|
אני מסתכל על השורה התחתונה.
25 שנות שלום עם מצרים, 33 שנות שקט בגבול הסורי,12 שנות שלום עם ירדן(אתה טוען אפילו חמישים) והקפדה על הסכם שביתת הנשק עם לבנון עד מלחמת האזרחים בשנת 1975. הפרשנות למה וכמה היא מעניינת ופיקנטית,אך העובדות של המצב בשטח הן הקובעות והן סותרות בהחלט את קביעתך כי מילה אינה מילה והתחייבות אינה התחייבות.
לא אחדש לך כלום עם אומר כי מצב מדיני הוא ''סלט'' של אינטרסים הדדיים,אזוריים וגלובליים.זה גם מצב השלום או הלוחמה שלנו עם שכנינו. אין צדק ביחסים בין מדינות יש אינטרסים!
המצרים רוצים שאנו נדמם? יתכן.
האם זו הפרה של הסכם השלום? אני בספק.
בגין עשה הרבה שטויות בהסכם השלום עם מצרים (בסיועם האדיב והנדיב של דיין וייצמן ושרון) אך דבר אחד יאמר לזכותו-הוא לא החמיץ את ההזדמנות לעשות שלום. וזאת בניגוד למנהיגים קודמים (גולדה ואשכול). |
בתשובה לע. צופיה
