  
  
  
|
  כריש שחור / טור שבועי | |||||
| יורם המזרחי (שבת, 26/10/2002 שעה 3:16) | |||||
 הצגת המאמר בלבד |
 |
 |
|
||
  להמיזרחי: על החברים הטייסים של הר גלאוביץ יצא- |
|||
|
|||
-ספר צילומים נפלא שכבר כתבתי אודותיו בפורום. אולי אביו של הבחור אפילו מופיע שם עם ''החברה' שלו מאותה תקופה. שם האלבום ''פה ושם בארץ ישראל'' הוצ' משרד הביטחון ויד בן-צבי. מ1990. בספר צילומי אויר של ארצנו מהצד הטורקי שצולמו ע''י האוירופלנים הגרמנים, וגם של טייסי הטייסות 300 304 301 302 ששירתו בארץ עד ההתמוטטות שלהם ב1917. בספר עוד ועוד סיפורים, וגם צילומים של הטייסים המהוללים עם הפיונירים היהודים כמובן. תזמין את האלבום מסטימצקי, אולי נשארו להם כמה אקסמפלרים. גם לך כידען גדול כדאי לעיין בו ולחזות ''בבלוף הפלשתינאי הפאנטאסטי'', אודות ארץ מיושבת מזה דורות ע''י ערבים. הצילומים שהם אמת כמעט מוחלטת, מראים ארץ ריקה זנוחה עם פה ושם כפרונים קטנים, וכפרים קצת גדולים יותר בדמות יפו רמלה או לוד. קנה ושלח לי את החשבון... | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| לרפי תודה! |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| ובעניין הפלסטינים ... |
|||
|
|||
ידוע הוא שמרביתם הגיעו כמהגרים בתחילת המאה ה- 20 לפלשתינה, כמהלך הגירה בלתי יזום, אלא לחיפוש מקורות תעסוקה. הגירה, שהיתה מעוגנת בדפוסי החיים של התקופה, הקיפה את כל העולם הערבי, המערבי, וגם אותנו. לפלשתינה-א''י הגיעו אז אפילו מוסלמים מסודאן ומלוב, מעיראק ומסעודיה. הם נקלטו בשולי החברה הערבית הקטנה שישבה בערים המרכזיים ומיעוטה בכפרים מזעריים. מישור החוף ברובו היה נטוש ובלתי מעובד. רק באגדות היתה איזושהי ישות פלסטינית או תחילת בקחעתה. הישות הזאת פשוט לא ידעה שהיא כזו. ישובי הערבים היו מנותקים בינם לבין עצמם, ללא הנהגה משותפת. התשתייכותם היתה לפי ארצות מוצא וקרבה גיאוגרפית. ערביי עכו, צפת ונצרת היו מחוברים לשלטון בסוריה, ואלה של עזה לקהיר. תחילת הרעיון לזהות הערבית פלשתינית משותפת הקדים את המציאות ונהגה רק כאנטי תיזה לציונות. כלי בידי ננלכות ערביות להילחם בישות הציונית. שכן באותה עת כולם היו פלשתינים, גם היהודים שחיו בפלשתינה-א''י. להיות פלשתיני היתה משמעות מדינית-ארגונית-טריטוריאלית במסגרת המנדאט הבריטי. לא היה כל מונח ערבי אותנטי לשמה של ארץ ישראל-פלשתינה, והללו נותרו עם שם רומי-בריטי בידיהם. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אברהמי, |
|||
|
|||
''הפלשתינאים הגיעו ברובם הנה במאה ה-20''. ראיות, בבקשה. אני אגב מסכים איתך, אבל עד כה התקשיתי למצוא ראיות חד-משמעיות לכך. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אשכנזי, התבוננתי בספר בסטימצקי, אני מוכן |
|||
|
|||
להזמין אותו על חשבונך. בכל מקרה מצטרף להמלצתך וממליץ על הספר. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לגרפיט: אכן ידוע אתה כבעל טעם אנין טוב! |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| שאלה ליורם המזרחי. |
|||
|
|||
האם ידוע לך על היסטוריון ומזרחן בשם: שלמה אריה בן-אלקנה? אני יודע שהוא כתב ב- 1979 דוקטורט על התפתחות התנועה הלאומית הערבית, ועוד כמה ספרים. האם ידוע לך היכן הוא, מיהו? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| נשמע מוכר.לא מכיר.אברר עוד היום. |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| לפרלמן: שלמה בן אלקנה היה קצין משטרה בדימוס- |
|||
|
|||
-שלעת זיקנה הפך הסטוריון בתחום שבו התמחה: זיהוי פלילי. הוא זה שגילה את קברו של אבשלום פיינברג איש ניל''י, בין שרשי הדקל שבצומת רפיח. בגילוי זה הוא פתר חידה: איך ברח לישאנסקי מיריות הטורקים ששמרו על הגבול ב 1917, והיכן נעלם פיינברג. בכך זיכה את לישאנסקי מחשדות חבריו מניל''י, כי ההתמודדות הרומנטית על שרה אהרונסון{?} היא שהביאה לריב ביניהם שבו רצח כאילו לישאנסקי את אבשלום. בן אלקנה הסתובב בין הבדואים ב 1968 ושאל את הזקנים על התקרית מ 1917. הם תיכף הראו לו את ''דקל אל יאהוד'', והסבירו לו כי בכיס היהודי שמת שם היו תמרים שמהם צמח הדקל.- היו ימים. זה בערך מזיכרוני המתיבש... | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| עוד על בן אלקנה |
|||
|
|||
השם מוזכר בקישורים שונים לחקר השואה,משפט אייכמן ועוד.לא מצאתי בן אלקנה מזרחן וכיו''ב.במנוע החיפוש של יאהו מצאתי כעשרים קישורים ישירים ומשניים כולם בתחום חקירת פשעי הנאצים וכיו''ב,כל זה בתוספת להערה/הארה של רפי אשכנזי. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| רפי ויורם: תודה רבה |
|||
|
|||
אני מקווה מאוד ששלמה אריה בן אלקנה בריא ושלם, כי אני מאוד-מאוד ארצה לשוחח איתו. האם למישהו ידועה כתובתו? רפי אשכנזי - אתה דייקת: זהו אכן האיש. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לפרלמן: בשיא הזהירות: הוא מת לפני כ 10 שנים... |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|  | |
מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי