| נובע מהמלה הקדומה גֵּוִי - הגב שלי.
הגב - חלק נירחב שהוא הקשה והחסון ביותר בגוף, וגם רגיש פחות לכאב מהחלק הקידמי. על דרך האסוסיאצייה הקדומה וגם המודרנית (אין כאן הבדל) - העם משול לגב, במובן זה שהוא חזק יותר מהאדם הבודד. הגב ניתפס ככורך ומאגד את הגוף כולו על איבריו השונים. זוהי גם אסוסיאצייה צבאית רומית בסמל הליגיון - לקט זרדים החזק יותר מכל זרד בודד, שמוסוליני, שהתרפק על זכר האימפריה הרומית, אימץ אגב, בתפיסת הפאשיזם שהציב - העם המאוגד חזק מכל פרט בודד.
אבל לא צריך להיות פשיסט להבין את האסוסיאצייה הישירה, שהעם זה מעין אגד, איגוד, הנותן כוח לפרט הבודד מעבר לכוחו כיחיד. מכאן גם הביטוי המודרני ''נותן לו גב'' במובן של מחזק, תומך, backing him .
אז למה צריך 2 מילים, גם עם וגם גוי, ומה ההבדל אם כך ביניהם?
גוי - נאמר לרוב בהקשר של פעולה או עוצמה, נושא קונוטצייה עוצמתית או קונוטצייה של פעולה, הינו מונח במודוס של זמניות: ''גוי גדול ורב'' ''למה רגשו גויים''. עם - מוזכר בהקשר על-זמני, נייח, יציב ''עם ה'''.
אין צורך להניח שאנשים שחיו לפני 3000 או אלפיים שנה, היו בעלי אסוסיאציות שונות בנקודה זאת, רק משום שהביטוי מהדהד עדכני וסלנגי. אפילו הביטוי ''לאכול חרא'' מופיע לראשונה במקרא, בנאום רבשקה שר צבא אשור הצר על חומת ירושלים: ''לאכול את חוריהם ולשתות את -'' בהקשר של מה יעשה העם כשהרעב יכבד, אם לא יכנעו.
קראו גם, מה פשר השמות ירושלים, אלהים, יהוה - פרוש ישיר ואלגנטי ולא דחוק, מתפלפל ותרצני, במאמר בגדה השמאלית ''עיר התבונה ושילטונות מישור החוף'' ואולי תבינו למה לשאלה מקצין חוקר במשטרה בנושא במספר הזדמנויות, אודות המניע לפגיעות והכפשות, עניתי כי סביר שהדבר הוא ''הרחקה'' מהעניין הממשי, הכלכלי, החשוב,והעסקה, הטרדה בשרות גניבת קניין רוחני, הנימסר בחלקו לבעלי מהלכין וקרובים לצלחת. |