על פרקי אבות והנחלת תרבות

מקאמה

הרצל ובלפור חקק

בתקופה זו נוהגים בשבתות של ימי ספירת העומר לקרוא את ''פרקי אבות'',כל שבוע פרק אחד, עד יום השבועות שהוא יום מתן תורה. לכבוד הימים הללו שקוראים את ''פרקי אבות'' כתבנו מקאמה, שבה יצרנו קשר בין ''פרקי אבות'' ובין הנחלת התרבות העברית לדורותיה, מעשה אבות סימן לבנים. בשולי המקאמה שלנו הבאנו את מראי המקום של פסוקי המקאמה הזאת.

פירוש של רבי יוסף חיים מבגדדהמשורר העברי בכל דור ובכל גיל / קיבל את השפה האלוהית מורָשָה להנחיל / כך עָברה העברית דרך מנהרה של צְבא לבבות זוכר / מעולם לא חשה שהייתה להם כמטבע עובר לסוחֵר / טיפחוהָ וליטפוהָ כמו כלִי יקר, מִטווה פלךְ בַּנוּל / חשה ריחנית ונסתרת על כפות המנעוּל. נגלפת על חרסים ואבנִים / על פרֹכת וכפֹרת ובדֵי משכָּנים / כוהנים אחזו בה, נביאים ורועי צאן / נכסי צאן ברזל הייתה לאוהבי ציון / וכך ממגילה למגילה, בגווילי נבואה ושירוֹת / האירה חיים במנהרת הדורות. וראינו קולותיה עד ימינו, לשון מחמַדים / לשון חיים ולשון קודש וְלה מקל נדודים / והנה בכיתת הלימוד יושבים להקימה מֵחדש / כל עוד בלֵבב, והיא לִבה נרגש / המורה העברי מתרפק לרחש פעמוניהָ, לשרשרת הזהב / רחש שרשרת הדורות פועם באוזנָיו / וכֹה יבקש להנחילה לתלמידותיו ולתלמידיו. / לוחש להם: אבי יָרש את העברית מן הזקנים / מן הנביאים ומן הפרשנים / ולנו כל מכמניה ורבדיה עדיין מחכים / הן מנשמתה שאבנו מעמקים / מכל דובריה לאורך ההיסטוריה הגדולה / וגם מאנשֵי הכְּנסת הגדולה. זה צו הדורות מתורתה נפרשׂ כמחזה / כל אורחותיה לדור הזֶה / היוצר כמנחיל תרבות / כותב את יצירותיו ממנה בכתב רהוט / המשורר (גם הסופֵר) שוזר אות לאות מחרוזת של אורות / מקיים ביצירתו תמיד את מפגש הדורות. / המורה מעביר לתלמידיו את יצירות ההוֹוה והעבר כמֵשׂיחַ בין ידידים: / ''הוו מתונים בדין / והעמידו גם אתם הרבה תלמידים''. יקומו הנערים וישׂחקו בגנזיהָ / יעירו חיים חדשים מלבה הכמֵהַ / הנה יכינו התלמידים עבודה בקבוצות / על כל נדבכי העברית בארץ ובתפוצות / המחשֵב יבקש כל רבדיה בחרדת קודש והַס / יתפעם מכל המטען העשיר וכמעט קָרס. השָׂפה האלוהית רוצה את חייהם החדשים / והם קרֵבים אליה אוהבים נִרגשים / אכן מתוקה היא מֵעז / והם יבקשוה שלא על מנת לקבל פְּרס. / יבטיחו בחום ובלי לאיים / שאין מורא העברית עליהם.... / זה סיפור אהבה של התקרבות וגישוש / שׂיח ושׂיג בין דורות, ויד ילד את העברית תָּלוש / ילד נולד כאן בארץ אבותיו / קורא ונוגע בשפה עתיקה כאוהב ונֶאהב / לעתים מליצית והוא נמס ונשאָב / ידבר עם אבותיו כמו היה בַּר בֵּי רַב / שׂפת הדורות מתנגנת ומֵחדש נולדת / ילד עברי דובר את השׂפה וחי במולדת. כשהמורה מגיע ללמד עברית / כרותה לו ולתלמידים ברית / והם רוצים לעשות פלא שלא היה / לדבר בשפה עתיקה שנחלצה משביָה / לדבר בשפת הדורות, מאין באו ולאן / ולפני חייה הם נובעים במנהרת הזמן. / וַעד הכיתה מתכנס ככנסת קטנה / לדון בשפת אברהם ויעקב, כי שׂשׂונה פָּנה / להנעים לה שירים חדשים ונושמים / ממש בֵּית ועד לחכמים / וכשמגיע המורה ומִלון עברי חדש בכליו / הם משתאים ומתאבקים בעפר רגליו... / ישתו בצמא מעיַן עברית מתגבֵּר / ואת שירי המשוררים והסופרים מן ההווה המתעורר... עיצוב גרפי של גד אולמןכשהם דנים בכיתה בערך ה''חברוּת'' / דְבר הלוחות עוד בלבם חָרות / הם אינם שוכחים את הכלל ''קנה לך חבר'' / כי זה דבר המורה וכך שר המשורר / יקומו לשמור על קשר טוב עם ההנהלה, כלומר עם המלכוּת / כי פרקי האבות ידונו מלבם את המשורר והמורה לכף זכות. יש מי ששואל אז במבוכה: / האם בעידן הטכנולוגי והמהפכה / עדיין יש לאהוב את המלאכה? / כמו שהובן ונהגָה בפרקי אבות / אחרי המעשׂים הולכים הלבבות... / וישאלו חכמים מן הכנסת של חייהם / מה ייקחו מתבונת הדורות לתלמידיהם / מה יעשו בבואם להטיף ולחנך דור / ובפרקי אבות ישובו על אותם פרקי 'זָכור ושָמור' / יידעו חכמים ( וגם מורים ומשוררים) בדבריהם להיזהר /כי דברי האבות להם לנֵר / יאחזו במוסר אבות כפנס לערפל / ויידע כל מנהיג כי כאשר הוא מוֹעֵד בדבריו ונופֵל / ממש שֵם שמים מתחַלל? הדיון הזה תמיד מרתק וחשוב / לא תמיד מזדמן לתלמידים מורה טוב ואהוב / שיעביר להם את מורשת העברית, מורשת העָבר / יקומו ויתהו, האם מה שנלמד זה מה שנשאר / ומי מהיוצרים של פעם / עדיין יש ביצירתו חֵן וטעם / וכל אדם ואדם בכל דור / צריך מאוצר האבות לבחור / להנחיל כל מה שטוב / גם הרחוק וגם הקרוב. כאשר הם מזכירים בזמן השיעור על פרקי אבות / את הלקחים לחייהם שלהם, האכזבות והתקוות / את הוויכוח הקשה והניגודים / שנוצרו בבחירות למועצת התלמידים / הם אינם שוכחים את הנאמר בפרקי אבות במִשנה / לדון גם בזה מתוך אהבה ואמונה. / יש לאהוב שלום ולרדוף שלום / גם במציאות ולא רק בחלום / ותמיד תמיד ולעתים תכופות / צריך גם לקבל כל אדם בסבר פנים יפות / כך זה כתוב מילה במילה / בספר פרקי אבות הידוע לתהילה.. / צריך אמנם לקרוא יצירות ביחידות וברבים / אך גם תמיד לעשׂות מעשׂים טובים. טרם עושים יש לזכור מעבר למבוכה / יש עין שרואה וגם פקוחה / נדע מה למעלה ומה בין השיטין / עין רואה, אוזן שומעת, וכל המעשים בספר נכתבים. הנה חרסֶיהָ, גוויליהָ, מגילותיהָ / הכול מתורגם להווה חי ונובע / העברית קמה לחיים ונכתבת על עיתון וצג / קודש חייה בורא צופן חדש, שבכל מסך מוצג / יש בה זֹהר מילים חי ובוער מעבר למורשת / והפשר מחלחל מבעד למילים / העיצורים וההגאים הם לא רק דקדוק וכללים / יש בהם מעשים קטנים כגדולים. / בכל פעם שאנו מתלבטים בחיי היומיום / במעשים שלנו בהווה ולא בחלום / יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ ומלאכה / במקום שאין אנשים היה אתה איש של ברכה / כך נשכיל ללמוד מחכמת הזמנים / זו העת למפגש עם אבותינו בכל עת - והם נענים / כן, מעשה אבות הוא סימן לבנים... אנו קוראים את העברית, כאילו זה מכתב שמקֶדם נכתב לֶעתיד / שורות קמות מדורוֹת ומשתנוֹת / הן לעינינו ואֵלינו נכתב הדבר כמשנָה לִשְׁנות / זו משמעותה של ההנחָלה / לקרוא שפת הדורות, ללוש אותה מהתחָלה / זה אֶתגר לקוראים ולבָּם נדְגל אהבה / יצללו בים הניבים, המשלים, יחושו אַדווה / יָם גדול הנה שָׁב והולך, ולבם כל רַחַש חש / העברית הישנה חותרת אליהם, להֲקימה מֵחדש... כל מי שחי את העברית – ובחייה מתנסה / לומד מפרקי אבות, לא המדרש עיקר אלא המעשה. / הדברים נהירים לנו מחכמינו מתמול שלשום / והנה הם כוכבים היום, לאור היום / הן כל הקודש זוהֵר מחיי עַם, מקרבָּה / עולם קם ממנה באהבה ונשבָּה / וכִסְנה לוחשת על האהבה ועל החלום / ומחלון עתיק נשאב ממנה דין חיים, ואמת ושלום... עֲדֵינו, עד הֲלום.

מראי מקום:
''מורשה להנחיל'', פיוט לימים נוראים של ר' יקותיאל בר משה: ''יוצרי הבינני מורשה להנחיל''. ''מטבע עובר לסוחר'', ניב עברי בעקבות דו-שיח אברהם ועפרון החתי (בראשית כ''ה ).
''על כפות המנעול'', שיר השירים ה, 5 .
''נכסי צאן ברזל'', ניב עברי בעקבות תוספתא בבא מציעא ה, י''ד .
''כל עוד בלבב'', בעקבות המנון ''התקווה'' / נ''ה אימבר .
''לרחש פעמוניה'', בהשראת לייב יפה, ''תצלצל שפתנו כפעמון הכסף'' .
''מזקנים... מנביאים... מאנשי כנסת גדולה'', אבות א, א .
''הוו מתונים בדין...והעמידו תלמידים'', בעקבות אבות א, א.
''יקומו הנערים וישחקו'', בעקבות שמ''ב ב, 14 .
''מתוקה היא מעז'', בעקבות שופטים י''ד 18.
''שלא על מנת לקבל פרס'', בעקבןת אבות א, ג.
''שאין מורא'', בעקבות ''ויהי מורא שמים עליכם'', אבות א, ג.
''כרותה לו... ברית'', בעקבות הפזמון של ירון לונדון על אליעזר בן יהודה .
''ששונה פנה'', בעקבות הפיוט ''עת שערי רצון'' של ר' יהודה בן עבאס .
''בית ועד לחכמים'', אבות א, ד.
''מתאבקים בעפר רגליו'', בעקבות אבות א, ד.
''ישתו בצמא'', בעקבות אבות א, ד.
''מעין... מתגבר, בעקבות אבות ב, ח .
''קנה לך חבר'', אבות א, ו.
''ידונו... לכף זכות'', בעקבות אבות א, ו.
''לאהוב את המלאכה'', בעקבות אבות א, י'.
''אחרי המעשים הולכים הלבבות'', בעקבות ''ספר החינוך'' שחובר במאה י''ג.
''זכור ושמור'', ''זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו'', מסכת שבועות.
''יידעו חכמים... בדבריהם להיזהר'', בעקבות אבות א , י'.
''מוסר אבות'', בעקבות ''שמע בני מוסר אביךָ''- משלי א, 8 .
''לאהוב שלום ולרדוף שלום'', בעקבות אבות א, י''ב.
''לקבל כל אדם... בסבר פנים יפות'', בעקבות אבות א, ט''ו.
''יש עין רואה וגם פקוחה... אוזן שומעת וכל המעשים בספר נכתבים'', בעקבות אבות ב, א.
''דע מה למעלה'', בעקבות אבות ב, א.
''יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ'', בעקבות אבות ב, ב.
''מעשה אבות... סימן לבנים'', בעקבות פירוש הרמב''ן לבראשית י''ב, 6 .
''נדגַל אהבה'', בעקבות שיר השירים ''ודגלו עליי אהבה'' ( ב, 4 ).
''לא המדרש עיקר אלא המעשה'', בעקבות אבות א, י''ז.
''דין חיים ואמת ושלום'', בעקבות אבות א, י''ח, ''על הדין, על האמת ועל השלום''.