|
רצונו של אדם כבודו. | |||
|
|||
ואם רצונו של אדם להיראות מגוחך - זה כבודו גם. נכון שבישראל הממסד הרבני היה עושה למר כהן בעיות... אבל ויליאם כהן הוא אמריקני, לא ישראלי, ובאמריקה, ובכלל בקרב הגויים ההדיוטות שאינם בקיאים בהלכה יהודית, מר כהן הוא יהודי. אי אפשר להתעלם לחלוטין מהקשרים של תרבות ומוסכמות. קח, לדוגמא, אחד בשם אדון יוסף הורוביץ. אשכנזי, לא? הוא והוריו ודורי-דורות לפניו במשך מאות שנים, נולדו בפרבר יהודי קטן ליד פראג, בצ'כיה בלב-ליבה של אירופה, שטעטל יהודי מסורתי, דוברי יידיש מאז המצאת הדפוס. ונניח שאותו יוסף הורוביץ יתנצח עם חבורה זועמת של מרוקאים זועמים, הרואים בו ובשכמותו את מדכאיהם. מה משמעות תהיה לטענתו של יוסף הורוביץ דנן, ככל שתהיה נכונה ואמיתית מבחינה היסטורית, שהוא ''לא אשכנזי'', אלא ''ספרדי'', כיוון שמוצא משפחתו ממגורשי ספרד? להלכה - הצדק יהיה עמו. אולי אפילו - מי יודע - יוכל לזכות בסכום נאה אם יגיש תביעת-דיבה נגד כל מי יכנה אותו ''אשכנזי''. ומה בכך? בתרבות המקומית שלנו, במוסכמות שלנו, יוסף הורוביץ, האירופי הלבן ששפת אביו וסבו היא יידיש - הוא אשכנזי, וכל טיעון אחר ייתקל בחומה של חוסר-אמון ואף לעג. אז נכון... רצונו של אדם כבודו... שנהיה כולנו רק בריאים. | |||
_new_ |
אכן, שכולנו נהיה בריאים, אבל ......... | |||
|
|||
עניינו של הורוביץ אינו כעניינו של כהן, כי הורוביץ מתייחס לספרדים מנקודת זמן אחרונה שלפני כחמש מאות שנים - לפני עשרות דורות, ואילו כהן בנקודת זמן שלפני כ- 65 שנים (כשנולד) - לפני דור. הורוביץ הוא יהודי שלם לדעת כולי עלמא (ירצה לשמור מנהג הספרדים או לא, לא יקרין על מעמדו) ואילו כהן אינו יהודי, לא לדעתו ולא לדעת ההלכה. לכן אין העניינים דומים. | |||
_new_ |
כהן הוא יהודי לדעת כולי אמריקא | |||
|
|||
ולכן צדקתו הפורמליסטית, ההלכתית, איננה ממין העניין. לא הייתי אומר מילה אחת אילו היה שמו גרין, מאן או או סילבר. לכולי אמריקא, עמך יו-אס-איי, לא נראה לי שהחיבור בין ''כהן'' לבין ''לא יהודי'' הוא בגדר האפשר. שמעתי פעם על יהודי עיראקי אחד, בשם משפחה פריד (כמו פריד-אל-אטראש). בוקר אחד (משום מה זה תמיד קורה בבוקר...) החליט האיש שלא טוב היות מזרחי בישראל, ושינה את שמו ל...פריד (דהיינו, כמו פרידמן). מה יש להגיד על צעד שכזה? מתבייש במוצאו? לא מתבייש? נכון שאין זה המקרה של ויליאם כהן, אבל ביסודו של דבר שתי הפעולות נכנסות בגדר של ''רצונו של אדם כבודו'' - גם אם זה לא לכבודו. איך היינו אומרים בילדותנו, מול הטלויזיה בחופש הגדול? ''זה רק ויליאם!...'' | |||
_new_ |
אריה, באומרך ''בילדותנו, מול הטלוויזיה'' פתרת... | |||
|
|||
לי חידה קטנה. | |||
_new_ |
אאוריקה! פעם הייתי ילד! | |||
|
|||
_new_ |
גם יצחק בן אהרן (למשל) היה פעם ילד. ובכל זאת... | |||
|
|||
_new_ |
לאבנר ואריה: ויליאם כהן | |||
|
|||
