ברכת התורה נועדה לחבר את הלומד עם נותן התורה, אבל הם למדו את חכמת התורה בלי לחבר את התורה עם מי שנתן אותה. התוצאה היא לימוד טכני, חכמה ככל החכמות. וזה רמוז במלים אֲשֶׁר נָתַתִּי לִפְנֵיהֶם, נתתי להם כדי שיפנימו אבל הם העדיפו להסתפק בחיצוניות של הדברים, במעטפת
פעמים רבות חתמנו את דברנו במסגרת זו בהבעת ביטחון כי הגאולה האמיתית והשלמה כבר קרובה מאוד, רק שאנחנו צריכים לבקש אותה, לרצות באמת להיגאל. והרי ברור גם לנו שהמציאות הגלויה הפוכה לחלוטין ואין בה לכאורה שום רמז לגאולה קרובה. אלא שאנחנו סומכים על הקב''ה שהבטיח כי יגאל אותנו וברגע אחד הוא יכול לחולל וגם יחולל את המהפכה שתעביר אותנו מגלות לגאולה. אבל בינתיים דומני שאין אנו פטורים ממאמץ להבין את התהליכים העוברים עלינו במציאות הגלויה, ולא נפרט יותר מדי. ננסה רק להבין את השורש הראשוני שממנו צמחה המציאות התוהית (תהו ובהו) הנוכחית. וזו גם הכותרת שבחרנו להתבוננות הזאת, מדברי ירמיהו שקוראים בהפטרת תשעה באב.
הפסוק השלם הוא
(ירמיהו ט'): יא מִי הָאִישׁ הֶחָכָם וְיָבֵן אֶת זֹאת, וַאֲשֶׁר דִּבֶּר פִּי ה' אֵלָיו וְיַגִּדָהּ; עַל מָה אָבְדָה הָאָרֶץ, נִצְּתָה כַמִּדְבָּר מִבְּלִי עֹבֵר: ולכאורה הנביא שואל שאלה מוזרה,
עַל מָה אָבְדָה הָאָרֶץ? הרי הוא עצמו מתאר בפירוט רב את ההשחתה המוסרית שפשתה בעם באותם ימים ומזהיר שוב ושוב מפני החורבן הצפוי בעקבות כך אם לא יעשו תשובה, אז מה השאלה
עַל מָה אָבְדָה הָאָרֶץ? והרי באותו פרק, כמה פסוקים קודם הוא זועק על תרבות השקר שפשתה עד כדי כך ששום דבר אינו בטוח, על כך שמשקרים חופשי והביטחון האישי התערער לחלוטין. ובפרקים אחרים הוא זועק מרה על כך שהמעמדות הגבוהים חיים בטוב תוך ניצול מחפיר של דלת העם ועוד ועוד, האם זה לא מספיק כדי להסביר את החורבן?
מסביר 'אור החיים' הקדוש שהשאלה היא לא על הגורם הישיר לחורבן, לא על התופעות הקשות שקדמו לו, אלה ידועות ומתוארות בהרחבה, השאלה היא מהיכן החלה ההידרדרות שבסופה הגיעו לחורבן בלי יכולת לבלום לפני שיתחולל. ובלשונו (ויקרא כו, טו): בא להודיע סיבת הסיבות שתסובב לאדם לבוא למדה זו האחרונה, וממשמעות הדברים תשכיל כי בהכשל בראשונה יתגלגל וירד מטה מטה עד מדה האחרונה, ומעתה יובן מאמר הנביא (ירמיה ט', יא, יב) על מה אבדה הארץ, על עזבם את תורתי, שהיא סיבה הראשונה שממנה יצאו כל פרטים הרעים רחמנא ליצלן. איפשהו בעבר הרחוק או הקרוב בחרו ללכת בנתיב חדש שאינו תואם לרצון ה' כפי הוראות התורה והתוצאה היא הידרדרות שאינה נעצרת.
על עזבם את תורתי
בתלמוד
(בבא מציעא פה/א-ב) יש התייחסות לשאלה הנוקבת של ירמיהו:
אמר רב יהודה אמר רב מאי מִי הָאִישׁ הֶחָכָם וְיָבֵן אֶת זֹאת, וַאֲשֶׁר דִּבֶּר פִּי ה' אֵלָיו וְיַגִּדָהּ; עַל מָה אָבְדָה הָאָרֶץ? דבר זה אמרו חכמים ולא פירשוהו אמרו נביאים ולא פירשוהו, לא נמצא מי שידע להצביע על השורש הראשוני להידרדרות,
עד שפירשו הקדוש ברוך הוא בעצמו; שנאמר, וַיֹּאמֶר ה' עַל עָזְבָם אֶת תּוֹרָתִי אֲשֶׁר נָתַתִּי לִפְנֵיהֶם וְלֹא שָׁמְעוּ בְקוֹלִי וְלֹא הָלְכוּ בָהּ. התשובה עצמה צריכה הסבר, הרי היה שם לימוד תורה די נרחב, אז מה פירוש
עָזְבָם אֶת תּוֹרָתִי? אמר רב יהודה אמר רב שלא ברכו בתורה תחילה. מסביר ה'כלי יקר' שלמדו את התורה לימוד טכני, מה שנקרא לימוד 'שלא לשמה' וזה מה שהתחיל את ההידרדרות.
והכתוב עצמו מעיד על כך,
עַל עָזְבָם אֶת תּוֹרָתִי אֲשֶׁר נָתַתִּי לִפְנֵיהֶם, לא כתוב שעזבו את התורה אלא שלא זכרו לייחס אותה לקב''ה, זה הפירוש של דברי רב יהודה בשם רב שלא ברכו בתורה תחילה, ברכת התורה נועדה לחבר את הלומד עם נותן התורה, אבל הם למדו את חכמת התורה בלי לחבר את התורה עם מי שנתן אותה. התוצאה היא כאמור לימוד טכני, עוד חכמה כמו כל החכמות. וזה רמוז בכתוב במלים
אֲשֶׁר נָתַתִּי לִפְנֵיהֶם, נתתי להם כדי שיפנימו אבל הם העדיפו להסתפק בחיצוניות של הדברים, במעטפת. ומכאן החל תהליך ההידרדרות; היעדר ההפנמה הוליד את התוצאה שהיא
וְלֹא שָׁמְעוּ בְקוֹלִי. שמעו ועשו מה שצריך אבל לא שמעו בְקוֹלִי, כלומר לא ייחסו את המעשה לרצון ה'.
והשלב הבא בהידרדרות הוא כמעט אוטומטי,
וְלֹא הָלְכוּ בָהּ, כי כשלומדים תורה בלי להזכיר לעצמנו שוב ושוב שזו תורת ה' ומקיימים מצוות בלי לטפח את המודעות שאלה מצוות ה', התוצאה עלולה להיות שבעניינים שאינם מפורשים בתורה (או אפילו במפורשים) ימציאו לעצמם פירושים בהתאם לנטיות הלב או בכפוף לאינטרס מזדמן. את כל הנ''ל חווינו בשנים האחרונות וכעת הגענו לעומק השפל. כדי לעלות משם אנחנו חייבים לשוב ולאמץ לעצמנו את הדרכת הפסוק החותם את הפטרת תשעה באב:
כג כִּי אִם בְּזֹאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי כִּי אֲנִי ה' עֹשֶׂה חֶסֶד מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ כִּי בְאֵלֶּה חָפַצְתִּי נְאֻם ה'.