|
|
|
דָּבָר וְהִפּוּכוֹמשׁה שַׁפריר
לְאַחַר מַהְפֵּכַת סְדוֹם וַעֲמֹרָה:וַתֹּאמֶר הַבְּכִירָה אֶל-הַצְּעִירָה,
אָבִינוּ זָקֵן; וְאִישׁ אֵין בָּאָרֶץ לָבוֹא עָלֵינוּ, כְּדֶרֶךְ כָּל-הָאָרֶץ.
לְכָה נַשְׁקֶה אֶת-אָבִינוּ יַיִן, וְנִשְׁכְּבָה עִמּוֹ; וּנְחַיֶּה מֵאָבִינוּ, זָרַע.
|
כְבָר נֶאֱמַר בְּסֵפֶר קֹהֶלֶת: הַחַיִּים יוֹדְעִים שֶׁיָּמוּתו,
כִּי פָּרָשַׁת הַחַיִּים הִיא סִפּוּר מִתְמַשֵּׁךְ שֶׁל דְּבָרִים וְהִפּוּכָם,
כְּמוֹ אוֹן וְרִפְיוֹן, עֲלִיצוּת וּפַלָּצוּת, פּוֹזִיטְרוֹן וְאֶלֶקְטְרוֹן;
כְּמוֹ חֹמֶר וְאַנְטִי-חֹמֶר, מָוֶת וְאַלְמָוֶת, סוֹף וְאֵין-סוֹף;
אוֹ כְּמוֹ שֶׁקֶר וֶאֱמֶת, רַע וְטוֹב, עֵשָׂו וְיַעֲקֹב.
כָּךְ גַּם הָיָה בְּפָרָשַׁת חַיֵּי לוֹט וּבְנוֹתָיו:
הִמָּלֵט עַל נַפְשְׁךָ, אַל תַּבִּיט אַחֲרֶיךָ
-כָּךְ הֵאִיצוִּ בִּסְדוֹם שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים בְּלוֹט,
אֲשֶׁר הִצִּיעַ לֶהָמוֹן הַצָּר עַל בֵּיתוֹ
לֶאֱנֹס אֶת שְׁתֵּי בְּנוֹתָיו
כְּדֵי לְהַצִּיל אֶת שְׁנֵי אוֹרְחָיו;
וְסוֹפוֹ שֶׁבְּנוֹתָיו אָנְסוּ אוֹתוֹ,
לַיְלָה אַחַר לַיְלָה בְּמִטָּתוֹ,
לְאַחַר שֶׁהִשְׁקוּהוּ יַיִן עוֹד וָעוֹד
- עַד נְפִילָתו לְשֵׁנָה שֶׁל שִׁכְּרוּת;
וְכָל-זֹאת כְּדֵי לְהַצִּיל מֵאֲבַדּוֹן
וּלְּחַלֵּץ מִכִּלָּיוֹן אֶת כָּל-הָאֱנוֹשׁוּת.
|
|
|
|
דָּבָר וְהִפּוּכוֹ
