| היהודים גם הם פלסטינים. עם פלסטיני לא היה אז, אלא היו רק ערבים פלסטינים שחיו לצד יהודים פלסטינים. לקח להם הרבה זמן להבין שהם עם, או רוצים להיותר עם. עם לא עושים באצבע כמו שאחד בשם דוד סיון מציע לנו. עם צריך לצמוח מתוכו.ואז ערביי ארץ ישראל ברובם עוד לא ידעו ואפילו לא רצו להיות עם נפרד מ'העם הערבי'. גם היום ה''עם הפלסטיני'' רואה עצמו עם בתוך מתחם של עם ערבי אחד גדול, כאשר גם הוא מוגדר יותר באמצעות סימנים אסלאמיים-גיאוגרפיים.
אני חושב שכל הלאומיות הערבית המקומית - סורית, לבנונית, ירדנית - היא לאומיות בלון. מתנפחת ומצטמקת, מתנפחת ומתפוצצת לפי הצרכים הפוליטיים. כבר היום מדברים למשל על 3 עמים פלסטיניים: בירדן, ביו''ש ובעזה. אלה שביו''ש קרובים לירדן הרבה יותר מאשר לעזתים - בשפה, במנהגים, במאכלים, בקישרי משפחה. ההגדרות של הפלסטינים הן אלסטיות ומושפעות מצרכי הזמן והמקום ומונחות מצוות האסלאם. |