פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
נס הדמוקרטיה
שלמה גזית (יום חמישי, 31/05/2018 שעה 19:00)


נס הדמוקרטיה

אלוף (דימ.) שלמה גזית



לפני כשבוע הלך לעולמו פרופ' ברנארד לואיס, מגדולי המזרחנים בדורנו. לפני כשלושים שנה הוזמן פרופ' לואיס להרצאה באוניברסיטת תל-אביב, כיצד רואה הוא את ישראל, עשרים שנים לאחר מלחמת ששת הימים.

פרופ' לואיס פתח את הרצאתו בהצביעו על שני מעשי נס בישראל, מעשי נס שהוא מתקשה להבינם ולהסבירם. הנס האחד – הנה ישראל כבשה לפני עשרים שנים את הגדה המערבית ורצועת עזה, היא שולטת בעם הפלסטיני, ואין התקוממות בשטחים שכבשה. שבועיים לאחר מועד ההרצאה פרצה האינתיפדה הראשונה.

הנס השני, בעיניו, זו הדמוקרטיה הישראלית. אוכלוסיית ישראל, לרובה המכריע אין ניסיון חיים בדמוקרטיה, ישראל היא מדינה שלמן יומה הראשון נמצאת במצב חרום ומלחמה. נס זה, נכון למועד כתיבת טור זה, נס שעודנו מחזיק מעמד.

בשבוע האחרון נדרשתי לשתי אפיזודות אשר עסקו בעקיפין בסיפורו של נס הדמוקרטיה.

סיימתי את קריאת ספרו של דביר קריב – ''יצחק, רצח רבין הסיפור שלא סופר'', ובמקביל, נדרשתי לתוכנית השבת של יצחק נוי, אשר עסקה בהחלטת הממשלה על הקמת צה''ל, החלטה שהייתה מלווה בפרוק מטה הפלמח.

דביר קריב היה איש שב''כ אשר עסק בהגנת הדמוקרטיה, במגזר היהודי בשרות. בתור שכזה נמנה על ראשוני החוקרים אשר חקרו את יגאל עמיר לאחר רצח ראש הממשלה. המסר העיקרי, לטעמו, ביקורת קשה על כך שישראל הצטמצמה בחקירת הרוצח אך נמנעה מחקירת הרקע הציבורי-פוליטי, לרבות המוסד הרבני, שעמדו מאחורי ההחלטה של עמיר לרצוח את ראש הממשלה. והוא מאמין כי אין זה עדיין מאוחר לחקור ולהסיק מסקנות ולקחים אשר ימנעו את הרצח הפוליטי הבא.

בשיחת הבוקר עם יצחק נוי, נקשר הקשר בין פרוק מטה הפלמח לפרוק שני ארגוני הפורשים, האצ''ל והלח''י. בשיחה שקיימנו הצבעתי, כמובן, בין שלמה גזית שמלפני 70 שנים, לוחם פלמ''ח, קצין צעיר וזוטר אשר מחה בתוקף, ככל חבריו באותה עת, נגד פרוק הפלמ''ח ופיזורן של חטיבות העלית של ארגון ההגנה וצה''ל החדש.

היום, שבעים שנים מאוחר יותר, שיניתי עמדה. אני יכול להבין את החלטתו של בן-גוריון להפגיז את האלטלנה שלחוף תל-אביב ולפרק את הפלמח, הכוח הצבאי הנאמן למפ''מ, המפלגה המתחרה על השלטון במדינה. הייתה זו החלטה נחרצת – לא להתיר קיומן של מפלגות באופוזיציה אשר יש כוחות צבא שנאמנים להן.

בדיעבד, צעדים אלה מסבירים את ה''נס'' עליו דיבר פרופ' לואיס, נס שימורה של הדמוקרטיה עם שלטון מרכזי אחד.

מדיניות בן גוריון החזיקה מעמד תשע-עשרה שנים, עד למלחמת ששת הימים. הקואליציה הפוליטית, מקיר אל קיר, של ממשלת אשכול לא השכילה לשמר שלטון מרכזי אחד ויחיד. ממשלת האחדות שקמה ערב המלחמה לא הייתה מסוגלת לקיים שלטון מרכזי בלבדי. חזון ארץ-ישראל השלמה, וההתיישבות בשטחים שנכבשו לא בקשו החלטות מרכזיות, להיפך ישראל השלימה עם תנופת התיישבות שעקפה את השלטון המרכזי.

יצחק רבין היה קרבן של מציאות הפיצול במדינה ובעם. פיצול פוליטי זה מחליש וכמעט מבטל את מעמדו ומשקלו של השלטון המרכזי.

דביר קריב צדק בקביעתו שממשלת ישראל וועדת שמגר אשר נדרשה לחקור את מעשה הרצח, נמנעו מהפקת לקחים מן הרצח ברמה הלאומית, אלא שהימנעות זו לא הייתה מקרית, היא הייתה ביטוי לפילוג ששרר במציאות הפוליטית של 1995 פילוג שאנו חווים, לדאבון לב, בשלטון המרכזי של ישראל היום.

הדמוקרטיה בישראל של היום היא בערבון מוגבל בלבד.




חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 


אין לי בעיה שיחקרו את ה''מוסד הרבני'' או מה שהוא מסמל לגזית
(שבת, 02/06/2018 שעה 19:53) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אבל בתנאי שיחקרו גם את ''מוסד שלמוני הקיום של ארגוני השמאל הקיצוני'' שבאמצעותם גורמים חיצוניים לישראל כמו ''הקרן לישראל חדשה'' ומדינות אירופאיות מנהלות מדיניות פנים וחוץ לישראל באמצעות שלמוני המזומנים שלהן לארגונים חברתיים-פוליטיים. מה שנקרא ''עין תחת עין'' והעיקר לנקות את החברה הישראלית מהרע שצמח בקירבה.
זה עדיין לא מאוחר.

אצ''ל ולח''י אינם כמו הפלמ''ח. אצ''ל ולח''י כבר פורקו עם הכרזת המדינה והשתלבו בצה''ל כבנים חורגים [ביחידות נפרדות ברובם, כדי לא להביאם במגע אם ''אנשינו'' הסוציאליסטים ההגונים]. בהסכמה משיקולים מבצעיים אצ''ל ולח''י נותרו עצמאיים בירושלים המנותקת, כמו שההגנה נותר עצמאי מצה''ל. אבל החל כבר שיתוף פעולה בין אלה לאלה ורק בעקבות ''אלטלנה'' נתנה הנחייה לפרק את הארגונים בירושלים ולאחדם לצה''ל. הפלמ''ח היה כפוף ישירות להנהגת הישוב ומפקדיו ומנהיגיהם הרוחניים היו חלק מאותה הנהגה. מכאן שהריב בין בן גוריון לשלמה גזית היה ריב במשפחה.

הדמוקרטיה נשמרת היום הרבה יותר מאשר בימי בן גוריון, אז למפא''י היה מנדט לקבוע מיהו 'משלנו' ומיהו 'לא משלנו' ולתגמל בהתאם. הפיצול לכאורה הוא חלק מהויכוח הדמוקרטי ובבעיות כאלה נבחנת הדמוקרטיה. וזאת למרות שחלק מההחלטות הרות הגורל התקבלו לא בדרכים דמוקרטיות – למשל אוסלו התקבלה בפועל ע''י רבין ופרס ורק כשבשל הסכם ראשוני וחלקי הם חשפו את הישגיהם [המפוקפקים] והביאו אותם להכרעת המפלגה והממשלה. תנופת ההתיישבות לא עקפה שלטון מרכזי כי השלטון המרכזי דחף אותה כל פעם מחדש. אלון, גלילי ופרס היו מראשוני הדוחפים להתנחלות עד שאיבדו את שלטונם או חייהם. יצחק רבין היה קורבן של התנהלות מתנשאת אל מול הימין שביטלה את אזהרותיה. ההתנהלות יצרה את המתח החברתי ואת ההקצנה המילולית של שני הצדדים [בשנים האחרונות ראינו איך השמאל מתנהל באלימות מילולית נגד נתניהו ואין כנגדם ביקורת מטעם מובילי דעת קהל שמאלנים]. הרשלנות של השב''כ יצרה את האפשרות לרצח רבין.
_new_ הוספת תגובה




חפש בתגובות שבדיון זה:     חיפוש מתקדם...

חזרה לפורוםהדפסה עם תגובותתגובה למאמר


מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי