| והיא הכותרת. כדרכך אתה מפריח יונים ואח''כ הן מטילות דווקא על דבריך ולא על דברי מבוקריך.
העניין המשפטי משתקף מהתהליכים ההיסטוריות ולא להיפך. אתה יכול לטעון שאין ערך לעניין המשפטי, וזה בהחלט ברור, כי הכרה בערך המעמד המשפטי פשוט מפריך את תפיסת עולמך הפוליטית. לסיפור המשפטי משקל גבוה לצד זכויותיה של ישראל לשטח מול כל הטוען מנגד לבעלות על יו''ש, בין אם הוא נקרא ירדני ובין אם שינה את שמו לפלסטיני או לקוף. אני מייחל להפיכה אביבית ועממית גם בירדן, שם יתפוס הרוב הפלסטיני (הילידי וצאצאי פליטי 48) את השלטון ויהפוך את ירדן ההאשמית לירדן הפלסטינית.
הכותר של הודעתך הוא שיקרי, הרי לא טענתי שצה''ל (בעצם ישראל) לא כבש את השטח מידי צבא (מדינה) אחר (ב-67'). לכן כתבתי והבהרתי שהשטח הזה הוא ''שטח כבוש'' (כמו שהוא 'מוחזק' ו'משוחרר').
והרי העובדות: יו''ש נכבשה שלא כחוק ע''י ירדן ב-1948 ומאז היא שטח שנכבש ושסופח שלא כחוק לירדן. ישראל (באמצעות צה''ל) כבשה את יו''ש לאחר ש''הצבא האחר'' (שלא פעל מטעם עצמו, אלא מטעם המלך וממשלת ירדן) פתח במלחמה נגד ישראל. לכן צה''ל בתגובה כבש את יו''ש מידי הכובש הירדני. לכן גם מבחינה מדינית וגם מבחינה משפטית השטחים הכבושים האלה הם במחלוקת, עד שיימצא להם פתרון.
לכאורה אם ישראל היתה מספחת את השטחים האלה הם כבר לא היו במחלוקת, שכן הם היו שיטחי ישראל הריבונית. אבל אז היינו נתקעים עם מיליון וחצי ערבים שאין לנו רצון שיהיו אזרחי ישראל. לכן ישראל רצתה לסגור את העניין בהידברות ופשרה עם ירדן תוך קביעת גבול חדש בהתאם להחלטת או''ם 242. אלא שהמלך חוסיין היה חלש מדי מכדי לוותר לישראל ביו''ש. כאמור ירדן ויתרה על תביעת הכיבוש שלה ביו''ש ב-1988 וההובלה מהצד הערבי עברה לאלה שמכנים את עצמם פלסטינים. כמובן שללא הנהגה מרכזית ברורה ומייצגת לא היה לישראל עם מי לדבר שם. ואז עלו כמה גאוני אוסלו והציעו לקחת את חבורת הפשע המאורגן של הפת''ח, ששקע במדמנת תוניס, ולעשות איתו הסכם שלום בלתי אפשרי. ומכאן הסיפור התגלגל לרש''פ אחד מיותר, ניסיונות סחיטה ערפאתיים ומתקפות טרור שכל יעודן היה לממש את ''תוכנית השלבים'' של ערפאת @ אבו מאזן. האם עכשיו זה ברור לך? |