הציפור מצאה מקלט, ואנחנו נותרנו יתומים

מלכה נתנזון ז''ל, צילום יח''ץ

הספדו של הרצל חקק יו''ר אגודת הסופרים העברים עם מותה של המשוררת והסופרת היקרה, מלכה נתנזון ז''ל

דברים על קברה של מלכה נתנזון זיכרונה לברכה (ההלוויה נערכה ביום שישי, 13.3.2015). בשמי ובשם הוועד המנהל של אגודת הסופרים, תנחומים לאמנון היקר ולמשפחה. אגודת הסופרים אבלה עליה, יהיה זכרה ברוך.

יום קשה לכולנו. איבדנו חברה יקרה.
איך מספידים חברה בלי לחטוא בקלישאות? איך מביאים לקבר ידידות בת שנים? אין מילים לבטא את הכאב והצער במות חברה כה יקרה, כה אהובה.
אגודת הסופרים העברים אבלה היום, יום עצוב לכולנו.

שנים של כאב עברו על מלכה שלנו. שנים קשות מנשוא, עבורה, עבור משפחתה, עבור כולנו. אחרי שעמלה שנים להתמודד עם הגחלים הבוערות של השואה - קמה מלכה למאבק נורא, קמה להילחם באויב מבפנים, להילחם על חייה. תעצומות הנפש שלה נתנו לה אנרגיות של נשמה יתרה לבטא את התקופה הבלתי אפשרית הזו.

שם הספר האחרון העיד על המשבר הנורא, וראינו לפנינו ציפור מלאה הוד, ציפור שמבקשת לפרוש כנפיים, להמריא, שמבקשת לנשום, לקחת אוויר – ומצד שני חשה שכוחותיה אוזלים, ציפור מכונסת.

אנו עומדים כאן בתחנה האחרונה וזוכרים, כי מלכה נתנזון לא ויתרה, שידעה גם ברגעים הקשים לכתוב שירה מרגשת וסוחפת, שירה בסימן מאבק, בסימן תאוות החיים.
את המֶסר קיבלנו באותיות צרובות. הדרך היחידה לנצח את הגיהינום היא באמצעות הרוח, באמצעות מעוף הציפור, באמצעות האהבה. באמצעות המילים ניסתה מלכה שלנו למצוא מרפא לכּאב שלה:

המאבק מול המחלה הקשה הניב במלכה שלנו כוחות חדשים של יצירה, הסתערות מחודשת על החיים, ובלשון השירה של מלכה יקירתנו ראינו, שניסתה לתת לעולם גוונים של תחייה וּפריחה והפרָיה של גשם (עמ' 85):

חֶרמש הקשת חוצה את שחור הענן מזה ואת בוֹהק הענן מזה תובע עלבּון אדמה שזמן רב לא ידעה ביאָתו של גשם כאשה שאינה יודעת זַרעו של איש.