  
  
  
|
  להב מוכסף / טור אישי | |||||
| קובי מיכאל (יום חמישי, 07/11/2002 שעה 1:29) | |||||
 הצגת המאמר בלבד |
 |
 |
|
||
  קימרלינג: הפעלת כוח כדרך לפתרון בעיות? |
|||
|
|||
הדבר מאפיין את המיליטריזם? הזרמת קיטור או מנועי בעירה ברכב אינם הפעלת כוח לצורך תנועה? האם המכניקה כולה אינה ענינו של כוח או אנרגייה המפעילה מעגלי תמסורת? האם מנוע הבעירה הפנימית הינו גילוי של מיליטריזם? הפעלת כוח לצורך שינוע אפקטים מאפיינת מערכות רבות. המים הזורמים בביתך נסמכים על לחץ אטמוספרי מסויים המאפשר לזרם המים לתפעל הסרת לכלוך. תפעול כוח מצד הניאגרה כלפי המים המוזרמים בבית השימוש שלך מאפשר לסחי לרדת. הקורא תוהה האם פרופ' ברוך קימרלינג המכובד חושב שלב אחד מעבר לעצם טביעת המושג? שכן יש לבחון כל מושג בהקשרים נוספים, והמנעות מלעשות כן אינו רק כשל קוגניטיבי בפעולת ההמשגה, אלא כשל מתודולוגי. מצאתי פגמים נוספים בשלל ההמשגה הלא שיטתית החותרת להדמות לחשיבה סוציולוגית רצינית, אצל החוקר הזה. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| אגב, הפעלת כוח כפייה אינה קיימת במערכות אזרחיות |
|||
|
|||
מובהקות? הכוח הצבאי אוכף נזק ואובדנים בחיים ורכוש, אך גם אכיפה אזרחית מתבצעת באמצעות אפשרות השימוש באופצייה של אכיפת נזק באם לא תציית למפעיל הכוח. מערכות מכניות מתפעלות כוח, אך עדיין הן עשויות לייצג מורכבות רבה מבחינת ארכיטקטורה ותיכנון. כך גם לגבי מערכות צבאיות: אמנם שלב הפלט הסופי שלהן הינו אכיפת נזק, או תפעול כוח, אך זה רק שלב סופי, במסגרת ארכיטקטורה רב רכיבית מורכבת. וגם אין זה תמיד שלב הכרחי: לעיתים האופצייה לתפעול כוח מתוחזקת בלבד (בין היתר למטרות הרתעה) למשך תקופה ארוכה, בלא שהכוח מופעל בפועל, כגון סיורי ספינות הצי הששי והשביעי האמריקניים בים התיכון ובאוקיינוס השקט. כפי שגורס B. Brodie בספרו War and Politics (1973 ) הרי שתפעול מערכות צבאיות או תפעול סוגי נשק כגון טנק או מטוס, דורש פעילות מורכבת, תכופות תכנון מורכב, במקרים רבים רב שלביים, ואינו דומה למכת אגרוף מצד בריון זועם (ראה בהקשר זה גם ספרי The limbic system and the concept of self-esteem in Psychopathology , 1979). דומה שפרופ' קימרלינג ניתפס לאספקט חלקי ביותר, תכופות שולי או זניח, אך בולט לעין של הפעולה הצבאית, בפרט בשלב הטירונות, והוא האקט של הנחתת פקודות קצרות, לא מנומקות ותכופות שרירותיות. הוא משתמש במודל הרס''ר, תוך העצמת מימד המשמעת הצבאית על ביטוייה הויזואליים/קוליים המוקצנים בשלב ההכשרה הבסיסית הראשוני של חייל, לתת מודל כללי לגבי פולשנות המיליטריזם, כביכול, בחברה הישראלית כלפי מערכות כלכליות ואזרחיות. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| המיליטריזם ומודל הטקס הצבאי והתבנית המוטורית |
|||
|
|||
האחידה. אני גורס שעיקרו ורוחו של המיליטריזם הינו מודל הטקס הצבאי. לעיתים, הגאה, לצלילי מנגינת לכת שעיקרה כלי נשיפה, לעיתים הטקס הצבאי הנוגה, לצלילי מוזיקה נוגה. המיליטריזם אינו יכול לקבל כמודל את הפעולה הכוחנית של מהלומת הבריון הזועם או צווחת הנביחה הקצרה של רס''ר המשמעת. למעשה, המיליטריזם לא רק שאינו בריונות כוחנית, אלא שהינו *היפוכה*, עידון וסובלימציה של הבריונות. המיליטריזם, עיקרו ברוח הריטואל הצבאי, והמורפולוגיה שלו הינה ישום תבנית מוטורית של סדר ואירגון אחיד ביחס לקבוצת אנשים, למשל במצעד צבאי, או בטקס הנפת הדגל. היפוכו - הבריונות המתפרצת, הכוחנית, האימפולסיבית ועתירת הכאוס | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ''הגדרתו'' של קימרלינג אינה מורכבת יותר, אלא מסורבלת |
|||
|
|||
יותר. אין לערב בין מורכבות מבנית ועומס מבני stimulus load. קימרלינג מביא ממד אחר ממד ואספקט אחר אספקט באופן שרירותי, כיד האסוציאציות הבולטות לעין, תוך היעדר כמעט מוחלט של אינטגרציה. מדובר יותר במה שניתן לראות כגבב מבולבל וטריביאלי בתובנותיו, ולא כניתוח שיטתי. כווניות הדברים ב''ניתוחו'' - לקראת אסוסיאציות רווחות וטריביאליות למדי בחברתנו. והאיש הזה קיבל מינויים אקדמיים ונחשב ל''גיבור מקומי''. האם מישהו מצטט את עבודותיו גם בחו''ל חרף רמתן המתודולוגית הירודה? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מיכאל: אין לי להגן על קימרלינג. סביר |
|||
|
|||
להניח שידע לעשות זאת טוב ממני. אלא שאין בכך לומר כי מתקפתך מבוססת ומשכנעת. קימרלינג, כדוגמת בן-אליעזר (במידה רבה), ייחס לחשיבה המיליטריסטית את הנטייה לפתור בעיות פוליטיות באמצעות הפעלת כוח צבאי. אין זה דומה להפעלת סמכות על ידי רשויות חוק ומוסדות חברתיים, המפעילים סנקציה במקרה של ''סטייה'' מהנורמה, מכלל מוסכם או מחוק. בעיות ומשברים פוליטיים ניתן לפתור (גם) באמצעות מו''מ, תיווך ומעורבות צד שלישי, או בפנייה לבוררות מסוג זה או אחר. החשיבה הצבאית הקלאסית אינה מאמינה בתמרונים פוליטיים ובכללי משחק של דיפלומטיה בינ''ל ורואה את הכוח הצבאי כוקטור המכונן ובעוצמה הצבאית את מרכיב ההשפעה והתמרון המדיני, כאלמנט המסדיר את כללי המשחק ויחסי העוצמה במערכת. דווקא קימרלינג (שעם משנתו בדבר החברה הישראלית כחברה מיליטריסטית, יש לי ויכוחים רבים. מאחר שלדעתי, החברה הישראלית אינה מיליטריסטית), היה זה שיצר דיפרנציאציה מושגית פורה וחשובה בהגדרת המיליטריזם, בהבחינו בין שלושה מימדים של המיליטריזם. הבחנה שכזו מאפשרת תיוג/סיווג של חברות באופן מדוייק יותר ופחות דיכוטומי (חברה מיליטריסטית או לא). באופן עקרוני ניתן לראות את המיליטריזם כהשפעה של הארגון הצבאי והערכים הצבאים על המבנה החברתי, ולכן אין מדובר רק בכללי טקס ותפאורה, בדומה לתיאור שהצגת, אלא