  
  
  
|
 |
|
||
  לכאורה השבועה באלהים באה לאַמֵּת |
|||
|
|||
שמעון היקר והנכבד, סיכמת יפה מאד את השמוש במלות השבועה אצל הערבים. פרופ' צדוק מצליח, יוצא עירק, פרסם מחקר בכתב העת JOURNAL OF SEMITIC STUDIES, VOL 44,1999,PP83-103ובו דוגמות לרוב על השמוש במלים 'ואללה, באללה, ואללהי' בערבית העירקית המדוברת. מלבד היותן שבועות משמשות מלים אלה גם לשיחות יום יום. מבין הדוגמות המובאות במחקר -מלות דמי להביע הסוס, 'אש ביכ, שו צאפן?' מה לך, מדוע תתבונן, והתשובה 'ואללה מתחאיר באמרי ודא אפאככיר ב-הל - דניה' - אני נבוך וחושב על העולם הזה. 'אבו עבאס, וין ראיח?' אבו עבאס לאן אתה הולך? והתשובה 'ואללה, ליל מוסתשפה' באמת, לבית החולים, דוגמה אחרת, לעג 'ואללה ח'וש חכי' , באמת! איזה דבור הוא זה? ( מלולית - ואללה, דבור טוב) | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| לכאורה השבועה באלהים באה לאַמֵּת |
|||
|
|||
ראשית, אני יכול להעיד כי בין התפוצות של מדינות ערב, ליהדות עירק יש את השליטה הטובה ביותר בשפה הערבית. והדברים מובנים מדרך הטבע. כי ליהדות עירק היתה מערכת חינוך אוטונומית, נפרדת מזו של הממשלה. אני זוכר שידידי הטוב, צבי שמש ז''ל, עבר ללמוד בבית ספר תיכון ממשלתי. והוא היה התלמיד היהודי היחיד בכתה - והמחנך התנכל לו בגלל יהדותו (למעשה בגלל שהוא היה הרבה יותר מבריק מחבריו המוסלמים לכתה). ותמיד המחנך היה מוצא עילה כדי להוציא אותו מן הכתה. שמו של המחנך היה תאופיק. יום אחד כאשר המחנך שוב אמר לו צא החוצה, תוך כדי יציאה המחנך שלו אומר לו: ''מה יהיה הסוף אתך ?'' ואז צבי ענה לו לעיני כל הכתה: ''אש קנסאווי, תאופיקנא ח'רה''. המורה החוויר, אבל לא יכל לעשות דבר, כח המשפט הוא דו-משמעי. אבל זו היתה הפעם האחרונה שהמורה הוציא אותו מן הכתה. שבת שלום. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי