| להלן כמה מההמצאות שלך:
א. פתחת את המאמר בהמצאת תיזה מופרכת על ''האיום המיידי והמסוכן ביותר'' שמשתמע מהמאמר של פרופ' אליאור, ובפסקה הבאה טענת שאין לה בסיס – דבר והיפוכו. ב. לא הראית 'שאין לעניין שתי הלשונות אחיזה בחקר הפילולוגי של פרופ' אליאור' ג. מה לך כי תבקר אל פרופ' אליאור בדבר התנעת ''... הוויכוח המנומנם בין השמאל הציוני (''מחנה השלום'') ובין הימין הציוני (''המחנה הלאומי'')''. הרי אתה עוסק בכך באמצעות ''המצאות'' ו''גילויים'' שכבר מזמן אתה מתפאר בשכמותם, כפי שמאירה הערתך בשולי המאמר. למשל ההמצאה חסרת הביסוס של המושג ''השאננות לציון'' כדי לייצר טענות דמגוגיות מופרכות, כדי להוציא מהמחנה הציוני את מי שלא מתאים לפי ההשקפה המוגבלת והמופרכת כשלך מהי הציונות. אם היית נמנע מעיסוק בויכוח בין ימין לשמאל אולי היה טעם לטעון משהו בהקשר הזה נגד המאמר של אליאור. ד. לא רק שלא תרמת למחקר הבלשני, טענתך ביחס לתרומתה של אליאור מופרכת. ה. בקיצור באמצעות דמגוגיה אתה שוב מחזיר את הגדרת הציונות הקיצונית כאילו היא הגדרה האמיתית.
הצגת את עצמך (כאן בפורום) כמבקר ספרות אבל די מהר התברר שיעד מרכזי בביקורת הספרות שלך היתה ביקורת על דעות פוליטיות של סופרים. במיוחד יצאת חוצץ נגד אלו שלדעתך אינם בעד ''ארץ ישראל השלמה'' המקסימליסטית (הבלתי מציאותית). בהמשך הדגשת את חוסר ההבנה שלך את מהותה הפלורליסטית של הציונות ובעצם טענת שבידך ''אמיתוֹת החזון הציוני''.
אלה מצגי שווא, במקרה הטוב. |