|
תקופת הרנסנס באיטליה התאפיינה - בין השאר - בהערצת שלושת הלשונות הקלאסיות, לטינית, יוונית ועברית. ההערצה לתקופה הקלאסית גררה מן הסתם גם ניסיון לחזור אל תחושת העליונות של הלטינית כלפי כל השפות ה''ברבריות'', כפי שנהגו הרומאים, וגם היוונים לגבי היוונית. אני, בכל אופן, מדבר על תקופה שונה לחלוטין, על המאות השמונה-עשרה והתשע-עשרה, כאשר במיוחד במאה התשע-עשרה התחוללה תנועת התחיה הלאומית באיטליה, ואז כמובן היה היחס לאיטלקית שונה לחלוטין.
האקדמיה ללשון העברית דווקא לא שוללת את ההתפתחות הטבעית של השפה, אלא רק מנסה לכוון אותה. ישנם מבין מומחי הלשון כאלה שדווקא נוטים להקל, כגון ראובן סיוון ונתיבה בן-יהודה.
השימוש בארמית על-ידי האמוראים, לא העיד בשום אופן על חוסר כבוד לשפה העברית, שאותה ראו כמובן כלשון הקודש.
גם השימוש בצרפתית בקרב האצולה הרוסית הוא דומה במידה מסויימת. באיזו שפה כתב פושקין, תזכיר לי?
התפלגות הערבית לשפה כתובה ולשפה מדוברת איננה מעלה ואיננה מורידה. תופעה זו קיימת בכל מיני שפות. לא ידוע לי שאינטלקטואלים ערבים בזים לשפה המדוברת, ואם כן - הראה לי.
לסיכום, אם כל כך כואב לך שחולקים על דעתך, עד כדי כך שאינך מסוגל לראות מאמר על ה''סרבר'' כדבריך, אני ממליץ לך, למען בריאותך הנפשית - לפנות בבקשה אל המערכת על-מנת שתסיר את הודעותיך, ולפנות אל עצמך על-מנת שתחדל לכתוב הודעות נוספות. לא למעננו, חלילה: למענך. |
אתה אולי זוכר, אבל לא מבין
