בשבח הקשיחות

מה זה?

בשבח הקשיחות

אורי מילשטיין (שבת, 13/04/2002 שעה 7:25)

בניגוד ליורם המזרחי לא התפעלתי מתגובתו של יוסי גורביץ למאמרי: ''ספרטה עכשיו''. היה זה מאמר טרחני שבא לספר לוקראים כי הכותב עשה שיעורי בית בלימודי שנה א' לתואר ראשון בחוג להיסטוריה. שום תובנה של הכותב לא מצאתי במאמר מחוץ להערה שספרטני = פאשיסטי. על ההערה הזאת הייתי מכשיל את הסטודנט בבחינה.

על הליקויים בטיעון של גורביץ עמדו יורם, ערן ויובל. אפילו אחד העם כבר עמד עליהם בהבחנה שהבחין בין אמת היסטורית לאמת ארכיאולוגית. אני מבקש לדון בנושא עצמו. זאת אעשה על ידי הצגת נקודות להרצאה בכנס ''שורת האזרחים'' בבית הקפה ז'אן דן, שהרציתי ב- 10 באפריל:

1. הפרויקט שנטלה על עצמה התנועה הציונית היה, לכאורה, בלתי ניתן ליישום וחסר סיכוי במונחים רציונאליים. האינטלקטואל הגדול של ראשית הציונית, אחד העם, עמד על כך ולכן הוא התנגד לתוכנית להקים מדינה יהודית ריבונית בארץ ישראל.

2. פרויקט מדינת ישראל נחשב כבלתי ניתן ליישום בגלל גורמים אלה:
__א. התנגדות התושבים המקומיים,
__ב. התנגדות תושבי האיזור,
__ג. היות העם היהודי עם לא הומוגני מבחינת התרבות הממלכתית.

3. הצלחת התנועה הציונית להקים מדינה יהודית דמוקרטית בארץ ישראל ובמזרח התיכון הבלתי דמוקרטי,הצלחה שאין דומה לה בהיסטוריה, היא הצלחת הגורמים הבלתי רציונליים:
__א. אמונה,
__ב. מוטיבציה,
__ג. אינטואיציה,
__ד. קשיחות.

4. המחיר: המערכות השונות בארץ ישראל נבנו באופן בלתי רציונאלי. במבנה של אותן מערכות טבועה העדפה של השכל הישר, של האמונה ושל האינטואיציות על חשיבה מתוחכמת מגובה בעומק תיאורטי.

5. התוצאה: למרות ההצלחה האדירה של התנועה הציונית בעצם קיומה של מדינת ישראל, המערכות הממלכתיות והציבוריות של ישראל מתפקדות בחוסר יעילות ואינן מצליחות להתקרב לרמה אופטימאלית. המדובר במערכת הפוליטית-ציבורית בכלל שתפקודה הלקוי בא לידי ביטוי בממשלה וכל משרדיה, במערכת הביטחון, במערכת החינוך, במערכת ההשכלה הגבוהה, במערכת הבריאות, במערכת המשפטית, במערכת הכלכלית, במערכת החברתית, במערכת התרבותית ובשלטון המקומי.

6. הסכנה: תפקוד לקוי של כל המערכות הציבוריות בישראל שהוא תוצאה של האופן שבו קמה מדינת ישראל, עולה מחיר כבד מאוד, יוצר חוסר צדק חברתי, ומסכן את עצם קיומה של המדינה. שהרי הגורמים שבגינם המטרה של התנועה הציונית היתה ''משימה בלתי אפשרית'', עדיין שרירים וקיימים.

7. ההכרח: לבצע שינויים מבניים יסודיים במבנה המערכת הפוליטית בישראל. כל השינויים שבוצעו עד היום לא הועילו ומקצתם אף הזיקו, כמו הבחירות האישיות לראשות הממשלה. הטעם לכך שהם נעשו ללא מחשבה מעמיקה ובהתאם לאינטרסים של קבוצות שררה.

8. הצעה מס' 1: אני מציע ''לשורת האזרחים'' להוביל מהלך של שינוי מבני, דו-שלבי, במערכת הפוליטית בישראל, שיהיה תנאי הכרחי לשיפורה ולשיפור כל מערכותיה.

9. אני מציע לכונן בישראלי רשות חמישית - חושבת, בצד הרשות המחוקקת, הרשות המבצעת, הרשות השופטת והרשות המבקרת. תפקידי הרשות החושבת יהיו אלה:
__א. לפתח תובנות לניהול מדינה.
__ב. להכשיר את עובדי המדינה הבכירים ברמה של לימודים אקדמיים בכירים, לתארים שני ושלישי.
__ג. לשמש בתפקיד מועצה לביטחון לאומי.

10 הצעה מס' 2: אני מציע לתנועת ''שורת האזרחים'' להתארגן כמפלגה פוליטית שתחרוט על דגלה את המטרה המטרות הבאות:
__א. לחולל רפורמה במבנה השלטון בישראל בשני שלבים:
____1. שלב החשיבה,
____2. שלב יישום תוצאות החשיבה.
__ב. לייעל את תפקוד המערכות הציבוריות בישראל.
__ג. לשנות את נורמות ההתנהגות של המפלגות, להציבן על אחריות לכלל, וביקורת פנימית.
__ד. לעצב חברה צודקת בישראל.

לסיכום: יסוד הקשיחות (ספרטניות) ליכד את היסודות האחרים במאמץ לבנות מדינה יהודית לפני העצמאות, ויסוד זה יבטיח הצלחה במאמץ לשיפור תפקודה של מדינת ישראל ולהמשך שרידותה. ואם ישראל לא תשרוד, ממילא לא יוכלו יוסי גורביץ וחבריו ליצור בה תרבות כמו-אתונאית.

הצגת המאמר בלבד

לאורי מילשטיין על השכל הישר

רחלי (יום ראשון, 14/04/2002 שעה 0:25)

הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו

חיזוק לטענתך בדבר מגבלות השכל הישר.
גם בפלמ''ח חשבו שדי בשכל הישר כדי לנהל מערכות צבאיות, ועל כך כתב יצחק רבין בספרו: פנקס שרות. הוא התפאר בכך שבפלמ''ח לא קראו ספרים בנושאים צבאיים, ולא למדו מאחרים, אלא התסמכו והתבססו על השכל הישר ועל כישרון האלתור. זהו החטא הקדמון שהוביל את צה''ל להיות צבא בלתי מקצועי, ושהצלחותיו נקנות במחיר יקר וכואב.

_new_

תגובה לרחלי ולד''ר אורי מילשטיין

מ.צבי (יום ראשון, 14/04/2002 שעה 6:12)
בתשובה לרחלי

הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו

צריך להרחיב את חוג האנשים החושבים בכוון מהלכים שעליהם דיבר הד''ר מילשטיין. בספריו השונים והעמוקים ד''ר מישלטיין מנתח מהלכים של מצביאים שונים במשך ההסטוריה. הקריאה אקדמית ומעוררת סגנון חשיבה הדורש העמקה. מה שחבל שבמערך הצהל''י האיסטרטגי אין מוחות כמו ד''ר מילשטיין ותלמידי חכמים מן המדרגה העליונה שעליהם מדבר מילשטיין. על כל פנים צודקים הטעונים שסגנון ה''חאפ לאפ'' או כושר האלתור אינו מהווה או לא יכול להוות את עמוד השרדה או הקו המנחה של צה''ל. הנה ראינו, ראיית לילה, ראיית יום, טיווח ע''י מחשבים,לוחמה אלקטרונית, נגמשי''ם ממוגנים,מרכבה 1,2,3, ועוד מעט 4 ומה? כשהלא היינו מוגנים במלחמת השחרור אמרו ניסים,(והיו הרבה) כשעכשיו אנחנו יוצאים אלי קרב עם כל הנשק והמירכוב...יש C4 (חומר נפץ נוראי) ...ותירוצים בלי סוף.
יש חברי כנסת המוגנים בדמוקרטיה,יש שמאלנים שרק עכשיו יצאו מהביצה וכבר מצייצים כמדינאים דגולים ...ומקבלים ה-מ-ו-ן- כסף על זה.
משהו קרא כאן. והכיוון לפתרון עליו כבר מתריע שנים רבות ד''ר אורי מילשטיין הוא מכללה לתובנות.נכון. ישיבה, לימוד לקחים והבנה מעמיקה מ-א-ד של כל נושאי מדינה ,ממלכה, אולי גם מלכות ישראל.
רק מה, מפחדים.
ראינו שה''אבות המייסדים'' פשוט חיקו את המהפכה הבולשוויקית וחלק מהם עדיין תקוע שם.טוב,מספיק לעכשיו.

_new_

למ. צבי ולרחלי: להציל את ישראל

אורי מילשטיין (יום ראשון, 14/04/2002 שעה 6:50)
בתשובה למ.צבי

הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו

תיקון עיתוותיה של מדינת ישראל לא יעשה על ידי קבוצות השררה השולטות היום במדינה ונהנות מן המצב.הן מבקשות לשרדו ולכן יעשו הכל שהמצב הנוכחי ישרוד.

לפיכך, במוקדם או במאחר תצטרך לקום בישראל תנועה רחבה של אזרחים המבקשים לכונן בישראל סדרי שלטון חדשים המבוססים על תובנות עמוקות ועל הכשרה יסודית של בעלי התפקידים. לתנועה רחבה זאת צריך יהיה להיות ביטוי מפלגתי או באחת המפלגות הקיימות שתשנה את עורה או על ידי הקמת מפלגה חדשה להצלתה של מדינת ישראל.

_new_

בגנות העמימות: שאלות לאורי מילשטיין

יוסי גורביץ (יום ראשון, 14/04/2002 שעה 21:07)

הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו

כמה שאלות לאורי מילשטיין:

1. בחברה הספרטנית שלך, מה יהיה מעמדם של ההלוטים ובני המעמדות הנחותים? או, אם להסיר את מעטה המטאפורה, מי יהיה אזרח ישראלי? אילו שינויים תצטרך לעשות בחברה הישראלית לצורך כך? האם יש בדעתך לבטל את אזרחותם של אלו שאינם בני הדת היהודית?

2. מה עושים עם ההלוטים הכבושים? עד שאנו דנים בהקמת ''רשות חמישית'', לא רצוי קודם לכן לפתור את הבעיה הדי בסיסית הזו?

3. האם אתה באמת מאמין במיתוס של ''המנהיגים הצנועים, הדואגים רק לעצמם''? הרי אף בן גוריון, שזהב לא-שלו לא טימא את ידיו (בניגוד לבנו, למשל), היה רודן לא קטן ותאב שררה גדול. האם נראה לך שיש היום דמות ציבורית שתסכים אפילו להעמיד פנים שהיא הולכת להתבודד בצריף לא ממוזג בנגב?

4. קשיחות לשם מה? לשם המשכת הכיבוש? המשכת הדיכוי? והנה אנו חוזרים לספרטה: לוותר על המשוררים, על התרבות, על כל שנותן ערך לחיים, תמורת השמירה על העם המדוכא ועל האדמה הגזולה.

5. בקצרה, האם אפשר בכלל ליישם ''מודל ספרטני'' על חברת שפע? האם עלינו לחיות ברמה אלבנית? האם אתה חושב שמישהו ברצינות מוכן לסבול ירידה ברמת החיים שתחזיר אותנו לשנות החמישים?

6. וכשנרד ברמת החיים ונחזור לתקופת הצנע ונסתפק במועט ונלבש שק ואפר ונחזיר את עצמנו לתקופת האבן - האם זה יבטיח לנו נצחון?

7. ואם יושג הנצחון, כיצד נשתקם? חברה שהורגלה להיות ספרטה לא תוכל להיות אתונה.

8. ואם יושג הנצחון, האם המשעבד יוכל לישון בבטחה בלילה, שעה שמחוץ לביתו נמצא המשועבד?

(אם תציע טרנספר, אזכיר לך שאתה יודע טוב ממני שפתרון זה כבר נוסה, פעמיים, ושאת פירותיו הבאושים אנו אוכלים עד עצם היום הזה.)

(והערה אישית, לסיום: אודה לך אם תמנע מירידה לפסים אישיים. ה''פוסט מודרניסט'' היה מעליב אפילו יותר מהטענה שהמאמר היה ''שיעורי בית של שנה א'''.)

_new_

ליוסי גורביץ: קשיחות כסוקרטס האתונאי

אורי מילשטיין (יום שני, 15/04/2002 שעה 8:15)
בתשובה ליוסי גורביץ

הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו

1. כידוע לך ''הכל זורם'' ו''אין אדם נכנס לאותו נהר פעמיים'' כי בפעם השניה יש מים אחרים (הרקליטוס באפיסוס). לפיכך אין טעם, לדעתי, לדחוק באנלוגיות יותר מדי, לרבות באנלוגית הספרטנים, כי אז נכנס לנהר שהיה ולא לנהר שיהיה, שהוא מעניין אותנו.

2. מודל לא פחות טוב לקשיחות, מן הספרטנים להבהרת טיעוני הם בני ישראל במדבר, אחרי יציאת מצרים. שם לא היו הלוטים. שם היו מלחמות בשפע וגם יצירה גדולה - התורה שהשפיעה על כל תרבות המערב עד היום. ויש מודלים נוספים לקשיחות.

3. אני מוכן להגיע איתך לפשרה ולהסכים על ''המודל הסוקרטי'' שהוא מודל אתונאי פאר-אקסלנס. סוקרטס היה אדם קשוח מאוד, השתתף במלחמות ואף נהג בגבורה בקרב פוטידיאה, ששם אגב, היתה לו ההתגלות הפילוסופית. הוא חי בחברה שנצלה אנשים חסרי זכויות, ואין אדם שתרם יותר ממנו לתרבות לא רק באתונה אלא בהיסטוריה בכלל.
4. על פי הכלל היווני, שהיה נהוג גם באתונה: קודם החיים עצמם ואחר כך החיים הטובים, אני סבור שעדיין לא הבטחנו את חיינו בארץ ישראל ולא הבטחנו את קיומה של מדינת ישראל ולפיכך עדיין לא הגיע הזמן ל''חיים הטובים'' (חברת השפע). כשלעצמי אני סבור שחברת השפע היא תחילת הקץ של החיים, אבל לא זה הנושא שעליו אנחנו דנים.
5. נכון שבשליטת ישראל חיים אנשים ללא זכויות מלאות, גם פלסטינים וגם עובדים זרים (סינים תילאנדים וכ'). אבל בניגוד לספרטה ולאתונה (ודברים אלה כתבו אחרים לפני בתשובתם לך) אין זאת משאת נפשה של ישראל לשלוט בהם ולנצל אותם. נקלענו לסיטואציה הזאת ורוב הישראלים היו נפטרים ממנה בשמחה. אבל בעייתה האמיתית של ישראל, לדעתי, היא שאיפתם של הערבים לחסל את ישראל. כתוצאת לוואי של מלחמת ההגנה שלנו, וכפועל יוצא מנצחונותינו הצבאיים, אנחנו עכשיו שולטים בפלסטינים. אהוד ברק הרי הציע לפלסטינים מדינה משלהם על כל יהודה שומרון ורצועת עזה והם דחו את הצעותיו על הסף. עד שנגיע להסדר עם הפלסטינים ועם העולם הערבי עלינו להיות קשוחים שאחרת לא נהיה.
5. בקשתך להימנע מהערות אישיות מקובלת עלי, אלא שאתה צריך לבקש אותה גם מעצמך. הטענה בתגובך שטיעוני הם פשיסטיים היתה בעלת ריק של ירידה לפסים אישיים ואני נענה לכל סוג של דו קרב מילולי, כפי שכתב יובל, אפילו אישי,

_new_

מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.