|
אלא שבין מרכיביה של תרבות זו נועד לשקר תפקיד חשוב, והתעצבו דפוסי התנהגות, דיבור ושתיקה מקובלים ומוסכמים.
ואין זה דומה כלל לעמדות פוליטיות, כוונות או הערכות של ציבורים שונים במדינת ישראל, לגבי אמיתות ורצינות תהליך 'אוסלו', שלום עם הפלסטינים, הפעלת קזינו, נסיעה בשבת וכו'. כי כאן נכנסים חעסק ערכים והערכות (במינונים מתאימים לכל סוגיה) ולא שום צורך לשקר ולקרוץ.
זה שיש בתהליכים שונים שאנשים משקרים בינם לבין עצמם, זו חריגה מוסרית וחוקית ולכן נעשית הצנעה ובמשורה, בחברה הישראלית. ככל שכף ידו של שלטון החוק אגרסיבית יותר המינון נמוך יותר ולהיפך. בחברה הישראלית אין הסכמה פורמלית ל'שקר', כשם שקיים במספר חברות ערביות.
* היכן הערבים דיברו אמת באוסלו? הם לא הקפידו למלא עד תום כמעט אף סעיף מהסכמי אוסלו, ואף על פי כן אנחנו המשכנו כל פעם בתהליך עם הסכם נוסף, תוך זניחת העקרון של קיום כל סעיפי ההסכמים שלפניו. מצב זה הפך לתגובה מותנית של הפלסטינים והרגל שקשה היה לשנות. |
אשכנזי, לא נאמר על תרבות המזרח שהיא תרבות שקר