בתופעה הרבה יותר עמוקה ומעצבת, המשפיעה בהכרח על אופן תיהלוכם של סכסוכים בכלל וסכסוכים אלימים בפרט. בעניין הספק שהצגת בנוגע למעמדו האקדמי של קימרלינג, די אם תדפדף בכל מאגר מידע ממוחשב ואחר, העוסק בנושאים אלו, כדי שתוכל להתרשם מההערכה והיוקרה האקדמית לה זוכה קימרלינג, המוערך כאחד הסוציולוגים הבולטים והפוריים בעולם - למרות שאין כל חובה להסכים עם משנתו ולקבלה בחזקת ''כזה ראה וקדש''. בברכה קובי מיכאל | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| קובי: אשיב בפרוטרוט מעט מאוחר יותר, זמני קצת לחוץ |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| מיכאל, כל ארגון, גוף או חי, חיים על כוח, ע''פ |
|||
|
|||
העקרון: כוח = אנרגיה = תנועה. עקרון זה משותף לכל הקיים ביקום, אפילו שלא כל כלליו מוכרים עדיין לתבונה האנושית. מכאן שגם משטרים, כולם, חיים על בסיס כוח. כללי הפעלת הכוח בחברה נבנים על בסיס הסכמות חברתיות. לכן, גם דמוקרטיה טהורה מופעלת ע''פ כוח שהקנו לה אזרחיה. הכוח מתיר ואוסר, שופט ועוצר, גובה כספים ומחייך. מכאן שהכוח הוא אמצעי חיוני לניהול כל דבר בעולמנו. כוחו של הגוף הוא בשריפת אנרגיה בתוכו, כלי הרכב שורף דלק ואויר, והמדינה מפעילה דלקים ואויר רבים מאוד. ומדינה נמדדת באיכות הדלק והאויר שהיא שורפת ושהיא פולטת למרחב המחיה שלה. ככל שהמדינה דמוקרטית ונורמטיבית, כמויות ה'דלק' ו'האויר' הנשרפים יהיו מועטות, ניצולת השריפה גבוהה ופליטת ה'דו-תחמוצת החמצן' נמוכה. במדינה מיליטריסטית, הכוח הוא ערך ולא אמצעי. ומכאן שמקדם השריפה הוא גבוה מלכתחילה, בלתי יעיל, והפליטת הזיהום גבוהה. כמובן שאין כאן ערכים קבועים ובלתי משתנים, אלא סרגלי מדידה רבים שרק שיקלולם יכול לקבוע את עוצמת הדמוקרטיה או הטוטליטריזם. ע''פ שיקלול זה, לדעתי, ישראל היא מדינה דמוקרטית למהדרין. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לקובי מיכאל: מאמר חשוב ומעניין. טוב שהבאת את גם- |
|||
|
|||
--את הפרו' ליסק, שנתן קצת איזון למלומדים השונים שנותנים להשקפת עולמם הפוליטית לייצר מסקנות ''אקדמאיות''. הנני לקבוע בתור אזרח החי ונושם בארצו לא מעט זמן ומהיכרות עמוקה של המציאות בארץ, כי אין מיליטריזם בישראל. אין שום סימן המקביל למישטרים מילטריסטיים בארצות שונות כמו {בזמנן} : גרמניה, יוון, ארגנטינה, יפן, צ'ילי ומדינות ערב ועוד ועוד. העם היהודי על תכונותיו השנויות במחלוקת לפעמים, תכונה אחת יש לו באופן בולט: אי הסגידה לכוח, ולהיפך: איפה שנמצא הכח הפוליטי, האינטלקטואל היהודי ויצרן התרבות ישאפו לזנב בו. דבר זה הבולט בכל היצירה התרבותית היהודית בעולם. גם השוני בין הקצונה המשתחררת מהצבא בהשקפות עולם של קציניה בדימוס מבסס טענתי זאת. אין זאת כי ההשקפה כי אנו ''מיליטריסטים'' נובעת בבסיסה מההשקפה כי המאבק לקיום פה והמילחמות הקורות כאן מעת לעת הן מותרות וגחמות של פוליטיקאים ושניתן לשנות המציאות ע''י פוליטיקת חיוכים וויתורים כלפי השכנים, שהשלום מובטח וטמון בתוכם ''על בטוח''. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| קובי - אתן לך גישה אחרת לנתח את מעמד צה''ל. |