ויליאם כהן אינו נתפס כיהודי בארה''ב - הכל יודעים שהוא פרסביטריאני ואינם משייכים אותו לקהילה היהודית, כמו למשל עמיתיו-לשעבר מתקופת כהונתו בסנאט, הסנאטורים ליברמן וספקטר; או שכלל אינם מתעניינים במוצאו ובהשתייכותו הדתית, ברוח הפלורליזם האמריקאי -והלוואי עלינו גישה סובלנית ופתוחה כזו כבסיס קודקס ההתנהגות החברתי. לכהן עצמו אין ולא היו כל תסביכים בעניין. הוא סיפר בגלוי איך גיבש את זהותו: בגיל העשרה -יש להניח שלקראת בר מצווה -הלך לרב (אורתודוכסי, כנראה, כפי שעולה מן הסיפור). זה החמיץ פניו ותבע ממנו לעבור גיור, לשמור מצוות וכד' - יש להניח בגישה המתנשאת והמעליבה המקובלת במיגזר זה. ביל הצעיר והנסער הלך להירגע על גדת הנהר הקרוב, ואחרי כמה שעות הירהורים תלש מעל צווארו את השרשרת עם המגן דוד, הטילה לנהר והחליט לנתק את קשריו עם היהדות. קל להבינו. אינני שותף לאבל או לזעזוע אם פלוני מחליט לעזוב את היהדות, גם לא בגירסה היהודית-אמריקאית בת זמננו כהיסטריית ה- Survival. רצונו של כל אדם כבודו. אבל בכ''ז נראה לי שנחשף כאן אחד מקוי הכיעור באופי הלאומי היהודי, בוודאי בזרם האורתודוכסי. לאור זאת נראה לי מגוחך להזכיר לכהן את מוצאו באצבע צדקנית מתנפנפת: נו נו נו! חשבת שתעזוב אותנו? נא באוזן - הגויים האנטישמים עדיין חושבים אותך ליהודי! גישה זו מעידה על אי הבנת המציאות האמריקאית -- והיהודית. | |||
_new_ |
לדורון ארזי: מקבל את התיקון | |||
|
|||
לא ידעתי שויליאם כהן המיר את דתו. לכך, כמובן, ישנה משמעות - אפילו על-פי חוק השבות החילוני. אך בכל זאת, המשל עדיין קיים. נתקלתי אישית באשכנזי שמתכחש לעדתו, מתוך רצון להשתלב ברוב המזרחי, ושמעתי על מקרים כאלה והפוכים. אם הפלורליזם האמריקני המהולל אוסר לבקר את התנהגותו של אדם, אוסר לחלוק על גישתו, ואפילו, שומו-שמיים אוסר ללעוג לו, הרי שזהו טרור ליברלי - ולא פלורליזם. | |||
_new_ |
הוא אשר אמרתי. הנ''ל אינו יהודי, לפי ששני הצדדים | |||
|
|||
רצו בכך. זה באיוולתו וזה לעוולתו (שנעשית לו). ד''א, לאחרונה היו פרסומים בעיתונות האמריקאית על שנספרו בקרוב ל- 8.7 מיליון יהודים. בערך 3.5 - 2.5 יותר ממספר היהודים הרשומים פורמלית במסמכי הקהיליות היהודיות. רבים חוזרים ומזדהים כיהודים, תומכי יהודים חמים עם קשר ראשוני לעם היהודי, והכל בשל צורך הזדהות עמוק בימי מצוקה לאומית (לא רק בישראל). חלקם, יהודים ע''פ דין תורה. אבל מעניין כמה מהם הם מבני דמותו של ויליאם כהן. לדעתי, עלינו לקרבם לאמונתם ולעמם, אם זהו רצונם הראשוני והמקורי, ולא להעמיד להם מכשולים גבוהים מדי. | |||
_new_ |
אבנר, כיצד סופרים יהודים באמריקה? | |||
|
|||
ככל הידוע לי, בארה''ב דתו של אדם היא עניינו הפרטי, ואינה נרשמת על ידי שום גורם ממשלתי. ודאי שיש הנרשמים לקהילות יהודיות, ואולי ניתן לקבל כך אומדן מינימום, אך הקשר בין אומדן זה לבין הכמות הכללית של האנשים הרואים את עצמם כיהודים אינו ברור כלל. | |||
_new_ |
מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |