  
  
  
|
 |
|
||
  חכמים בלילה |
|||
|
|||
אָכֵן מֵרֹב עֵצִים הִפְסַקְנוּ לָדוּן בַּיַּעַר. אוֹתִי מַדְאִיגִים שְׁנֵי דְּבָרִים (בֵּין הַשְּׁאָר): - מֵאָז מִלְחֶמֶת יוֹם כִּפּוּר יִשְׂרָאֵל (תַּחַת כָּל מֶמְשָׁלָה) נִמְצֵאת בְּתַהֲלִיךְ הֵחָלְשׁוּת וּנְסִיגָה, שֶׁצָּרִיךְ לְדַעְתִּי לְהַדְאִיג גַּם אֶת מִי שֶׁדּוֹגֵל בִּנְסִיגָה מִטְּעָמִים טַקְטִיִּים אוֹ אֲחֵרִים. יֶשְׁנָם שְׁלוֹשָׁה סַמְמָנִים בּוֹלְטִים לְתַהֲלִיךְ זֶה: 1) מַה שֶׁנֶּחְשַׁב עַד 1992 לְעִקָּרוֹן בַּרְזֶל בִּטְחוֹנִי שֶׁנּוֹגֵעַ לְעֶצֶם קִיּוּמָהּ שֶׁל מְדִינַת הַיְּהוּדִים, הִתְפּוֹרֵר לְלֹא שׁוּם סִבָּה נִרְאֵית לָעַיִן, דְּהַיְנוּ: שְׁלִילַת הֲקָמָתָהּ שֶׁל מְדִינָה עֲרָבִית בֵּין הַיָּם לַיַּרְדֵּן. 2) מַה שֶׁנֶּחְשַׁב עַד 2000 לְעֵרֶךְ לְאֻמִּי עֶלְיוֹן שֶׁנּוֹגֵעַ לְעֶצֶם זֶהוּתוֹ הַלְּאֻמִּית שֶׁל הָעָם הַיְּהוּדִי, הִתְעַרְעֵר - שׁוּב - לְלֹא סִבָּה נִרְאֵית לָעַיִן, דְּהַיְנוּ שְׁלֵמוּת יְרוּשָׁלַיִם כְּבִירַת מְדִינַת יִשְׂרָאֵל. 3) מס' הַמְּחַבְּלִים שֶׁמְּדִינַת יִשְׂרָאֵל מְשַׁחְרֶרֶת תְּמוּרַת שָׁבוּי יִשְׂרְאֵלִי אֶחָד הֶאֱמִיר מֵאֶחָד (אוֹ כַּמָּה בּוֹדְדִים) תְּמוּרַת אֶחָד - לְשִׂיא שֶׁל עִסְקַת גִ'יבְּרַיְל וְעִסְקָאוֹת אֲחֵרוֹת. תַּהֲלִיךְ זֶה נִכַּר בְּדֻגְמָאוֹת אֲחֵרוֹת, אוּלָם אֲנִי מְקַוֶּה שֶׁכַּוָּנָתִי הוּבְנָה. -- אַחַת הַמַּנְטְרוֹת הַשְּׁגוּרוֹת בְּפִי תּוֹמְכֵי הֶסְכֵּם אוֹסְלוֹ וּגְרוּרוֹתָיו הִיא ''שָׁלוֹם עוֹשִׂים עִם אוֹיֵב''. אַחַת הַטְּרָגֶדְיוֹת הַגְּדוֹלוֹת שֶׁלָּנוּ בַּדּוֹר הָאַחֲרוֹן נוֹבַעַת מִכָּךְ שֶׁהָאַסְטְרָטֶגְיָה מְבֻסֶּסֶת עַל חֲצִי-אֱמֶת (שֶׁהִיא כַּיָּדוּעַ גְּרוּעָה לִפְעָמִים מִשֶּׁקֶר שָׁלֵם), מִפְּנֵי שֶׁשָּׁלוֹם עוֹשִׂים עִם אוֹיֵב שֶׁנִּכְנַע אוֹ שֶׁהִשְׁתַּנָּה, וְאִלּוּ אַשָּׁ''ף מֵעוֹלָם לֹא הִשְׁתַּנָּה, וּוַדַּאי שֶׁלֹּא נִכְנַע. רַק רִעְנֵן אֶת הַטַּקְטִיקָה. לָכֵן, הַשָּׁלוֹם בִּשְׁבִיל אַשַּׁ''ף אֵינֶנּוּ אֶלָּא הֶמְשֵׁךְ הַמִּלְחָמָה בְּאֶמְצָעִים אֲחֵרִים, וְתוּ לֹא. תְּהוֹם עֲמֻקָּה שׂוֹרֶרֶת בֵּין שָׁלוֹם שֶׁכָּזֶה לְבֵין שָׁלוֹם שֶׁהוּא הֵן עֵרֶךְ מוּסָרִי עֶלְיוֹן וְהֵן אִינְטֶרֶס לְאֻמִּי מִמַּדְרֵגָה רִאשׁוֹנָה, לְשִׁיטָתָם שֶׁל תּוֹמְכֵי אוֹסְלוֹ וְגוֹ'. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| חכמים בלילה |
|||
|
|||
במבט לאחור ובחוכמה שלאחר המעשה,כל ממשלות ישראל מאז ממשלת אשכול ועד ממשלת ברק (לא כולל)נהגו בטיפשות ובקוצר ראיה משווע.ומה שאתה מתאר זו לא מציאות,אלא ראיה מעוותת של המציאות שאיפיינה את כל הממשלות הללו. ראשית אנו שוכחים כי לא כבשנו את השטחים בשנת 1967 במין יזמה אסטרטגית ארוכת טווח ולאחר ניתוח מיעמיק והכנות ארוכות שנים.זה נפל עלינו במקרה.הלכנו ברחוב,מישהו דחף אותנו ותוך כדי תגובה מצאנו שקית עם מיליון דולר.תוך זמן קצר הצגנו את עצמנו כסוחרים ממולחים שיודעים ל''עשות''כסף. בפרט שכיבוש הגדה המערבית ''ממש'' נכפה עלינו על ידי חוסיין הטיפש. הרי התחננו בפניו שלא יתגרה בנו. ואנו מדינה בת כ-2-3 מיליוני תושבים חשבנו שנוכל לשלוט על 2 מיליונים אחרים.ועוד חשבנו שנוכל לעשות זאת כשיד אחד בלבד אוחזת בנשק והשני מעשנת סיגריה בניחותא. לכן הופתענו פעם ראשונה ב-1973. טיפשות אחרת שדבקה בנו,היא המחשבה שנוכל לשלוט במיליוני ערבים לאורך זמן,ללא מתן זכויות אזרח נאותות.ואני כלל איני מזכיר את שיא הטיפשות-שאנו נתכנן מחדש את המזה''ת.(נשליט את הנוצרים בלבנון,נקים יישות דרוזית בדרום סוריה,נעביר את בערבים מהגדה לגדה ועוד רעיונות נפלאים). השאננות, הולידה יהירות והתנשאות שגרמה שהישראלי היפה עם כובע הטמבל יראה כקלגס הדורס אחרים.אנו לא ראינו זאת זמן רב,כי לא הסתכלנו בראי.אך יתר דיירי העולם ראו זאת והתייחסו בהתאם. לכן,ההתעוררות הלאומית הערבית,שקיבלה תנופה בשנת 1967-8 (אחרי שאנו שחרננו אותם),זכתה,לתדהמתנו,באהדה עולמית ועתה אנו רואים את תוצאותיה(מדינה נוספת בין הים לירדן). ולענין ירושלים. אני מתנגד בתוקף לחלוקת ירושלים!! אך מהי ירושלים? ומי מוסמך להחליט על כך? בשנת 1967 ,מתוך ראיה קצרת-טווח ונכונה לאותו רגע,הרחיבו את ירושלים באורח מלאכותי לחלוטין, האם זה קדוש? ירושלים היא ירושלים וכולנו יודעים מהי. יתר הויכוחים אינם על ירושלים אלא ממניעים אחרים. אני נגד שחרור מחבלים שלא ביחס מספרי נאות למספרי המשוחררים מהצד השני.ונראה לי שדוקא ראש ממשלתנו הנוכחעת רוצה לשנות משהו בנושא זה.אין ספק מדיניות שחרור המחבלים מעידה יותר מכל על הרפיון שאחז בנו. בגין שעד יומו האחרון לא הבין מאיפוא ולמה סאדאת ''נפל'' עליו,החמיץ הזדמנות היסטורית.האפשרות לפתור את בעיית המיעוט הערבי בין הים לירדן באמצעות אוטונומיה בתמיכת ובהשגחת מדינות ערב.הדבר היה ''משקיט'' את הפלסטינאים לשנים רבות ונותן לנו ולהם את האפשרות לבנות מערכת יחסים בתנאי שלום ולא מלחמה. אך,איך אמר לי מישהו: ''מה, ניתן להם לנצח? מה פתאום''.וכך זה התגלגל עד אוסלו. ואוסלו הייתה ההכרה הפומבית של העם בישראל (כי הרי רוב רובו של העם תמך באוסלו)שאין לנו את הכוחות לשלוט ב-3 מיליוני ערבים. ברור שהסכמי אוסלו נעשו עם אויב,גי הרי ,אחרי,25 שנים של לוחמה,לא הצלחנו להכניע את הפלסתינאים,אז ברור שעושים שלום עם אויב. לכן,אני מביע ומציע את דעתי האישית,כמובן,-ניתוק. חומה,גדר,יחסי מסחר וכלכלה מינימליים,אפס תעסוקה,מינימום קשרים,אפס ביקורים (הדדי).שיחפשו את כל מה שקיבלו מאיתנו מזרחה ודרומה. לאחר שנים מספר,במידה ויהיה שינוי מנטלי,ניתן לבדוק שינוי במצב היחסים. אתה מנסה להלך עלינו אימה. מצעד של מיליון איש,מאות טילים,ירי,חדירות וכו. במידה ולכל התגרות תהיה תגובה הולמת-לא יהיה לכך המשך.שום דבר במעשי הפלסטינאים אינו ספונטני,הכל מתוכנן. ומדוע ציינתי עד ברק.כי אהוד ברק היה ראש הממשלה הראשון שהתמודד עם בעיית פתרון הקבע לסכסוך ולשם כך הוא הציע פתרון,שאמנם נדחה בטיפשות,אך הפך לאבן יסוד לכל ההצעות מאז.כי הוא מבוסס על המציאות ולא על האילוזיות של הצדדים. הוא קשה להתקבל וההוכחה היא כי הוא נדחה על ידי 2 הצדדים. והוא פועל יוצא של כל האיוולת שנמשכה מאז 1967. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי