| אתה תמיד נוהג להסיט את הויכוח לספין התורן שלך תגובה 102489 אין לי בעיה שאינך נופל שדוד לטיעונים האקדמאיים שלי, ואתה יכול ''לנוע תנוע'' אבל לא יוצא לך שום דבר ממשי מזה. למה? כי אתה לא ממש מכיר את העם הפלסטיני הזה שאתה כה דבק בקיומו בן ''100 השנים''. החל את דרכו? אולי כמה נוצרים מלבנון ומהגליל עשו לך את זה? גם אם תהליך החל לצוץ היכן שהוא לפני ''100 שנים'' הוא לא נמשך ברצף אחד ברור, בעיקר כאשר המסה הגדולה של אותם 'ערבים פלסטינים' לא ראו עצמם כפלסטינים אלה שותפים לפאן ערביזם. עד היום ישנו זרם בקרב הפלסטינים שאומר ש'אין עם פלסטיני', כשכל הביטויים שלהם מלמדים רק על עצמם ועל התהליך המורכב של התפתחות תודעת העם בהכרתם שלהם (כפי שהבאתי בפניך ולא קראת/ הבנת), ''כשערביי פלסטין'' זנחו את ניצוצות הלאומיות שלהם בשנות ה-30, ה-40, ה-50 וחצי ה-60 לא פעלו כלאום ליצירת עם ומדינה ב''שטחים'' שהיו לכאורה בידיהם, כשהם הופעלו במסגרת הפאן ערביזם של נאצר מתוך הכרה והסכמה – והעיקר שהם בכלל לא ידעו שאתה אומר את מה שאתה אומר עליהם – כל אלה מצביעים שהתודעה הפלסטינים צמחה רק בעקבות הכיבוש של 67' (אפילו לא כיבוש 48'). הסבר הגיוני לטעות ''1923'' שאתה מציג סימפטומים מסויימים כתהליכי התלאמות פלסטינית כאשר אותם סימפטומים יכולים להראות ומראים שהם נובעים מתהליך שונה של 'פאן ערביזם'. הניצוץ הזה לא תפס, כי המציאות לא הראתה פנים טובות לתהליך התלהמות פלסטינית ובפועל אנחנו רואים ''פאן ערביזם'' משנות ה-30 ועד שנות ה-60 ממש עד לפני מלחמת ששת הימים, שהיתה הקש האחרון ששבר את גם הפאן ערביסטי. בשום מקום בעולם הערבי לא קם עם מקורי כלשהו, זולת מצרים שיש לה סיפור היסטורי ייחודי, והכריז על הקמת מדינה. בכל מקום בעולם הערבי בא הכובש, הכריז על מדינה, המדינה היא שיצרה עם חדש שכלל את כל השבטים, העמים והחאמולות שבגבולותיו. חלק מהמדינות היו מדינות של שבט או שניים (במפרץ הפרסי) וחלק שילב מגוון רחב של אוכלוסיות שהמשותף בינהם היה קטן (סוריה, עיראק) או קטן פחות (ירדן). |