| שאלת התשלום שישלמו מדינות ומשטרים אחרים במזרח התיכון, כולל ישראל, היא שאלה חשובה גם בראיה אמריקאית. עובדה היא שאובמה תיקן את טעותו הראשונית בה קרה לפרישה מיידית של מובארק ושילום תנועות האופוזיציה בניהול המדינה. סוף סוף הוא הבין שזה לא רק שלא מעשי, אלא שזה גם מסוכן לאינטרסים האמריקאים, כמו גם לאינטרסים של ישראל ושל סעודיה וירדן. לקח לממשל אובמה ימים ארוכים לתקן אסטרטגית וטקטית את עמדתם והם התכנסו ללחצי ישראל וסעודיה לא לערוף את ראשו של מובארק ולתת לממשל הקיים להתארגן ולארגן את ניהול המדינה והשלטת שקט בכיכר המרכזית של קהיר. הילרי קלינטון מדברת עכשיו על פרק זמן של חצי-שנה עד שנה לכניסה לבחירות ולהעבר מצרים לממשלה נבחרת חדשה (ולא חשוב שהיא עדיין חולמת שהמשטר הקיים יקיים את חלומה ויהפוך את מצרים לעזה). הלחץ האמריקאי פחת. האמריקאים מנסים לתווך מתחת לפני השטח בין המשטר לנציגי תנועות המחאה, כולל ''האחים המוסלמים'' (שהם הארגון היחיד שמוכן מבחינת מוסדות, מבנה ופעילות להיכנס חזק לתוך הפוליטיקה).
נראה שיושרו של מובראק יהיה סולימאן או בכיר כמוהו במפלגת השלטון. הם לא יתנו למפלגות קיקיוניות להשתלט על מצרים, ובטח לא ל''אחים המוסלמים''. גם מי שחרד מאיסלאמיזציה חדה במצרים דואג להרגיע את האמריקאים והאירופאים, שחולמים שהאינטרסים שלהם יישמרו אם ה''אחים המוסלמים'' יעלו לשלטון, גם אם בדרך דמוקרטית (ראו את עזה, איראן, מפלגת השלטון בתורכיה שעלתה בבחירות רגילות בתורכיה ולפני שנה ארדואן הכניס יותר מ-20 תיקונים בחוקה התורכית, חלקם מאפשרים למשטר התורכי לשמור על שלטונו כתוצאה מחישובי קולות דרקוניים - שהיו גם לפני כן אבל במינון נמוך יותר). |