|||
|
|||
קימרלינג הינו אחד מגדולי הסוציולוגים הפוליטיים בארץ, אבל הוא, בדומה לרבים בעולם האקדמיה חושבים באופן תבניתי. לדעתי ניתוח צה''ל באופן זה הינו לוקה בחסר. מדוע לא לבחון את השפעתו / מעמדו של צה''ל בדומה למשל להשפעתה של ההסתדרות בימיה הגדולים, להשפעת הבנקים הגדולים, לארגון התעשיינים. את מעמדו והשפעתו של צה''ל, כצבא מיליטנטי, יש לבחון על פי מידת השפעתו על החקיקה בארץ. באיזו מידה לצה''ל יש השפעה על בתי המשפט? כיום, צה''ל הוכפף לבג''צ, וחוקי הצבא הוכפפו לחוקי זכויות האזרח. תקציב צה''ל, מוכפף לשיקולי תקציב המדינה, למרות כל הלחצים שלו כארגון כלכלי בעל עוצמה רבה על המשק. צה''ל הינו אולי הארגון הכלכלי והמעסיק החשוב ביותר במשק. הוא נלחם כועד הסתדרותי על פנסיות אך אין לו שום יכולת לנקוט, ברמה החוקתית, במדיניות עצמאית, להבדיל מלחצים כאלה או אחרים שהינם לגיטימיים במשטר דמוקרטי. בכל הדוגמאות שהבאת התיחסת לצה''ל כארגון צבאי נטו ולדעתי זו שגיאה. אשמח לקבל תגובתך. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ראובן: חשוב להבחין בין צה''ל לבין החברה |
|||
|
|||
קימרלינג מתייחס לחברה הישראלית ולמיליטריזם בחברה הישראלית. אין צבא שהוא לא מיליטריסטי, מאחר והמיליטריזם הוא ליבת הוויתו של הצבא ושם מקורו. השאלה היא האם המיליטריזם מחלחל מהצבא לחברה האזרחית ולמוסדות הפוליטיים ועל כך חלוקות הדעות בנוגע לישראל. בחיבור הצגתי מספר השקפות ועמדתי על חילוקי הדעות בין החוקרים. אם תחזור לחיבור תוכל למצוא את ניתוחיהם של ליסק, פרי, פרלמוטר, פיינר ונוספים, שאינם מזהים את החברה הישראלית כחברה מיליטריסטית ואינם רואים את צה''ל כצבא פוליטי. אחד המושגים הבולטים אליהם התייחסתי, ואשר נותן מענה גם להסתייגויות שהעלית, הוא המושג הסוציולוגי ''התפשטות תפקודית'' (role expansion), באמצעותו ניתן להסביר את תפקידיו הלא צבאיים של צה''ל והשפעתם על החברה הישראלית. השפעתה של החקיקה הישראלית על צה''ל אכן ניכרת בתחומים מסויימים ולו מפאת חקיקת חוק יסוד בעניין חופש העיסוק על משמעויותיו השונות. מאידך, החקיקה בנוגע לחוק יסוד הצבא עדיין אינה מספקת וכך גם בנוגע לפיקוח הפרלמנטרי על הצבא ועל יחסי ממשלה-צבא. אחת הדוגמאות הבולטות לכך היא עניין תקציב הביטחון, שלו השלכות מרחיקות לכת על מבנה החברה הישראלית וסדרי העדיפות החברתיים והכלכליים. מומלץ מאוד לקרוא בהקשר זה את מאמרו של ראובן פדהצור ב''הארץ'' של יום שישי האחרון (''לאן נעלמו תשעה מיליארד דולאר?'')ואת יומן מוסף הכלכלה של אותו יום שנכתב על ידי נחמיה שטרסלר (''צבא שיש לו מדינה''). | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| הדוגמה של תקציב הביטחון הינה דוגמה מצויינת: |
|||
|
|||
התקציב מתקבל על ידי הרשויות האזרחיות: הממשלה והכנסת. צה''ל מתמרן ומוסר, כנראה , נתונים שקריים או מטעים על מנת לקבל כסף מיותר על מנת לקדם את האנטרסים שלו (כארגון כלכלי). אבל - באותו אופן בדיוק פועלים גם רשויות הרפואה בארץ למשל בתי החולים קופות החולים וכן גם רשויות הרווחה ועוד. זהו חלק מהמשחק הדמוקרטי שיש לשפרו לבצע טיוניג טוב יותר בתהליך הבקרה אבל אין כאן מליטריזם. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ראובן: הדוגמא כלל לא קשורה למיליטריזם |
|||
|
|||
הדוגמא מתייחסת לטיבו ותכליתו של הפיקוח האזרחי בישראל. הפיקוח על התקציב הוא חלק בלתי נפרד מהפיקוח הממשלתיוהפרלמנטרי על הדרג הצבאי, מכיוון שלתקציב הביטחון יש השלכות מרחיקות לכת על סדרי העדיפויות, על המבנה החברתי ועל המבנה הכלכלי של מדינת ישראל. מעבר לכך, תקציב הוא שיקוף וביטוי לאופן תפישת האיום והערכתו. לכן, אי התערבות ואי פיקוח על תקציב הביטחון מותירים את הזירה ואת הערכת האיומים וסוגיות ביטחון לאומי בידי הדרג הצבאי. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| קובי, מסכים לדעתך ולכן חובה להקים מועצה / רשות |
|||
|
|||
חזקה שתשמש את הממשלה והכנסת לפיקוח על תקציב צה''ל ותקבע לו את יעדיו. אסור לסמוך על אדם בודד , שר הביטחון, שיבצע שליטה, בקרה וינהל באופן עצמאי על ארגון כה מורכב וקרדינלי. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ראובן: זה הרבה מעבר לזה |
|||
|
|||
יש צורך במטה מקצועי לראש הממשלה ולממשלה. מטה שיהיה מסוגל לבחון את החלופות שמציג הדרג הצבאי ולהעמיד למולן חלופות אחרות לשיקול דעתה של הממשלה בכפוף ליעדים הלאומיים. אין לנובישראל מסורת ותרבות שלטונית של עבודת מטה, חשיבה אסטרטגית ואחריות לאומית.''שד ההישרדות'' (בלשונו של ולד) הוא עלה התאנה של כל ניסיון לחשיבה אחרת. ''האיום הקיומי'', שכבר מזמן אינו כצעקתו, ממשיך להלך אימים על דרג מקבלי ההחלטות. הכל משועבד ל''מולך הביטחון'', שנתפש כאקויוולנט לביטחון צבאי. ביטחון לאומי הוא הרבה מעבר לביטחון צבאי. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מסכים לכל מילה - חזק ואמץ! |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| קובי - אצלנו לצבא יש מדינה |
|||
|
|||
קובי שלום אצלנו הגדילו לעשות, ולא רק שהמיליטריזם הישראלי אינו רואה עצמו כפוף למערכות האזרחיות (דה פקטו), אלא שיש לו יומרות לנהל את אותן מערכות. דוגמא לכך יש בסיפור המדהים הבא המצורף כאן כקישור מעיתון הארץ של ה- 8/11 . סיפור ה 5.5 מיליארד. בצבא נדרש לקצץ בהוצאותיו, וכמיטב המסורת הודיע כי בטחון המדינה יופקר אם יידרש לקיצוץ, ומסרב לבצע את החלטות הממשלה. במקביל, פקיד בכיר במשרד הבטחון, עמוס ירון, נציג המיליטריזם הישראלי, פונה לראש הממשלה, ומציע לו איך ל''סבן'' את תקציב המדינה, על ידי קבלת הלוואה בגובה הגרעון ממדינה ידידותית, כאשר שר האוצר, מסכים לתרגיל המגדיל את הגירעון (כזכור בניגוד למדיניות המוצהרת של הממשלה) . עד כאן טוב ויפה, מסריח - אבל יתתכן ועדיין כשר. אולם כאשר מתברר כי אותה מדינה ידידותית מושכת את ידה ממימון הפרוייקט, משרד המבטחון, מדפיס ספר תקציב משלו (הוכן ע''י תת אלוף מולי בן צבי). (אתה מבין, משרד ממשלתי מדפיס ספר תקציב נפרד מתקציב המדינה, ומתנהל לפיו, הוא לא מגביל את הוצאותיו לפי ספר התקציב של המדינה, זה ''קטן עליו'', והרי הוא הריבון האמיתי. ר.ג.) השלב הבא הוא לממן את הגירעון. וגם כאן, לא טומן המיליטריזם הישראלי, את ידו ובצלחתו שלו, אלא שולח את ידיו ישירות לכיסי האזרחים, בהצעות כמו : 1) להטיל היטל בטחון של 5% 2) לקצץ בשכרם של עובדי השרות הציבורי. (לא חלילה בשכרם של עובדי ומשרתי הקליקה.) 3) הגדלת הגירעון. כל זה תחת האיום כי קיצוץ בתקציבו הוא הפקרת בטחון המדינה וכל הסופרלטיבים הקשורים ושאינם קשורים לעניין. אם זה לא מיליטריזם, אז איני יודע מיליטריזם מהו. לסיום, אצטט את המשפט האחרון במאמרו של שטרסלר, עבור אלה שלא יטרחו לפתוח את הקישור : ''...אז גם לנו יש הצעה. למנות את הרמטכ''ל לראש הממשלה, לבטל את משרד האוצר ולגייס את חברי הכנסת למילואים ואז יהיה ברור לכולנו באיזה משטר בדיוק אנו חיים.'' בברכה רפי קישורים: צבא שיש לו מדינה - מאת נחמיה שטרסלר - ''הארץ'': http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?... | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| רפי: התופעה חמורה, אך זה לא מיליטריזם. |
|||
|
|||
חשוב להבחין בין המושגים ולהקפיד בהגדרתם. המהלך המדהים, המתואר במאמרו של שטרסלר, ושאליו כיוונתי גם בהתייחסותי קודמת לתגובתו של ראובן (ראה גם מאמרו של פדהצור בנושא) - הוא סוג של מניפולציה ארגונית וכוחה יפה לארגונים באשר הם. הבעייה היא שנימוקי משרד הביטחון אינם עומדים במבחן הפיקוח האזרחי ובכללו הפיקוח הפרלמנטרי. מילת הקסם ''צורכי הביטחון'' או ''איומים קיומיים'' היא המושג האולטימטיבי המסדיר את דפוס החשיבה וקבלת ההחלטות. אם יש דפוס של מיליטריזם, הרי שהוא בהתייחסות המפרשת של הדרגים האזרחיים, בהתייחסותם לצורכי הביטחון והשימוש שהם עושים באותם מושגים, באותם הגיונות ובאותו דפוס חשיבה, המנציח את תרחיש הייחוס הגרוע: WORST CASE SCENARIO. זה דפוס חשיבה צר יחסית, המתעלם מהיבטים רבים נוספים, המשליכים על הביטחון הלאומי בישראל. | |||
| _new_ |
|
|  | |
מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי