| קודם כל, אני רוצה להודות לחכם ציון על הכבוד והתהילה שהוא חולק למאמר שלי למראית עין. אני חושב שבכל האינטרנט אף פעם לא מצאתי מישהו שציטט אותי כלכך הרבה פעמים.
סביר להניח שרוב קהל האינטרנט שנתקל בתגובה כזאת לא מתאר לעצמו שזאת ביקורת, כי על פניו, אם לא רואים את שתי השורות הראשונות אפשר לחשוב שהמגיב מכיר את הכתבים שלי בעל פה, ואולי הוא צובר את הציטוטים האלה אתר או לספר ציטטות בזמנו החופשי.
הבעיה הענינית בביקורת הכנה של חכם ציון, היא שכל הביקורת כתובה רק בשתי השורות. והמבקר מניח שציטוטים נקיים בלי ניתוח (שבעצם כל אחד יכול לקרוא באותה מידה קצת יותר גבוה באותו), נראים גם לקוראים אחרים כמו ביקורת.
או שלפחות כל הציטוטים הארוכים מוכיחים את את הקביעה הביקורתית וחסרת השיניים שמרחפת מעליהם וכו'.
כתוב שם שיש קשיים לוגיים בדברים שכתבתי, אבל מבחינה לוגית אין קשר בין הטענה לציטוטים שעומדים בפני עמם וכמובן שאין חדות או ניסיון לחתוך את הבשר בצורה לוגית.
משום מה יש מבקרים שחושבים שלוגיקה חמורה חלה על כל המשפטים של הזולת, אבל שעל המשפטים הקטנים והשפה המשוחדת שלהם לא חלה דרישה בסיסית כמו לגעת בנקודה שהם מצביעים וזועמים עליה תוך כדי שהם מוצצים אותה מהאצבע.
בדרך כלל אני אוהב ביקורת, כי זה יותר מעניין מתגובות שלא מוסיפות תוכן אחר. אבל כאן, זאת כנראה הוכחה לכך שהיום אפילו ביקורת יכולה להיות רק קביעה כלשהי והעתקה של טקסט. ''דוגמאות'' זה גם לנתח ולהסביר את החומר, לא להעתיק אותו.
כבר ב-1981 בודריאר כתב שמרוב העברת מידע המשמעות הולכת לאיבוד. ובסופו של דבר מדיום לא מכיל מסר, אלא רק את המסר הריק שהוא המדיום עצמו... |