  
  
  
|
 |
|
||
  מקורות האינפורמציה שלך מוגבלים |
|||
|
|||
עם כל הכבוד המידע שאתה מציג כאן הוא ממש חד צדדי. אתה למשל כאילו לא מכיר את הדברים שכותב בן דרור ימיני. אם תחפש את אוסף העובדות שהוא מציג כבר הרבה מאד זמן תראה שיש עוד עובדות שהן מאד רלוונטיות לסיפור כולו. קח למשל מאמר שהוא כתב לפני מספר ימים: פשעי מלחמה והסברה (http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/837/917.html) ''ישראל לעולם לא תגיע לכמות החפים מפשע שהרגה אירופה. אז שהם ילמדו אותנו מוסר מלחמה מהו?'' יש בעובדות שהוא מציג פרספקטיבה הרבה יותר רחבה ממה שאתה מציג או הצגת עד עכשיו. הדיפולמט שהארץ מצטט כנראה רק כאילו לא יודע את העובדות שאסף בן דרור ימיני. מבחינתי מי שלא מתייחס לפרספקטיבה הרחבה לא רשאי לדבר על פרופורציות או להטיף מוסר. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| מקור מידע אחד נחוץ כאן: המצפון |
|||
|
|||
איני מדבר על 'מידתיות', ולכן ענין ה''פרופורציונליות' יורד מהפרק. ואין לי עניין לדבר על ''מהותו של החמאס'', כי איני מוצא במעמדם המוסרי או במוסכמות התרבות של אוייבי ישראל קנה מידה ראוי לחיקוי. ערכם של חוקים ומוסכמות שלא רק בתחום המוסר, נובע מהאוניברסליות שלהם. וזה מאפשר, או איפשר לאחר מלחמת העולם השניה ליצור מסגרות מעשיות לניהול המערכת הבינלאומית של יחסים בין מדינות על בסיס עקרונות ברורים ומוגדרים העוזרים גם בחיי כל מדינה ומדינה בנפרד בניהול ההתנהגות הערכית בעיתות מלחמה ומשבר. המסורת הזאת ומוסדותיה אינם בגדר נסיגה, אלא מהווים את ההישג הגדול של המאה העשרים. ההיבט המוסרי של מעשי ישראל בעזה, היה חבוי עד לאחרונה מתחת למעטה של המהלכים הפוליטיים של שני הצדדים בסכסוך. אך עם החלטתה של ישראל להפעיל את כוחו ההרסני של הצבא בתחומי רצועת עזה תוך לקיחה בחשבון של מאות הרוגים בקרב האוכלוסיה הצפופה, לא נותר לאנשי מצפון, בישראל ובעולם אלא להשמיע את קולם בפומבי נגד הטבח בחפים מפשע בעזה. אין בהצגת העובדות מהשטח משום עיוות המציאות, נהפוך הוא: הציבור בישראל חי בעולם פחות ופחות שפוי מבחינה קלינית ותרבותית אם לא יוצאת קריאה נרגשת וחד משמעית ממגזרים רבים בישראל להפסקת הטבח בעזה. ושוב מתבלבלים בישראל בין הפוליטי למוסרי, כאשר הקריאה להפסיק את הטבח יוצאת מהמגזר הערבי-ישראלי, והתגובה בישראל היא לאשר בפרלמנט את הוצאתן של מפלגות ערביות מחוץ לחוק. זה לא מקרי. המשותף לשני האירועים הוא שינוי הגישה הישראלית מנסיון לטאטא את הבעיה הפלסטינית מתחת לשטיח - להעמיד פנים בעניין השטחים שישראל מעוניינת בשלום, ולהעמיד פנים בתוך ישראל שערביי ישראל שווי זכויות - לנסיון בוטה לחסל את הבעיה באמצעים פיזיים: הוצאתן מחוץ לחוק של מפלגות ערביות, וחיסול פיזי-צבאי של תושבי עזה (בתירוץ שמחסלים רק את החמאס וסייעניו ובני משפחותיהם). גם הנסיון לטעון שהמלחמה הזאת היא מלחמת הישרדות, אין לו אחיזה במציאות, ובשל חוסר היכולת של הישראלי, בין אם בבלוג, או בצבא או בכנסת, להפריד בין השיקול הפוליטי והשיקול המוסרי, ישראל מוצאת עצמה מעורבת במלחמה שהפרמטרים שלה מזכירים ברמה העקרונית יותר ויותר ג'נוסייד. מתנהלת כרגע מלחמה לחיסול החמאס, מלחמה אשר גורמת באופן די ישיר לחיסול התושבים הפלסטינים. לפי הדיווחים האחרונים, כארבעים אחוזים מכ-900 ההרוגים הם ילדים. זאת אומרת שצה''ל הרג כ-360 ילדים פלסטינים בתוך מספר ימים. עצם הצורך לחזור על העובדות האלה בפורום ציבורי מבייש. הצורך להתווכח עם החכמולוגים על אמיתות העובדות ומהימנות מקורות הדיווח, מביך עוד יותר. לא ציפיתי מדוד סיוון שיתלה ב''פרספקטיבה הרחבה'' כדי להגיע להחלטה האישית שלו האם זה מוסרי לתמוך במבצע צבאי שמשמעותו הוצאתם להורג של מאות ילדים ואמהותיהם. וזו לא 'הטפת מוסר', אלא חזרה על מספר עובדות ידועות. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מקור מידע אחד נחוץ כאן: המצפון |
|||
|
|||
חזרתי וקראתי את המאמר של ימיני, ואין דרך אחרת לתאר את המאמר אלא כאפולוגטיקה מהסוג הגרוע ביותר. עומד (או יושב) ימיני ומונה אחד לאחד מקרים של ג'נוסייד והפרת זכויות אדם במקומות שונים בעולם, וקושר את המקרים השונים באמצעות מכנה משותף: היעדר הכוח המוסרי של המדינות שביצעו פשעים אלה לייעץ לישראל מה ואיך לעשות בנוגע לחמאס. אך הרי זאת חרב הפיפיות של הפטריוטים המזוייפים של כל הזמנים: גם לנו מותר לשחוט ולטבוח אוכלוסיות שלמות כי זה מנהגו של עולם. בזמן שבן-דרור ימיני מסביר ברוח טובה של הסטוריון חביב שאין לבקר את ישראל על פעולותה בעזה, לפחות לא לפי קנה המידה של האו''ם למשל, - בה בעת הוא טוען, ומבלי משים כמעט, שאת הדוגמא המתבקשת לפעולה מסוג זה אפשר הרי למצוא במאמר עצמו, ובריבוי ווריאציות. בעוד שהדוגמאות של ימיני נועדו כביכול רק כאיור לטענתו שאין למדינות המערב זכות לבקר את ישראל, המאמר, על הדוגמאות שבו, משמש בפשטות לקסיקון של דוגמאות שניתן 'ללמוד' מהן איך עושים מה. והאימפליקציה המשתמעת מהמאמר היא בפירוש: מותר לישראל לעשות כל מעשה פשע נגד האנושות אשר תבחר לבצע מתוך אמונה שהמעשה משרת את האינטרס הלאומי (גם כאשר אין המעשה נחוץ לצורך הישרדות הלאום או המדינה). בדוגמאות שימיני מביא ניתן למצוא אחדות בהן האיום על המדינה בה מדובר אינו איום קיומי אלא איום על השליטה של עם אחד על עם אחר, או על מיעוט בעל תרבות שונה, ובמקרים אלה בחרו המדינות להפר את זכויות האדם של העם האחר או המיעוט השונה או פשוט להשמידם או לגרשם מאדמתם. וזה המקרה לדוגמא שממנו ישראל אמורה ללמוד. כבר נעשו פשעים כאלה במאה העשרים ובידי מדינות 'נאורות'. קדימה ישראל, מותר לך גם. לקרוא ולא להאמין. ודווקא את ימיני אתה מביא, דוד, בתור זה ש'יפתח לי את העיניים' וירחיב לי את הפרספקטיבה. לא יפה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| המצפון שלך והאוניברסליות |
