו של בית המשפט, ומברך את איש השמאל הקיצוני גדעון ספירו על זכייתו. אכן, הפעם קיבל ספירו ''מכה להנחתה'', וניצל אותה היטב. נו טוף. מי אמר שבימין אין אווילים? | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| מה גם |
|||
|
|||
שמי שעבר על החוק במקרים ששאלו את אותו עו''ד ''מה שלום אווה בראון?'' (קריאה שאני מוצא מאוד משעשעת, מכיוון שהיא מקשרת את מושא הקריאה בעקיפין ובהסאווה לנאצים ימח שמם וזכרם) - ע''פ פסק הדין, הוא אותו אדם שאמר את הדברים, ולא גדעון ספירו. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| כשאני קורא את פסה''ד, אני ''קצת שמח קצת עצוב'' |
|||
|
|||
שמח, כי ההחלטה נכונה ומגנה על חופש-הביטוי. עצוב, כי השופט החליט שלא לפסוק לתובע הוצאות-משפט מכיוון ''שהדברים היו קיצוניים מדי'' לטעמו. והטעם הזה לא מקובל עליי, כי הוא מניח שהשופט רשאי לחוות דעה(מתוקף היותו שופט) על מידת הקיצוניות המותרת של אמירות שאינן בגדר עבירות על החוק. בזה הוא קצת מזכיר לי את היועץ המשפטי לממשלה, שמפרסם דוח שבו הוא קובע שהמעשה המדובר(פרשת בראון, פרשות מתנות נתניהו, פרשת ויצמן-סרוסי) הוא מעשה חוקי, ואז מוצא לנכון להביע מתוקף תפקידו הערכה לגבי ''מוסריות'' הפעולה. זה לא תפקידו של משפטן בעל תפקיד רשמי. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי