|
היום הם כבר ימין שפוי ולא קיצוני בהחלט. כמו שמאלה שהיו פעם שמאל שפוי הפכו היום לשמאל קיצוני. הקיצוניות היא יחסית בעיני החברה והמתבונן בתוכה. צריך פשוט לעקוב ולאתר את נקודת האמצע שנע תמיד כמטוטלת ימינה ושמאלה והופכת מתונים לקיצונים וקיצונים למתונים, כל עוד אינם חורגים מגבולות המשחק האזרחי והאנושי.
למרות שמפלגת הרוב ירדה בכוחה, הקואליציה השבדית הישנה בראשותו של פרדריק ריינפלט תזכה כנראה לארבע שנים נוספות בשלטון. מפלגת ''הימין הקיצוני'', ''הדמוקרטים השבדים'', בראשותו של ג'ימי אקסון, נכנסה לפרלמנט לראשונה ומהווה לשון מאזניים עבור כל ממשלה שתכהן.
הקיצוניות של ''הדמוקרטים השבדים'' מתבטאת בכך שהם סבורים שהאיסלאם הוא האיום הגדול ביותר על שבדיה מאז מלחמת העולם השנייה ומשום שהמפלגה רוצה לשנות את מדיניות ההגירה המקילה מכל רחבי אירופה, אסיה ואפריקה. המפלגה מתייחסת לא רק להגירת מוסלמים אליה - רבים מהם מגיעים מצפון אפריקה, עיראק ופקיסטאן - אלא גם להגירת נוצרים, בעיקר מפינלנד, יוגוסלביה ופולין, שמציפים את שבדיה ומשנים את תרבות היום יום ותרבות הרחוב בה.
רוצה אני לציין שגם בישראל מתעוררים יותר ויותר אנשים שמודאגים מהפלישה הבלתי חוקית הגדולה של עובדים זרים מאפריקה, ובינהם רבים מהשמאל המתון שבין העבודה למרצ (צריך להבדיל בין יחסם הריגשי ל-400 ילדי הזרות שכבר נמצאים בישראל ובין יחסם העקרוני למניעת כניסה בלתי חוקית לארץ).
הבעיה בשבדיה גדולה לאין שיעור מבעייתה של ישראל. שבדיה היא מדינה בגודל אוכלוסיה דומה לישראל אבל מהווה נקודת משיכה חזקה יותר לרבים מרחבי העולם השלישי. בכל שנה מציפים את שבדיה כ-30 אלף מהגרים רישמיים ועוד אלפי מהגרים לא רישמיים.
המהגרים מצטופפים בפרברי הערים הגדולות ודוחקים את השבדים החוצה, כפי שזה מתנהל בכל הערים הגדולות במערב אירופה. החיכוך וההתבדלות שמייצרים הקהילות האסלאמיות באירופה יוצרות מתיחות על סף פיצוץ.
הביקורת הליברלית על המפלגה הימנית מקפידה להזכיר את מוצאה הנאצי בשנות ה-40. עם כל הזהירות בכל זאת היום מדובר על שינויים רבים שעברה המפלגה ודור הנכדים שלה כבר אינו מתקשט באידיאולוגיה של עברה. לשם איזון אטען שגם אצל גורמי שמאל קיצוני מתרחשים תהליכי התרחקות מן המורשת הסוציאליסטית והם סופגים לתוכם רעיונות גזעניים שהופכים חלקים מתוכם לקבוצות אנטישמיות ואנטי ישראליות. |
פעם כל ימין היה ימין קיצוני