|||
|
|||
א. מי שלא מעוניין בעובדות שמראות מה אוניברסלי במציאות שבה אנחנו חיים שלא ידבר על מצפון ולא יטיף מוסר. הצעקות והתלונות של מי שההרג והרצח והמוסר הירוד של חבריו וידידיו לא מפריע לו, אבל דוקא של אחד שהרבה פחות חמור, אינן מוסריות ואינן מעידות על מצפון מאוזן. ב. ''המערכת הבינלאומית של יחסים בין מדינות על בסיס עקרונות ברורים ומוגדרים העוזרים גם בחיי כל מדינה ומדינה בנפרד בניהול ההתנהגות הערכית בעיתות מלחמה ומשבר''. המאמר של בן דרור ימיני (http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/837/917.html) הוא עדות טובה מאד שהמערכת הזאת לא ממש מוסרית. ג. המוסריות של אויבינו היא מאד רלוונטית בדיון על התייחסות שלנו אליהם. ----- אתה לא מעוניין בעובדות שמראות מה באמת אוניברסלי, אתה כותב על כללים אוניברסליים (שלא קיימים במציאות), אתה לא מתעניין ברמת המוסריות של אויבינו. אתה נוהג כך כדי שהעובדות הללו לא יפריעו לך עם עובדות שמקלקלות את המציאות המדומיינת שלך. כל זה מעיד שהאמת, המוסר לא ממש מעניינים אותך. הערה אישית: מה שכתבתי עד עכשיו מעיד על חורים שחורים בתיאור המציאות שאתה מציג ועל האיכות הירודה של צורת הטיעון שלך. בקיצור בעיני קודם חשוב לאסוף את כל העובדות הרלוונטיות ורק אחר כך לקבוע עמדה. לכן למרות הרמזים המיותרים שלך העמדה האישית שלי על המוסריות של המלחמה והמלחמה הנוכחית לא כתובה כאן. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| יותר מדי סוכר |
|||
|
|||
החיים קשים, והעולם אכזר. אז מדוע שלא נשים את המכונית בניוטרל וניתן גז. ''...עובדות שמראות מה באמת אוניברסלי.'' זה ביטוי מעניין, היות ואין בקיים 'עובדות' שמראות 'מה באמת אוניברסלי'. המושגים האוניברסליים כ'צדק' ו'חכמה' ו'זכויות' קיימים רק בתודעה התרבותית הקולקטיבית של העמים השונים, ולצורך הגדרת מושגים מןפשטים אלה, אנו נסמכים על עדויות הנביאים ושאר אנשי רוח גדולים. מכאן שמערכת הערכים של כל עם שמורה במסורת מסודרת היטב. אצל היהודים המקור של מערכת הערכים הזאת הוא התנ''ך, התורה שבעל-פה, ובעת החדשה, הציונות הרוחנית, והעקרונות של המדינה המודרנית הסוציאל דמוקרטית (שגם מערכת הערכים שלה מושתתים על המסורת היהודית-נוצרית). כך שזה לא כל-כך מסובך למצוא את המקורות למערכת הערכים האוניברסליים עליהם חונכנו ואשר אותם אנו אמורים לא רק לקיים אלא לפתח בכל הזדמנות כדי להביא את האדם להישגים נוספים. ה'מציאות' של מערכת הערכים הזאת אינה ביישום היומיומי שלה או באי ישומה. המציאות של מערכת הערכים הזאת היא ברמות הגבוהות המופשטות יותר של התרבות של כל עם. ולכן גם היצירה בתחום הזה וגם היישום ברמה הלאומית של ערכים אלה מותנים בהשכלה ובהכנה של המנהיגים למשימה הקשה, ובהדרכה הניתנת לדרג הפוליטי בענייני מוסר ופילוסופיה. אצל הצרפתים המשרה הציבורית מותנה גם היום ברמת השכלה מסוימת, אך בישראל למשל מנהלים את