  
  
  
|
 |
|
||
  סיפורה לדוגמה של ידיעה סיגינטית, התרעה קלאסית, |
|||
|
|||
סיפורה לדוגמה של ידיעה סיגינטית, התרעה קלאסית, שמזכירה במפורש שפני המצרים והסורים למלחמה. דוגמה לעיוורון מודיעיני והידבקות לקונספציה למרות שינויים חדים במציאות. אני מציג כאן התפתחותה של ידיעה מרכזית המתריעה על שינוי חד המצב הכוננות בסוריה והדרך בה טופלה ההתרעה באמ''ן, שמשליכה על התנהלותם בשבוע שקדם למלחמה. ב-2 באוקטובר, טילפן יואל בן-פורת מפקד יח' הסיגינט 8200 לאריה שלו, רמ''ח מחקר באמ''ן, והקריא לו מברק מפוענח של השגריר העיראקי בדמשק. למנהליו בבגדאד, בו הבהיר למנהליו בבגדאד שסוריה מכינה עצמה למלחמה בישראל. – ''''הצבא הסורי ערוך בחזית בצורה חסרת תקדים וקצינים סורים מדברים על עימות עם ישראל''. אריה ”צינן'' את יואל באמרו שאין בזה חדש. הידיעה עצמה לא זכתה אפילו להופיע בפרסומי המחקר באותו יום. זמן קצר לפני כן דיווחה השגרירות העיראקית בקהיר על שורה ארוכה של צעדי תגבור צבאיים מצריים. היה ברור לאנשי יחידה 8200 כי העיראקים, שלא היו בסוד המלחמה, מפעילים מאמץ איסופי כדי לדעת ולהבין מדוע נוקטות סוריה ומצרים בהכנות צבאיות חסרות תקדים. החל מ-4 באוקטובר בשעות הערב המאוחרות, מתחילות להגיע ידיעות ממקורות 8200 כי משפחות היועצים והמומחים הרוסים בסוריה ובמצרים עומדות להתפנות למוסקבה, וכי 11 מטוסי תובלה רוסיים הגיעו לצורך הפינוי מסוריה וממצרים. הפינוי נעשה בבהילות מרובה. בערך באותו הזמן החלו ספינות הצי הרוסי לעזוב את נמל אלכסנדריה. השאלה העיקרית הייתה מה הסיבה לכך, מהו ההסבר הנכון לצעדים סובייטים אלו. ב-5 באוקטובר, בלקט מודיעין מידי (אפילו לא בהול), ובדברים שאמר ראש אמ''ן בפני הצמרת המדינית־ביטחונית, הרגיע וקבע אלי זעירא שאין פני המצרים והסורים למלחמה. אלא שבאותו יום התבהרה תמונת ההיערכות המצרית בתעלת סואץ בעקבות פענוח גיחת צילום. הייתה זאת היערכות בעוצמות חסרות תקדים, בעיקר של ארטילריה, כשהכוחות ערוכים לתנועה מזרחה. לא מערבה כמו בתרגילי ''תחריר'' הקודמים, ולא במרחק סביר מערבה מהתעלה, כמו שהתרגילים הקודמים נעשו. למרות זאת, ועוד מידע מודיעיני אחר שתמך בגירסה שמדובר בהכנות לפעולה מבצעית, אמ''ן נשאר בפרשנותו שהסבירות למלחמה נשארת נמוכה. ביום שישי, 5 באוקטובר, בסביבות השעה 00:15 ,ערב יום הכיפורים, נקלט ביחידה 8200 מברק מוצפן משגרירות עיראק במוסקבה בו השגריר העיראקי במוסקבה. יואל הקריא לאלי זעירא את המברק מיד עוד לפני שהופץ, וזו ההודעה: ”נודע לנו ממקורות סובייטים שברית המועצות החליטה לפנות את המומחים שלה מסוריה, ושמטוסים החלו להעביר אותם מדמשק למוסקבה. אותם מקורות מסרו כי אפילו משפחות הדיפלומטים הסובייטים החלו להגיע מדמשק. אותם מקורות הוסיפו כי הסורים נימקו את הפינוי בכך שבכוונת סוריה ומצרים לצאת למלחמה נגד ישראל''. בינתיים, הידיעה תורגמה ונשלחה בשעה 17:00, למרכז הדיווח של אמ''ן. באותו זמן כל צמרת מחלקת המחקר בביתה, כמו גם ראש אמ''ן. שעה דרכו הביתה, היו בביתם. בענפים הסורי והמצרי וכן בענף מעצמות, הושארו רמ''דים בתורנות. מרכז הדיווח תוגבר ברס''ן מענף מעצמות. בכל אותה עת בקומה שמתחת למרכז הדיווח של אמ''ן נמצא הרמטכ''ל במשרדו. הוא יהיה שם עד תשע בערב. כאשר ייסע לביתו הוא יחשוב לתומו כי עשה הכול בהתאם לתמונת המודיעין שבידו. ואין לו צל של מושג על הידיעה שטופלה בקומה מעליו במשך כל אותו היום. עד השעה 21:00 ביום שישי נמצא הרמטכ''ל דדו במשרדו. זעירא הלך לביתו לפני כן, בסביבות 17:00. לפי כמה עדויות, הוא קיבל את הידיעה הטלפונית ממפקד יחידה 8200 בסביבות 16:15 .זה היה ערב מתוח, הכול תלוי על חוט השערה, וזעירא לא טרח אפילו להיכנס ללשכת הרמטכ''ל בדרכו הביתה, בירידתו במדרגות מהקומה השלישית ובעוברו בקומה השניה, שם לשכת הרמטכ''ל, כדי להחליף מילים עם דדו, לשתף אותו בדאגות, לתת לו את המודיעין הכי עדכני עם כל הלבטים, השאלות והמשמעויות. צריך לזכור, הממשלה הסמיכה את הרמטכ''ל ושר הביטחון לגייס מילואים לכוננות ג' לפי שיקול דעתם. דדו ודיין החליטו לגייס את מילואים רק בבוקר יום שבת, כ-14 שעות אחר כך. זה סיפור מתסכל של ידיעה מכריעה שנתקעה יותר מיממה באמ''ן, בלי שדדו אלעזר בכלל יודע על הדרמה שמתרחשת באמ''ן באותה עת. זו ידיעה שהתעכבה לשווא בשל הקושי של בכירי אמ''ן להתמודד עם תסמיני הקונספציה שפיתחו. זו ידיעת מודיעין חשובה מהמעלה הראשונה שעוכבה לשווא וביטאה ערפל ומבוכה מודיעיניים. למרות שהרמטכ''ל לא עודכן בידיעה זו מלכתחילה, הוא הבין מהמתרחש בשטח שהולך ומתהווה מצב קיצון שעלול להתפתח מתי שהוא למלחמה, הוא החליט לקראת צוהרי יום שישי על כוננות עליונה והורה על שורה של צעדים שתכליתם לתגבר את כוחות הצבא הסדיר ברמת הגולן ובחזית התעלה. צעדים אלו לא כללו גיוס מילואים. הערכת הרמטכ''ל הייתה שהסבירות למלחמה כוללת, עדיין נמוכה — כהערכת אמ''ן — אך הספקות קיננו בו והוא ראה באמצעי הכוננות הגבוהים שנקט משום ”מקדם ביטחון גבוה'' לכל מקרה הנחה של דדו היתה כי אם יחליטו הערבים לצאת למלחמה כוללת, המודיעין יספק לו אינדיקציות על כך בעוד מועד. ערב יום הכיפורים מגיע, המתח בשיאו. עדיין אין למודיעין הסבר לסיבה לפינוי משפחות היועצים, רק סברות כרס. ראש המוסד, צבי זמיר, מגיע מאוחר ביום שישי לפגישה בלונדון עם אשרף מרואן שכבר דיווח למפעילו יומיים קודם על המלחמה הצפויה. על פי התכנון של המוסד, תוצאות הפגישה היו אמורות להיות מדווחות ארצה לקראת חצות, בלילה שבין 5 ל-6 באוקטובר. בפועל הדיווח הגיע רק הסביבות 05:00 בבוקר יום השבת.והשאר היסטוריה. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| אחרית דבר, |
|||
|
|||
אשרף מרואן ''העניק שרותים'' למוסד עד 1998 (ולא עד ל-1978). בהמשך כשצבר הון מעסקיו באירופה ויתר על תגמולים ועבד חינם. אבל תדירות ואיכות דיווחיו הלכו ואיבדו מערכיותם משום שחי רוב זמנו באירופה, ונגישותו למידע ערכי בעת שלטון מובראק הלכה והתרופפה. לכאורה מרואן נשכח ונעלם לחייו הפרטיים, אבל הויכוח הקשה בין אמ''ן למוסד המשיך לבעבע. ב-2002 החליט אלי זעירא לנסות ולהגן על כשלונו הקולוסאלי ב-1973, מעבר לשאלת אמינותו של מרואן, ולהטילו על כתפי צבי זמיר והמוסד, כאילו תמונת המודיעין נבנתה רק לפי מוצא פיו של מרואן, ומודיעין נוסף – יוק. הוא חשף את שמו של ''המלאך''/''בבל''/''שעת נעילה'' [ועוד כמה כינויים שליוו את מרואן במוסד ובאמ''ן] כדי לטהר כאילו את עצמו, כאילו שזמיר והמוסד הפילו אותו בפח. זה הוביל לגמה פרסומים בעיתונות הבינ''ל וספרים שכתבו כמה כתבי בטחון ומודיעין זריזים. יותר מאוחר יצא גם סיפרו ב-2004. זה עשה רעש גדול בישראל ובמצרים, וכעבור זמן קצר הכל נרגע. לקח למובראק 3 שנים עד שהחליט, באוירה שקטה ומרדימה, שהגיע הרגע לחסל את אשרף מרואן. השאלה למה? האם כי רצה לנקום בו על שבגד? או שמא חשש שהוא מתכוון לספר את האמת, ורצה למנוע את ההשפלה? אני חושב, שאם מרואן היה מספר סיפור, אמיתי לפי הדוברים המצריים עצמם, לפיה מצרים ניהלה הונאה אסטרטגית נגד ישראל, אף מצרי לא היה מתנגד שהוא יפרסם את הסיפור. אפילו לא מובארק. אולי הם אפילו היו מתגאים בו. נדמה לי שסביר יותר הוא שהחיסול בא למנוע בושה והשפלה לאומיים. גם אם מי מהדוברים היום חשב ב-1973 כי מדובר בסוכן כפול שמספק 'ידיעות זהב', מה היתה הבעיה לקבל את הידיעות ולבדוק אמינותן אל מול שלל הדיווחים האחרים ממקורות יומינט וסיגינט, ועדיין להמשיך ולחשוד בכוונותיו? מודיעין לא יכול להיבנות על מקור אחד אבל תירוץ לכישלון – כן. וכן, היו עוד מקורות מוסד במצרים שדיווחו על כוננויות וכוונות לצאת למלחמה. וויקיפדיה: ''הצמרת המדינית-ביטחונית לא תלו תקווה במרואן שיתן להם התרעה למלחמה. היה ברור לכולם כי הם יקבלו התרעה על כוונת המצרים לפתוח באש מאמצעי האיסוף המיוחדים של אמ''ן שישבו על חלק מקווי התקשורת האסטרטגית של המצרים. כיוון שראש אמ''ן לא הפעיל את האמצעים האלה ערב המלחמה אך נתן למקבלי ההחלטות להבין שהם פועלים ואינם מניבים התרעה, גולדה וחבריה העריכו, עד שהגיעה ההתרעה שהעביר זמיר מלונדון, כי מלחמה לא צפויה לפרוץ בטווח הזמן המידי. פרדוקסלית, על כן, דווקא העובדה שמרואן היה זה שהתרעתו הצילה את ישראל מהפתעה מוחלטת, הפכה אותו לגורם שבעיני רבים היה סוכן כפול שנועד מלכתחילה להונות את ישראל.''. ממליץ לא להיתלות באמירות בדיעבד של אנשים כבסיוני או כל בכיר בענייני בטחון ואסטרטגיה שתפקידם לשמור על הגאווה הלאומית שנפגעה. להלן הערותי הקודמות לפוסטים של מנדס מהעבר: תגובה 168596 דיברי אלי זעירא דיברי צבי זמיר | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי