|
תעשה לי טובה ואל תצטט אחרים בעיקר כשהציטוט שלך לא מהימן.
השבטים העבריים היו חלק מעמי כנען / פיניקיה ושפתם היתה דומה לשפות של העמים האחרים שבאזור, כמו נניח שעברית דומה לערבית היום. 1500 שנים מאוחר יותר העבריים שהפכו ליהודים (יהודאים) דיברו לצד העברית גם ארמית, האנגלית האזורית של אז, וזה לא הפך אותם לארמים.
קירבה של שפה בכלל לא מעידה בהכרח על מוצא משותף וקרוב (גם בהנחה שכל בני האדם קרובים זה לזה ומוצאם מ'אדם וחווה') אלא רק השפעות תרבותיות בשל קירבה גיאוגרפיתאו בשל הגירה. היוונית והלטינית התפשטו במרחב הקדום של האלף שלפני והאלף חמש מאות של אחרי הספירה, אבל השפה לא הפכה את דובריה בכל היקום ליוונים או ללטינים, כמו שהאנגלית לא הופכת את כל דובריה לאנגליים. המתיוונים בעם ישראל של 200 השנים שלפני הספירה לא היו כאלה שזנחו את היהדות, התבוללו בגויים והלכו לעבוד אלילים, אלא היו יהודים שהלכו ללמוד לימודים חיצוניים כמו פילוסופיה, עסקו באתלטיקה ונהנו ממופעי שירה ומשחק שבועיים באמפיתאטרון של קיסריה (לאחר שהוקמה). הם עדיין היו יהודים שפקדו ששמרו על הכשרות והמילה רק שנחשבו מופקרים בעיני האליטה הדתית.
סביר שהיו קשרים הדוקים בין עמים ושבטים שגבלו אלה באלה. כנען הוא ביטוי גיאוגרפי-מדיני ולא שם של ממלכה, עם או תאגיד של מלכויות. בני כנען היו קבוצה של שבטים / עמים שהתגודדו במרחב שכונה כנען. ''תרבות והיסטוריה משותפים'' יש לנו היום גם עם הפלסטינים, ר''ל. |
יופי