המדינה גנרלים לשעבר ועורכי דין בהשכלתם, שהיכולת שלהם להבין מה פירוש יישום מערכת הערכים המגדירה את העם היהודי מוגבלת ביותר. ה'ברק' היחידי שחוצה לפעמים את הגבולות האלה הוא התכונה האנושית הפשוטה שאנו קוראים לה 'מצפון', תכונה או מבנה שהם נחלתו של כל אדם, פיסת אלוהים קטנה בכל אחד מאיתנו, מצפן המאפשר לנו להבין באופן מיידי כמעט מה נכון לעשות ומה לא נכון. מדיניות ישראל כיום, והמלחמה האחרונה, משקפים מצב מדורדר ברמה הלאומית, מצב בו היכולת להבחין בין טוב לרע (בהשוואה למערכת הערכים הלאומית) נותר רק ברמה של היחיד. ויש אנשים אשר בהם הקול המוסרי -קול המצפון - גובר על ההמולה של ההמון. ובין כחייל אחד מני רבים, או חבר כנסת שמוצא עצמו מבודד אפילו בסיעתו שלו, המגיבים הבודדים האלה, מזכירים לכולנו במה מדובר. זה הסיפור של 'צדיק אחד בסדום', וזה הסיפור של תנועות התנגדות ושחרור רבות מספור. הטיעונים שלי אולי לא עומדים בסטנדרטים של אנשי העובדות אשר רואים בכל שאלה מוסרית סתם מטרד הקשה להגדרה, וליבי עימם. היישות היהודית בארץ ישראל, בתקופה בה אני זכיתי לחינוך בארץ, היה בה עדיין שמץ של מלכותיות והארה שהביאו עימם דורות אחדים של חלוצים ובונים שיצרו מדינה ועיר יש מאין. רק הידיעה שעשייתם והארכיטקטורה המדינית והחברתית שיצרו כאן נועדה לבסס את התחייה מחדש של עם יהודי ושל יהדות נאורה שדפוסיה ברורים היו מתמיד, רק המחשבה הזאת נתנה להם את הכוחות האדירים שנדרשו לביצוע המשימה. ועכשיו, הנכד של החלוצים האלה, עבדכם הנאמן, מוצא עצמו מתווכח כרוכל בשוק עם הרוכלים היהודים שכל מרכולתם עוד תירוץ ועוד הצטדקות על דבר הטבח של ישראל בילדי ונשות עזה. אין צורך כאן בניתוחים מסובכים או ברשימות ארוכות של עובדות. העובדה שצה''ל גרם בתוך כשבועיים ל-900 הרוגים בעזה, מתוכם 360 ילדים, ולאלפי פצועים, היא מעין עובדה קרדינלית, שמציאות הטבח אצל עמים אחרים לא תשנה כבר. ואת זה קשה ליהודים בישראל ובעולם לקבל. בנואשות הם פונים למומחים כבן-דרור ימיני שיצילם מהתופת שהיא מנת חלקם של רוצחי הילדים של כל הזמנים. אפשר כמובן להוסיף לכל דבר סוכר, ולערבב, אך זה לא בריא. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| יותר מידי טעויות קריטיות |
|||
|
|||
א. ערך הוא אכן דבר מפושט, אבל דיון על קיום ערכים כאשר הוא מנותק מהמציאות ומהמשמעות שלו במציאות לא ממש שווה. למשל ערכים שלא ניתן לקיים במציאות היום-יומית לכל היותר נשארים בחלום או בשאיפה... ב. אתה עושה טעות עוד יותר גדולה. לא רק שאתה טוען שקיום הערך האוניברסלי ביום-יום לא ממש רלוונטי: ''ה'מציאות' של מערכת הערכים הזאת אינה ביישום היומיומי שלה...'' אלא שאתה מנסה במנותק מהמציאות היום-יומית להשוות את הערך של מעשי מדינת ישראל לאותו ערך מופשט. ג. צורת הטיעון שלך היא הכתובת לתלונות שלך על מעשי הרוכלות בהם אתה עוסק. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| הפוסל במומו פוסל |
