  
  
  
|
 |
|
||
  |
|||
|
|||
''מה שהציבור יכול לעשות וצריך לעשות, כמו הזדהות פומבית ותמיכה מוסרית בשוחרי החופש באיראן, מנהיגים לעתים לא יכולים להרשות לעצמם.'' שוכח אולי מר גיל שהציבור היהודי בישראל (להבדיל מהציבור הערבי בישראל) אינו יכול להזדהות בתום לב עם שוחרי החופש באיראן, כאשר אותו ציבור יהודי-ישראלי עושה כל שביכולתו, באמצעות רציחות 'ממוקדות', עושק קרקעות, הרס רכוש וקיום מערכת משפטית מפלה, כדי לדכא את ההתנגדות הפלסטינית העממית לכיבוש הישראלי. שוכח מר גיל את החלק של המוח שלו עצמו ששותף - מעצם היותו ישראלי - לכל הזוועות שהן מנת חלקם של תושבי יהודה שומרון ועזה, זוועות שצה''ל וממשלת ישראל וכלל הציבור היהודי בישראל שותפים להן ואחראים להן. שוכח ומדחיק מר גיל את הצד האפל כיום של הישראליות. והסימן להלך רוח סכיזופרני טיפוסי זה היא אולי הכללתו של התצלום מ1973 בו עומד מר גיל בפוזה של ירי בכינון ישיר, בקילומטר ה-101 מקהיר. הנוסטלגיה משתלטת אפילו בזמן אמת (וזה בניגוד להגדרה של 'נוסטלגיה') כמין סנטימנטליזם על שיקול הדעת המוסרי. הרי באותו מעמד של צה''ל ממוקם במבואות איסמאליה, עם כניסת הפסקת האש לתוקפה, חווינו כולנו את הצניעות, ושפיפות הרוח היאים למוראות המלחמה שזה עתה נגמרה, מלחמה שבעיצומה ובסיומה הביאה את הגוף הלוחם של צה''ל להכרה שחלה תפנית ברוח הציבורית והצהל''ית מהארוגנטיות האופורית שליוותה אותנו מיוני '67 לשפיות חדשה - למישורת החברתית והפוליטית שאיפשרה בסופו של דבר את הסכמי השלום עם מצרים וירדן. התצלום של צבי גיל בקילומטר המאה ואחד אולי חביב על המחבר, אך עלול לקומם לוחמים באותה המלחמה שהבאת המלחמה אל תוך קהיר היתה הדבר הרחוק ביותר מליבם, ולא בשל הססנות או היעדר נחישות. פשוט בשל ההכרה שהפתרון לקיום של ישראל כבר אינו בתחום הצבאי, וכל יום שבו נדחים התהליכים המדיניים בשל תכנית צבאית גראנדיוזית זו או אחרת (תכניתו של אריק שרון למשל באותה העת להגיע עד קהיר תוך חיסול הצבא המצרי עד כניעתו השלמה) הוא יום מבוזבז העולה בקורבנות לא נחוצים בחיי אדם משני צידי המתרס. את הפכחון הזה איני מוצא בדברי מר גיל. ההיאחזות הטרגית אולי של ישראל וישראלים ביהודה ושומרון היא החטא הקדמון של ישראל הצעירה, החל מהסנטימנטליזם המקראי-הסטורי של דיין, דרך הסנטימנט הטריטוריאליסטי-איכרי של שרון וכלה בסנטימנטליזם התמים יותר של מר גיל, שגם כיום קושר בלא-יודעין בין חוויות מלחמה שלא היו בה מנצחים להמלטות (הסנטימנטלית) מהאחריות הקולקטיבית לפשעים המבוצעים בשם ישראל בשטחים ובעזה. הצרה היא שאין בעניין הזה אשמים מובהקים. אך יש כמובן מקום לתיקון. אך תיקון זה הוא קשה מסוגו היות והוא תיקון הנפש היחידה במקורו. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| כרגל אינך נזהר ומדביק תוויות! |
|||
|
|||
אתה כרגיל בונה סיפור מופרך מכלום, מדמיון מופרך. האדם הזהיר היה מזהה שמר גיל לא עומד ''... מר גיל בפוזה של ירי בכינון ישיר, בקילומטר ה-101 מקהיר''. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| כרגל אינך נזהר ומדביק תוויות! |
|||
|
|||
אם אכן אין זה מר גיל המכוון נשקו לעבר ה'אוייב' בתצלום מ-'73, אז אלף סליחות. ואכן נסחפתי באינטרפטציה של דברי מר גיל. אך כוונת המחבר - הסנטימנט שהבאת התצלום הזה בהקשר הזה מייצג - די ברורה: נצחון ותחושת עליונות מעורבים ברוח קונדסית משהו. ולכך הרי כיוונו דברי. אכן זה נשמע מוגזם להעמיס על מר גיל את האחריות להמנעות מלקיחה בחשבון את פשעי ישראל מדי יום בשטחים. אך האחריות הקולקטיבית של מעשים אלה מהווה מעמסה 'מיותרת' עבור כל ישראלי שעמו אני בא במגע יומיומי. מעטים מוכנים לשים ראשם בעול אחריות זו. אך העובדה היא פשוטה וברורה: כישראלי, כותב שורות אלה, כמו מר גיל, או גם מר סיון, קשורים באחריות אישית וקולקטיבית לנעשה בשם ישראל בשטחים. וכאשר מתבצעים שם מעשי פשע נגד האדם, קיימות ברירות אחדות בפני כל ישראלי: לתרגם את האחריות הקולקטיבית לאחריות אישית כפי שצריך להיות, או לנהוג כמו רוב הישראלים- להמשיך את החיים כרגיל בתקווה שמישהו אחר יקח את האחריות. האופציה השניה, המקובלת במקומותינו, גורמת בטווח הארוך לדרדור המערכת הערכית-מוסרית של כל ישראלי הבוחר בה. זה בלתי נמנע. דברי, יותר משנועדו להטיל אשם כזה או אחר על מר גיל, נועדו להפנות את תשומת הלב למנגנון ההעלמה וההדחקה הפועל את פעולתו, לא רק אצל מכחישי הכיבוש למיניהם, אלא גם בחשאי וללא רואה אצל הדור הוותיק שרגליו עדיין עומדות בתנועת העבודה שתרם רבות למדינה המתפתחת ועכשיו סופר גמלים בנסיון להגיע לתנומת השלאפשטונדה המיוחלת. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| במבט נוסף |
|||
|
|||
במבט נוסף על התצלום של מר גיל בקילומטר המאה ואחד התברר לי שאין מר גיל מחזיק כלל כלי נשק אלא מצלמה. לא נותר לי אלא לחזור בי מהדברים הכלולים בתגובותי למאמרו של מר גיל, ולבקש סליחתו. כן ירבה שנים ומאמרים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ולשקרנים אל תהי פתח-תיקווה |
|||
|
|||
יוסלה תפתח צוהר לעולם היונה חזרה עם עלה זית מפלס המים בכנרת ירד אפשר לצאת בגדה המזרחית עוד מעט מחזירים אותה לסורים | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ואף מילה על הרוצחים הפלשתינאים |
|||
|
|||
הפחדנים, על מסתתרי המחילות, על המגינים על עצמם באמצעות ילדים ונשים. עוד תעמולה פלשתינאית טהורה במסווה של יהודי מהישוב. איכס. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
|
|||
|
|||
אֵיזֶה צִבּוּר עַל פְּנֵי כַּדּוּר הָאָרֶץ כֵּן יָכוֹל, לְשִׁיטָתְךָ, (אִם בִּכְלָל) - לְהִזְדַּהוֹת בְּתֹם לֵב עִם שׁוֹחֲרֵי הַחֹפֶשׁ בְּאִירָאן? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ולסלפנים אל תהי פתח-תקווה |
|||
|
|||
יוסלה תפתח חלון וצוהר לחיים | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי