באחד מדיווחי החדשות, לאחרונה, ראינו שחה''כ משה גפני (ח''כ משנת 1988) הוא תומך נלהב במחאתה של חה''כ סתיו שפיר על חוסר השקיפות בתהליכי העברות תקציביות ועל השימוש המופרז בכלי הזה. מעניין מה הוא עשה בנדון כאשר הוא היה יו''ר ועדת הכספים בכנסת הקודמת (הכנסת ה-18) ובתקופות קודמות כאשר היה רק חבר הועדה. הוא ודאי יכול לספר לנו שהתנהלות בלתי שקופה נהוגה כבר שנים רבות.
לפני כחודשים כתבתי על ''
הסתרת מידע ככלי שלטוני''. הדגש היה על חלקן היחסי של ההעברות התקציביות בסך התקציב ועל העובדה שבעצם חלק ניכר מאלה הן העברות מתוכננות-ידועות מראש. אבל המאמר הציג רק תמונה כללית מאד של תהליך בו מועברים מיליארדי שקלים מיעוד ליעוד כמעט ללא דיון.
רצה הגורל ובשבוע שעבר קיבלנו דוגמה מפורטת איך מנוצלות העברות תקציביות ביחד עם חוסר שקיפות ואת מי זה תהליך כזה משרת (עמ' 2 – 3, המוסף לשבת,
ידיעות אחרונות, 5.9.2014).
הדוגמה שלנו עוסקת בתקציבה של ''החטיבה להתיישבות'' ובהעברות תקציביות לטיפולה. האתר האינטרנטי של החטיבה מגדיר את תפקידה כדלהלן:
החטיבה להתיישבות פועלת במסגרת ההסתדרות הציונית העולמית ועוסקת מטעם ממשלת ישראל בהקמת ישובים כפריים בטיפול בישובים וביסוסם ובמימון מלא מתקציב מדינת ישראל.
...
מאז 2004, עם קבלת האחריות על הנגב והגליל, פועלת החטיבה שוב גם בהקמת יישובים קהילתיים והיאחזויות נח''ל באזורים אלו.
כפי שכתוב שם לצורך ביצוע תפקידה היא מקיימת קשרי עבודה עם לא מעט משרדי ממשלה וגופים אחרים. בעת אישור התקציב בסוף שנת 2013 הועמד התקציב של החטיבה לשנת 2014 על כ-58 מיליון שקלים. זה התקציב שנועד לממן את הפעילות השוטפת של החטיבה כולל שכרם של עובדיה וכו'.
בניגוד למשרדי הממשלה וגופים ממשלתיים החייבים בשקיפות, החטיבה לא. חוק חופש המידע חל עליהם אבל לא על החטיבה. מאחר שזה המצב, נוח לממשלת ישראל ונציגיה בכנסת לנצל זאת לפיזור ''הטבות'' למפלגות הקואליציה. איך זה קורה? מאשרים בועדת הכספים העברות תקציביות לחטיבה שיכולה להשתמש בתקציבים האלה מבלי שהשימוש יעמוד לביקורת כלשהי. השנה כבר העבירה ועדת הכספים לניהולה של החטיבה עוד כ-374 מיליון שקלים – תקציב החטיבה הוגדל ביותר מפי 7.
מאחר והחטיבה איננה חייבת בשקיפות היא יכולה להקצות את מקורות המימון בהתאם לאינטרסים של מפלגות הקואליציה ללא ביקורת ציבורית. פרוש הדבר שחברי ועדת הכספים שאישרו את ההעברות לא ידעו לאן ולמי בדיוק הולך הכסף. אלא שבמקרה הנדון
תחקיר של מכון מולד חשף עבורנו לאן הוזרמו הכספים. מסתבר שלמרות שהחטיבה פועלת גם בנגב ובגליל הרי רובו של תקציב התמיכות הישירות, 148.7 מיליון (74.5%), משמש להשקעות בישובי יהודה ושומרון, והשאר, 49.5 מיליון ל-115 ישובים בדרום ובצפון (בתוך הקו הירוק).
אבל התחקיר מלמד אותנו שגם רוב יתרת התקציבים שעוברים דרך החטיבה מיועדים לשרת אינטרסים פוליטיים. החטיבה מעבירה מימון לעמותות שעוסקות בפעילות פוליטית למרות הנחיה של האוצר שלא לעשות זאת. חלק מראשי העמותות הנתמכות על ידי החטיבה מעודדים בגלוי פעולות תג מחיר שמטרתן, בין השאר, לפגוע בחיילים וברכוש צה''ל. לבסוף מתברר כי כספי ציבור מועברים באמצעות החטיבה למטרות שאינן קשורות להתיישבות, מטרת העל של החטיבה (
הקופה הסודית של הימין המתנחלי).
צריך להדגיש כי מה שנחשף בתחקיר הוא
רק דוגמה אחת איך מנתבות מפלגות הקואליציה מקורות מימון ציבוריים. הדוגמה הזאת מראה שנבחרי הציבור לא באמת מעוניינים לפעול בשקיפות; לא מעוניינים לעמוד לביקורת הציבור – להתנהל באופן תקין. הם מעדיפים לעקוף את חוק חופש המידע כאשר זה משרת אינטרסים של מגזר ממנו באים בוחריהם או את עתידם הפוליטי.
ראוי לציין שמדובר בתהליך שפוגע באיכות הדמוקרטיה הישראלית. לכן שפעולתה של חה''כ סתיו שפיר בנדון תזכה לתמיכה רחבה יותר כי הצלחתה תשפר את איכות הדמוקרטיה הישראלית.
חוסר שקיפות תקציבי ככלי שלטוני
בראיון ברדיו