|||
|
|||
א. מדובר בערכים שיש לישראל, כיחידים וכציבור נסיון ממושך בקיומם. ב. יש הבדל עקרוני בין הגדרת הערך בפני עצמו, לבין יישומו במציאות. ברור שיישומו של ערך בחיי היום יום הוא המפתח לקיום חברה צודקת. [להבין שהכוונה היא שקיום הערך ביום-יום לא ממש רלוונטי, זו פשוט טעות בהבנת הנקרא.] ג. אני טוען בפשטות שהרג הילדים והנשים בעזה אינו מוסרי. ואינו עומד בקנה אחד עם ערכי היהדות, גם החילונית. מה כל-כך קשה להבין? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| עוד קול ברור |
|||
|
|||
הנה קטע המתאר תגובה של חבר הכנסת אחמד טיבי לדברים שכתב דודו טופז: ''ח''כ אחמד טיבי תוקף את אלו בחברה הישראלית שמרוצים מהמלחמה בעזה ומכנה אותם ''חבורה של פשיסטים וכהניסטים, שמחככים את ידיהם בהנאה למרבה הזוועה'' ומציין כי ''אליהם הצטרפו רבים. גם דודו טופז, שמתגאה שכעת הוא ''יותר ימינה מכהנא''. רבים מהציבור בישראל תומכים ללא סייג בפשעים אלה, כמו הפצצת ביה''ס של אונר''א שטבח בעשרות אזרחים ומחק משפחות שלמות מעל פני האדמה'', כותב טיבי ושואל ''תארו לעצמכם שהקורבנות היו יהודיים, מה הייתם אומרים? מה היו אומרים בעולם?!''.'' | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| הפוסל במומו פוסל; תזכורת: תגובה 127408 |
|||
|
|||
העיקר בפסילות הטיעונים שלך הוא שאתה מסלק מהמציאות (המדומיינת) שלך עובדות שמפריכות את המסקנות שלך. העיקר הנוסף בפסילות של טיעוניך הוא שאתה מתכחש לטיעונים קודמים שלך. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
|
|||
|
|||
בשלב זה אתה מתווכח עם עצמך. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לא! |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| הפוסל במומו פוסל |
|||
|
|||
לא שמענו אותך טוען שירי ישיר על אזרחים אינו מוסרי. או שפצצות אנושיות הקוטלות ילדים,נשים וקשישים אינו מוסרי. לפני שאתה מרים את הראש מהכרית שלך, בדוק קודם כל מה יש מתחתיה. יתכן שמה שתמצא מתחתיה יתכן לך פרספקטיבה נכונה של המציאות. לנוכח הרצחנות הישירה והבוטה של הפלסטינאים איך ערך רב לערכי היהדות. יש ערך רב לערכי הקיום. מה כל כך קשה להבין? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
|
|||
|
|||
''לא שמענו אותך טוען שירי ישיר על אזרחים אינו מוסרי. או שפצצות אנושיות הקוטלות ילדים,נשים וקשישים אינו מוסרי.'' ירי על ריכוזי אוכלוסיה הוא לא מוסרי, נקודה. הטרור שירי הקסאמים הטיל על תושבי עוטף עזה היה בלתי אפשרי וקשה מנשוא. לירי הזה היו סיבות ברורות, שפתרונן אפשרי רק במישור המדיני. אך ישראל סירבה במשך תקופה ארוכה להפסיק את הפעילות של חיסולים ממוקדים והתנחלויות ביהודה ושומרון, והמשיכה במדיניות בידוד החמאס והמצור על עזה. הפתרון הצבאי למצב היה מונח במגירות של כל ממשלות ישראל מאז תחילת האינתיפאדה הראשונה, אך הרתיעה מההרג של חפים מפשע היתה גדולה ומובנת. השינוי שחל בשנים האחרונות, הוא שינוי בנפש הישראלית-יהודית, שינוי שאיפשר את פעולת צה''ל הנוכחית בתמיכה של רוב הציבור היהודי בארץ ובעולם. עיקרו של השינוי הזה הוא במעבר ממלחמה באוייבי ישראל המאיימים להשמידה, למלחמה בעם הפלסטיני, שמשום מה, למרות הכיבוש הצבאי שנמשך כבר ארבעים שנה ושתי אינתיפאדות, אינו מוכן לעזוב את פלסטין מכורתו. המעבר ממלחמות השרדות הגנתיות של ישראל למלחמה ב'טרור' הפלסטיני, או במילים אחרות, בהתקוממות או ההתנגדות הפלסטינית בשטחים (התנגדות שממשיכה גם בעזה למרות היציאה של ישראל מחלק אחד של המדינה הפלסטינית), המעבר הזה הפך את מלחמות ישראל האחרונות למלחמות בעם שהצבא שלו מוגבל ביותר באמצעיו, ושהציבור התומך בו נמצא, או תחת מצור מתמשך כמו בעזה, או תחת כיבוש צבאי ישראלי בגדה. מלחמת לבנון השניה, למרות שהתנהלה על אדמת לבנון בעיקר, היא דוגמא למלחמה שאינה מלחמת הישרדות או הגנה. פשוט נמאס ליהודים להתמודד במשך שנים עם הההטרדות מצפון. במלחמה האחרונה בעזה נוסף ל'נמאס לנו מהתנגדות הפלסטינית' המימד הנוסף של 'נקמה'. זו הפעם הראשונה בתולדות ישראל שהמדינה והציבור יוצאים בלב שלם למסע צבאי שהמניע העיקרי שלו הוא הנקמה בעם אחר. והנקמה בפלסטינים היא נקמה על כל השנים בהן נלחמו הפלסטינים על עצמאותם - על סיום הכיבוש הישראלי - הפיגועים, ההפגנות, ההתמדה, והעיקר, העובדה שהם צודקים. מדינה עצמאית פלסטינית היא לגיטימית ומהווה את הפתרון הפשוט ביותר לסכסוך באיזור. אך ישראל נקטה מאז תקופת שרון במדיניות חמקמקה של דיבורים על כוונות שלום ולמעשה שימוש בחיסולים ה'ממוקדים' של מנהיגי הציבור הפלסטיני בתיזמון שנועד שוב ושוב להפר כל התקרבות למשא ומתן. גם בהתנחלויות נעשה שימוש דומה, אך ההוצאות להורג ללא משפט באישון לילה היו הרבה יותר יעילות בשמירה על רמת אלימות מתמדת שתמנע את הצורך של ישראל לאבד את השליטה על יהודה ושומרון. זה הרקע לירי הקסאמים המתמשך בעוטף עזה בשנים האחרונות. התירוץ ליציאה למלחמה האחרונה בעזה הוא הפעם ירי הקסאמים המתמשך. ומבחינה צבאית טהורה הנימוק משכנע. אך הסיבות לירי הקסאמים אינן צבאיות - החמאס ותושבי עזה בפירוש אינם שואפים לכבוש את שדרות ואשדוד. החמאס גם בבירור אינו מהווה איום צבאי או איסטראטגי על ישראל. מדוע לכן יצאה ישראל למלחמה בעזה? מתוך נקמה בפלסטינים על יכולת ההתנגדות לישראל שגילו בארבעים השנה האחרונות, וכדי לחסל את החמאס - האירגון שלקח על עצמו את הגאווה הפלסטינית בשנים האחרונות לאחר שאבו מאזן הפך חיית המחמד של שלטון הכיבוש הישראלי. ישראל חצתה את הקווים האדומים במלחמה זו לא בשל התוצאות המזוויעות של רצח הילדים והנשים בשטח - זו התוצאה, לא הכוונה המודעת. ישראל חצתה את הקווים האדומים ברגע שהחליטה ש'נמאס לה' מההתנגדות הפלסטינית לכיבוש הישראלי בשטחים, ושהגיע הזמן לחסל ולהשמיד את הארגון שמסמל את ההתנגדות הפלסטינית הגאה ב-2009 - החמאס. ברור לכל מי שמתבונן במציאות הרחוב הפלסטיני, שגם הפלסטינים עייפים מהסכסוך ומההתנגדות עצמה. לא לחינם זוכה אבו-מאזן לתמיכה, והחמאס וכה לביקורת פלסטינית גם בתוך עזה. אך העובדה היא ש'חיסול' החמאס פירושו, בתנאים השוררים כיום בעזה, חיסול עזה, שכונותיה, ומאות, מתושביה באחת המלחמות העקובות מדם שחוותה האוכלוסיה הפלסטינית בשנים האחרונות. סימון העם הפלסטיני בתור האויב שיש להשמידו, כדי לאפשר לישראל לחיות בשלווה יחסית, הוא תחילתו של הסוף עבור ישראל, לא בהכרח עבור הפלסטינים. הסיפוח הזוחל בו עוסקת ישראל מזה כארבעים שנה בגדה, יוצר מציאות בלתי אפשרית, הדוחקת בפוליטיקאים הרדודים ממילא בישראל לתכן תכניות מפורטות יותר או פחות לגירוש המוני של תושבי השטחים הפלסטיניים. ההתפתחות בהלך המחשבה הישראלי בכיוון הטרנספר עולה בקנה אחד עם המשתמע מהמלחמה הנוכחית בעזה: חיסול היישות הפלסטינית על עריה ותושביה. ובעוד שבעבר כל כהניסט גזען בלט בשטח בנוף הפוליטי הישראלי, כיום הממשלה מקיימת את תורת כהנא של טיהור אתני הלכה למעשה. וכל ישראל מתבוננים במראות. וצהלות הגיל למראה הגוויות המרוטשות של ילדי עזה, מחרישות את האוזניים, הפכה ישראל למדינה שסבלה מהומוגניות אתנית מוגזמת בשל ההסטוריה של השבות היהודית וכו'. ו'הצליחה' ישראל להפוך למדינה שמדיניותה בפועל היא מדיניות של ג'נוסייד וטיהור אתני במסווה של הישרדות שארית הפליטה היהודית. מחליא ועצוב בעת ובעונה אחת. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| יוסוף |
|||
|
|||
לא הפתית אותי. פרצופך האמיתי היה ברור לי מזמן, פשוט, מדי פעם, טוב שגם משתתפים אחרים יפנימו זאת. עברנו את האלף, היד עדיין מכה. נשתמע ה-6 אחרי המלחמה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| [•] |
|||
|
|||
העכבר ששאג. ועם בעובדות אנו עוסקים, הנה קטע מעדות נוספת ממחנה ג'אבליא: עדות: 9 בני משפחה נהרגו בחצרם בהפגזה ליד בית הספר של אונר''א במחנה הפליטים ג'באליה, ינואר 09. עדותו של חוסיין די'ב, בן 28: | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| בצלם? הצחקת אותי!! |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| בצלם אנשים יקרים, כן ירבו. |
|||
|
|||
העדות שהבאתי היא של חוסיין שפיק עבד אל-חמיד ד'יב, בן 26 ממחנה הפליטים ג'אבליא. אלה הם בני משפחתו שנהרגו על ידי צה''ל: אימו שמא, נהרגה. מוחמד בן 15, נהרג. מוסטפא בן 13, נהרג. אסיל בת 8, נהרגה. ונור בת ה-4, נהרגה. אחיו של עבד אל חמיד ד'יב, סמיר, נהרג. בנו מוחמד בן 23, נהרג. בתו פאטמה בת 20, נהרגה. בנו עסאם בן 14, נהרג. אני יודע שטבח בתושבים, פלסטינים מצחיק עד דמעות. אך בית הדין של רוצחי ילדים ואלה התומכים בהם הוא בית דין של מעלה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| בצלם אנשים יקרים, כן ירבו.-הצחקת אותי |
|||
|
|||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי