  
  
  
|
 |
|
||
  וילנאי: ''תהיה שואה בעזה''. האם האיש באמת טיפש |
|||
|
|||
דהיינו, אסון להסברה הישראלית? יש הסוברים שכן, שהאיש טיפש וגולם שמביא נזקים בפיו הגדול, למשל בכתבה הבאה: טיפשות מרושעת אני סבור שלא, האיש חכם. ולמה? הוא השתמש בדיוק במילים הנהגות בסביבת ברק. או לפחות, ביטא את רוח הדברים שם. כשהקהל הישראלי יבין איזה שקרן מטורף, מוליך את העם באף וגם אם לא צפוייה שואה, ברור כי לא מברק ליהודים תשועה כשכולם יבינו אמת מאוסה, שאיש צר ורע מכין לעם ישראל דייסה שעדיין לא רקחו כמוה, ואז מה אם וילנאי פותח לנו את המוח להחזיר ברוורמן, פרץ, החבר'ה הטובים, שגם רווחה ישיבו במקום יללות כלבים. ובן דרור ימיני רוצה ברק, רוצה יללות כלבי- דם, מבין מה העניין עם וילנאי כאן, אז הוא מילל דם כלפי וילנאי לפי קול אדונו, קורא לסדר. עוד ייזכר שוילנאי, איש מצויין, ניסה בדרכו להזהירנו, לרמז לנו דבר או שתיים, מי בדיוק יושב מעליו וממונה על הביטחון. והשיטה של דיבורי שלום מתוך כוונה לחרחר מלחמה, או כללית, הצגת דרישה ''קונסטרוקטיבית'' - כתרגיל ניבזות ונוכלות וביקר תרגיל שוד, שכאשר זה המתפתה לדבר ועושה בדיוק מה שמטיפים לו לעשות, מביך את המנוולים, וחוטף עמוק - זכורה לי מתקופת נישולי מעבודת ענק של מחקר ופיתוח בסוף שנות ה-80. החומר עבר לאחרים, וממני ניסו למנוע להקליד ולפרסם אפילו מעט מגוף הידע שפיתחתי, תוך הצרת מצבי הכלכלי, ומניעת כל עבודה, הן מתאימה, ואף עבודה לא בהכרח מתאימה, למשל נאלצתי עבור פת לחם לעבוד כסניטר בבית אבות, כשהשמנים והנוכלים שחגגו על עבודתי הישמינו עוד יותר מכיבודים וקידומים. אנשי המערכת, שניסו להלחיץ אותי עוד יותר כלכלית, למנוע אפילו טיפת כתיבה ממני, אחרי שהחומר היה בטיוטות, החלו לאמר לי בפרהסיה, פרזיט לך לעבוד, אך בו בשעה שקדו בדקדקנות מוקפדת למנוע ממני ולו בדל עבודה, ולא עוד, אלא כשפניתי לתעסוקה, שאלו אותי ברמה מנהלתית, בשקט בשקט, ''תגיד, מה אתה מנסה להוכיח כאן?''... ונהגו לומר בנוכחותי, ''זה נילחם, נילחם''... כשאומרים זאת, נחשפת המטרה האולטימטיבית של האומר, לא שלום, לא עבודה, לא לחם, לא דבר שתעשה, רק גופה תביא, אנו מעוניינים בך מנוטרל או מת, או נכה קשה ומשותק, או ''סגור'' במחלקה סגורה כשסניטרים סדיסטים מתעללים בך, אתה לא הנושא כאן בכלל, אלא קניינך, תוצריך, אדמתך, ביתך. אך בכ''ז חרף גחמת הפורעים שהתחשק להם..מתחשק להם.. לבזוז, סיימתי עם מעט עזרה מורלית מחברים את כתיבת ספרי ''חלוקת קשב'', הכולל מחקר אמפירי על 680 ניבדקים. כיום שוב נוקטים בהסתה זאת כלפי ''פרזיט, לך לעבוד, עשה עבודה פיזית, תהיה מאושר ותקנה תקנה לנפשך החולה'', רק מה, בפועל מונעים ממני בקפדנות של סוחר סמים השוקל כל מאית מיליגרם הרואין, מונעים כל שביב ובדל שביב של עבודה והשתכרות, וזאת לאחר שגרמו לי שתי התקפי לב, ונכות בגבי, לאחר שבתאונה מיסתורית באוקטובר 96 התהפכה מכוניתי בעקבות התפוצצות צמיג, ושבועיים לאחר מכן, גם אופני התהפכו במפתיע לאחר שהיכניסו קפיס עץ לגלגל האחורי כשירדתי לרגע, וכשחזרתי לרכב, האופניים ניבלמו בפתאומיות, נפלו, ריסקתי את המרפק ועצם הרדיוס בידי הדומיננטית (שמאל... זה גם אופי...) סולקה בניתוח. אימרו לא לפודלץ. והחזירו את האור למדינה, לאיזור. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| תיקון: תאונה מיסתורית באוקטובר 1988 |
|||
|
|||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי