| אני חושב שבית הדין שגה בגדול, לפחות בנושא הקנס. מאחר שאינני יודע בדיוק כיצד ביהמ''ש עשה את חישובי עלות הנזק ופיצוי הנפגעת, אם בכלל אפשר לפצות אותה על באמת, לא אתייחס לגודל הקנס.
אבל בו נתייחס לרגע לנתונים, וקצת מתוך הומור וסרקזם נבחן אותם מכל זוית אפשרית:
לכאורה יש לראות את יצרן הסיגריות ומדיניות מכירתן האגרסיבית ואת הענותה של הגברת כמעשה חטא או פשע של השניים. גברת בת 64 הפונה לערכאות ביהמ''ש בודאי מבינה ומכירה את המציאות בה היא חיה. כבר בשנות ה- 60, כל נדמה לי, התברר שהעישון מסוכן לבריאות.
עובדת היותו של העישון מסוכן לבריאות הלכה והתחדדה עם חלוף הזמנים, והוא לא מותנה או תלוי בשום מדיניות פרסום אגרסיבית של יצרן סיגריות זה או אחר. כל עוד חוק המדינה מתיר יצור ומכירת סיגריות ובהן הזהרה כתובה על הנזק האפשרי, שהרי המדינה שותפה לעבירה/פשע.
אם אקצין את הטיעון, אז אטען שבמצב בו בימ''ש מרשיע יצרן ומוכר סיגריות, הרי יש להרשיע גם את המסייעים ליצרן בשיווקו. כלומר את המובילים ואת בעלי החנויות. ואולי אפילו להרחיק לכת ולתבוע את המדינה על שהיא מאפשרת למכור בגלוי וע''פ חוק מצרך של רעל בעל יכולת השמדה ידועה מראש.
ומי יודע מה מניעיה האמיתיים של התובעת? שהרי היא אמורה היתה לדעת מזה כ- 40 שנה שהעישון מזיק (אי ידיעת העובדות אינה פותרת מעונש) ואפשר שכל תביעתה היא סתם קנטרנית.
מעניין אם ע''פ חוק יכולה יצרנית הסיגריות לטעון להחזר הפיצוי או לפיצוי נוסף, על כך שהתובעת על אף שידעה, או שהיתה אמורה לדעת מאז שהיתה כבת ,25 כי העישון מזיק היא בכוונה המשיכה לעשן כדי שיהיה בידה טיעון 'קשה' ועילה לתבוע את החברה ולהשיג כסף רב קל, שנקרא במקומותינו ''רב-קל''.
מזכיר לי משהו.
תהליך התביעה ופסק הדין בעייתי ופרדוקסלי . |