התורה אוסרת בפירוש לעשות שלום על בסיס שוויון בינינו ובין אומות העולם. וגם כשמדובר בשלום בין יהודים, אין הכוונה להעניק הכשר לכל ''זרם חדש'' ביהדות ר''ל. כפרטים, מי שהוא בן ישראל ראוי לאהבו ולקרבו בכל דרך, אך כארגון, כ''זרם'' חדשני, חובה להרחיק מכל וכל
שבת זו שאחרי ט' באב מכונה 'שבת נחמו' והיא חלה ביום ט''ו באב. ט' זו האות הראשונה במילה טוב וגם ט''ו-באב זה טוב אב. רק שצריך לחפש את הטוב הזה, כי מה שרואים במציאות הגלויה זה לא בדיוק טוב. בתוך פרשת השבוע יש את הקטע שקוראים ביום תשעה באב ושם מורה לנו משה רבנו
(דברים ד'): לט וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם, וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל-לְבָבֶךָ, כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקִים, בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל-הָאָרֶץ מִתָּחַת: אֵין, עוֹד. ואת ההוראה הזאת הוא נותן לנו אחרי תזכורת:
לה אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת, כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקִים: אֵין עוֹד, מִלְּבַדּוֹ. מן השמים הראו לך ש-
אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ והתפעלת מאוד, השתכנעת סופית שאכן זו המציאות, שאמנם הכל זה ה'. אבל שום חוויה חד פעמית אינה בת קיום, החוויה מתעמעמת בטרדות היומיום.
לכן חייבים לטפח את זכרון אותה חוויה שוב ושוב,
וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם, להזכיר לעצמנו בכל יום מחדש ולהפנים, שזה הפירוש של
וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל-לְבָבֶךָ, לא להסתפק בידיעה שכלית שזו האמת אלא להתבונן בכך לעומק עד שגם הלב שלנו ירגיש
כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקִים ואין שום מציאות מבלעדיו. ואם זה מה שאומר לנו משה רבנו וגם מורה לנו להתבונן בכך, ברור שגם המציאות התוהית שבה אנחנו חיים היא מאתו יתברך. ולא מנסים חלילה לומר שהקב''ה רצה שנביא את עצמנו למציאות הבעייתית הזאת, רק אומרים שהוא ממשיך לנהל את העניינים בהשגחה פרטית מדוקדקת. כי הרי זה הפירוש הפשוט של:
ה' הוּא הָאֱלֹקִים, בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל-הָאָרֶץ מִתָּחַת: אֵין, עוֹד, שלא תיתכן חריגה ממסגרת ההשגחה שלו.
וגם בהמשך הפרשה מלמד אותנו משה רבנו התבוננויות שונות, ימיומיות, במגמה להגיע להפנמה הנכספת ש-
אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ. כמו למשל
(פרק ו'): ד שְׁמַע, יִשְׂרָאֵל: ה' אֱלֹקֵינוּ, ה' אֶחָד. וכשנתבונן בפסוק זה ברצינות סביר להניח שנגיע לתוצאה המבוקשת שהיא:
ה וְאָהַבְתָּ, אֵת ה' אֱלֹקֶיךָ, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשְׁךָ, וּבְכָל-מְאֹדֶךָ. ועוד ועוד פסוקים המזכירים לנו לשמור על קשר חי עם ה' אלוקינו. האם אנחנו מקיימים את ההוראות האלה? חלקנו לפחות מקיימים, ברמה הטכנית. אבל זה לא מספיק כי הפסוקים האלה אומרים בצורה ברורה שאין דרך אחרת. ומכיוון שאנחנו לא באמת מתבוננים לכן לא באמת מגיעים לאהבת ה' וגם לא לאמונה אמיתית בו יתברך. וזה הנתיב שמוביל להידרדרות.
עומק הגלות
ועדיין, אין ספק שהכל בהשגחה פרטית, שהרי
אֵין עוֹד, מִלְּבַדּוֹ. אז אם אכן זו המציאות, שהכל תחת השגחה פרטית מדוקדקת, כיצד נבין את המציאות שבה אנחנו חיים? והרי אמרנו שהקב''ה לא רצה שנגיע למציאות הזאת, אז כיצד הגענו? ויותר חשוב, איך נחלצים מהמציאות הזאת? התשובה לשאלה הראשונה היא שהקב''ה בכבודו ובעצמו העניק לנו בחירה חופשית שכוללת גם את האפשרות לעשות חלילה היפך רצונו. מתחילים בקטן, בכך שלא מתבוננים במה שמשה רבנו מורה לנו להתבונן. לומדים תורה והרבה, גם אוהבים את הארץ בלי גבול, אבל לא טורחים לזכור ולהזכיר לעצמנו, כלומר לחיות את העובדה שהקב''ה הוא שנתן לנו את התורה ואת הארץ.
התוצאה היא שאת התורה מפרשים במנותק מאמונה אמיתית בנותן התורה ופירושו של דבר שמשליטים את השכל שלנו על התורה. כלומר שלא התורה היא שמורה לנו את הדרך לחיים, אלא השכל והנטיות הטבעיות שלנו מחליטים על הכיוון, ואחר כך מחפשים לזה צידוקים בתורה. התוצאה ההכרחית של הדרך הזאת היא יצירת נתק ר''ל בין הוראות התורה ובין חיי היומיום. וכך נסחפים למחוזות משונים שבהם מקפידים על לימוד תורה בשקידה ואפילו על קיום מצוות קלה כחמורה, אבל כשזה מגיע לשאלות שחורגות מקיום מצוות ימיומיות, עלולים להמציא תשובות בהתאם לנטיות ליבם כנ''ל. והם אפילו מוצאים לכך סימוכין בתורה, אחרי שפירשו אותה כך שתתאים לרצונם.
כמו למשל אותם רבנים שביקשו (מבקשים?) להשכין שלום בינינו ובין הערבים על יסוד הקביעה של חז''ל ש-לא ניתנה תורה אלא לעשות שלום בעולם, שנאמר
(משלי ג'): יז דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם. ולא חשו לפירוש הפשוט שמדובר בשלום שבין יהודים ובינינו לבין הקב''ה. והרי התורה אוסרת בפירוש לעשות שלום על בסיס שוויון בינינו ובין אומות העולם. וגם כשמדובר בשלום בין יהודים, אין הכוונה להעניק הכשר לכל ''זרם חדש'' ביהדות ר''ל. כפרטים, מי שהוא בן ישראל ראוי לאהבו ולקרבו בכל דרך, אך כארגון, כ''זרם'' חדשני, חובה להרחיק מכל וכל. כי יהדות יש רק אחת והיא מחייבת שמירת מצוות בלי פשרות. גם התופעות האלה מעידות שהגענו לסוף הגלות.
בתשעה באב קראנו מגילת איכה ושם כתוב בפרק א'
הָיוּ צָרֶיהָ לְרֹאשׁ... אחד הפירושים הוא שכל מי שמציק לישראל נהיה ראש. כך היה לכל אורך הגלות. כיום אנחנו עדים לכך שכל מי שיוצא נגדנו, בגלוי או בסתר, הקב''ה דואג להחריבו מבפנים. אנחנו לא צריכים לעשות כלום ואין גם טעם ברצון להשיב את הגלגל הפוליטי לאחור. צריכים רק להתפלל מכל הלב שהקב''ה ישלח לנו את משיח צדקנו שיגאל אותנו גאולה אמיתית ושלמה.
אתחלתא דגאולה?
