פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
(בא ע''ד) לצאת משיעבוד מצרים
טלית של תכלת / נסים ישעיהו (יום שישי, 03/01/2014 שעה 7:00)


(בא ע''ד) לצאת משיעבוד מצרים

נסים ישעיהו



לדעת חכמי המדינה שמתעקשת להרוס את עצמה, אצל השותפים שלנו, בסך הכל מקנים לילדים ידע. וזה שתרגיל בחשבון דורש מהם לחשב כמה חיילים שרדו אחרי שאיזה רוצח פוצץ את עצמו בקרבתם והרג כמה מהם – זה רק תרגיל בחשבון, לא חינוך לרצח
בפרשת השבוע שלנו מסתיים שיעבוד בני ישראל במצרים ביוזמה הדחופה, הנואשת אפילו, של פרעה (שמות י''ב): לא וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן לַיְלָה, וַיֹּאמֶר קוּמוּ צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי--גַּם-אַתֶּם, גַּם-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וּלְכוּ עִבְדוּ אֶת-ה', כְּדַבֶּרְכֶם. זה קרה רק אחרי המכה העשירית, הכואבת מכולן, מכת בכורות. עד אז הוא ניהל משא ומתן בלתי מתפשר מול משה ואהרון והתמיד בסירובו לשחרר את בני ישראל. הם מצידם הבטיחו לו מכה ועוד מכה במטרה להניעו לאיזושהי התרככות, הבטיחו וקיימו; אבל תשע המכות שקיבל עד כעת לא עזרו לשכנע אותו שהוא חייב לשחרר את בני ישראל. כאמור, היה משא ומתן קשה כאשר כל צד מתבצר בעמדתו ומסרב לוותר ולו במשהו. הנה למשל אחרי המכה התשיעית (פרק י'): כד וַיִּקְרָא פַרְעֹה אֶל-מֹשֶׁה, וַיֹּאמֶר לְכוּ עִבְדוּ אֶת-ה'--רַק צֹאנְכֶם וּבְקַרְכֶם, יֻצָּג: גַּם-טַפְּכֶם, יֵלֵךְ עִמָּכֶם. לכאורה, פריצת דרך, פרעה מוכן להתפשר, אבל למשה זה לא מספיק.

האם זה משא ומתן?


משה מתעלם מהסכמת פרעה להרשות לילדים להצטרף אל הוריהם בעבודת ה'; הוא מתייחס למה שפרעה אוסר, להוציא איתם ממצרים את הבהמות שלהם: כה וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, גַּם-אַתָּה תִּתֵּן בְּיָדֵנוּ זְבָחִים וְעֹלֹת; וְעָשִׂינוּ, לַה' אֱלֹקֵינוּ. כו וְגַם-מִקְנֵנוּ יֵלֵךְ עִמָּנוּ, לֹא תִשָּׁאֵר פַּרְסָה--כִּי מִמֶּנּוּ נִקַּח, לַעֲבֹד אֶת-ה' אֱלֹקֵינוּ; וַאֲנַחְנוּ לֹא-נֵדַע, מַה-נַּעֲבֹד אֶת-ה', עַד-בֹּאֵנוּ, שָׁמָּה. משה מתעקש על שיחרור הבהמות: וְגַם-מִקְנֵנוּ יֵלֵךְ עִמָּנוּ, לֹא תִשָּׁאֵר פַּרְסָה; אמנם הוא מנמק: כִּי מִמֶּנּוּ נִקַּח, לַעֲבֹד אֶת-ה' אֱלֹקֵינוּ ומוסיף שרק לאחר שיהיו במדבר ידעו מהי בדיוק אותה עבודת ה' הנדרשת מהם, אבל לכאורה, למה להיות כזה קשוח, אי אפשר לדבר יותר בעדינות, לנסות לשכנע? במקום זה הוא כמו מתגרה בפרעה לא רק שניקח את כל הבהמות שלנו, יותר מזה: גַּם-אַתָּה תִּתֵּן בְּיָדֵנוּ זְבָחִים וְעֹלֹת וְעָשִׂינוּ, לַה' אֱלֹקֵינוּ. כאילו, נא בעין? מה הרעיון?

התעקשות על פרטים


וכאמור, ההתנצחות הזאת החלה הרבה קודם; הנה למשל כמה פסוקים קודם: ח וַיּוּשַׁב אֶת-מֹשֶׁה וְאֶת-אַהֲרֹן, אֶל-פַּרְעֹה, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, לְכוּ עִבְדוּ אֶת-ה' אֱלֹקֵיכֶם; מִי וָמִי, הַהֹלְכִים. זה קורה אחרי שחטפו ברד כבד שהשמיד את כל מי ומה שנחשף אליו, שלא הספיק להסתתר מתחת למחסה עמיד. שוב התעקש פרעה להמשיך להחזיק בבני ישראל ובתגובה משה מבשר לו שהמכה הבאה תהיה קשה וכואבת יותר, מכת ארבה. אומר והולך. יועצי פרעה, למודי ניסיון, משכנעים את פרעה לוותר לפני שמצרים תאבד סופית והוא מורה להחזיר אליו את משה ואהרון ושואל מי בדיוק אמור לצאת ממצרים: ט וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ; בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵנוּ בְּצֹאנֵנוּ וּבִבְקָרֵנוּ, נֵלֵךְ--כִּי חַג-ה', לָנוּ. די כצפוי, לפרעה יש הצעה אחרת: יא לֹא כֵן, לְכוּ-נָא הַגְּבָרִים וְעִבְדוּ אֶת-ה'--כִּי אֹתָהּ, אַתֶּם מְבַקְשִׁים; וַיְגָרֶשׁ אֹתָם, מֵאֵת פְּנֵי פַרְעֹה.

בניית המודעות


ולפני שנמשיך, צריכים לברר לשם מה התורה מספרת לנו את כל הפרטים ופרטי הפרטים של מכות מצרים, כולל פרטים רבים מהמשא ומתן שהתנהל בין משה ובין פרעה? על שאלה הזאת עונה התורה כמה פעמים בשלוש הפרשות האחרונות כולל גם בתחילת פרשת השבוע: ב וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן-בִּנְךָ, אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם, וְאֶת-אֹתֹתַי, אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי בָם; וִידַעְתֶּם, כִּי-אֲנִי ה'. זו התכלית, וִידַעְתֶּם, כִּי-אֲנִי ה'. ואם יודעים, אז מה? אכן, אם מדובר בידיעה שכלית – אם יודעים אז כלום; כי הידיעה עצמה, לא מרגישים שהיא מחייבת. אבל אם יודעים בידיעה חווייתית, כמו שידע משה רבנו למשל, לא מתפשרים על כלום; כי כל פשרה פוגמת בשלמות המודעות הפנימית שה' הוא הכל. לפרעה זה בכלל לא ברור; הוא לא מבין מה לא מספיק בעבודת ה' חלקית. או, מה שיותר מסתבר, הוא כן מבין, ודוקא משום כך הוא מתעקש על שיחרור חלקי.

גבולות המודעות


פרעה טוען שיש בחיים רבדים, מצבים וזמנים שבהם המודעות הזאת מיותרת ואף עלולה להפריע. כמו למשל ילדים, אם נתעקש ללמד אותם שה' הוא הכל, מה יהיה על כישוריהם החברתיים? והכלכליים? לכן הוא מתעקש על כך שהילדים ישארו אצלו, שרק הגברים יצאו למדבר לעבוד את ה'. הוא גם היה שוביניסט לא קטן וטען שהנשים אינן בעניין של עבודת ה' וגם הן ישארו אצלו. טוב, הוא לא הכיר את נשות הכותל. והטענה שצריכים גם את הבהמות לעבודת ה' בכלל הוציאה אותו מדעתו; מה הקשר, הרי אתם מדברים על עבודה לא-ל נעלה כל כך עד שהוא לגמרי בלתי נראה, אז איך זה קשור לתחום הכלכלי, תחום חשוב כשלעצמו, שאליו שייכת הבעלות על בהמות. לעבוד את ה' עם הבהמות? זו סתם המצאה שלכם. והוא לא היה מוכן לוותר. גם המכות הקשות שספג לא שיכנעו אותו. עד שהוא עצמו היה בסכנה.

יש מקום לפשרה?


כאמור, פרעה מבקש לתחום את המודעות על פי מיטב הבנתו, כלומר, בתוך מסגרת השכל האנושי. הוא מוכן להסכים שיש תחומים, מצבים ואנשים שבהם או אצלם תתבטא הכפיפות לרצון ה', אבל זה חייב להיות מוגבל בגבולות ההבנה האנושית לעומתו ניצב משה, מגוּבֶּה בנתינת כח מלמעלה, מה' יתברך, ומתעקש שהמודעות הזאת, אצל יהודים, אמורה להקיף ולכלול הכל, כולל מה שהשכל האנושי אינו מסוגל להבין. וזה פשוט, כי אם ה' הוא הכל – אז שום דבר אינו נפרד ממנו. לכן משה מתעקש: בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ, בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵנוּ; משה יודע שחייבים לשמור על מסגרת המודעות ולהישמר מאד מפני פריצה שלה; ברור לו גם שכל ''הקלה'' בחינוך הבנים או הבנות מהווה פריצה כזאת של המסגרת ולהקלה כזאת עלולות להיות השלכות קשות בהמשך. וכמובן, זה נכון לא רק ביחס לגברים.

אפשר בכלל לנצח?


משה יודע את האמור לעיל ועושה כל מה שהוא יכול להנחיל את הרעיון הזה הלאה, אפילו לפרעה, אבל הוא גם יודע שאין בכוחו לנצח את עיקשותו של פרעה. כי ההתנהלות של פרעה מתעלמת לגמרי מרובד המודעות, מהיסקים הגיוניים מחייבים. בעיניו, הכל כפוף למקריות; לכן העובדה שחטף, אפילו שהוזהר מראש על הצפוי ובדייקנות – לדעתו, אין בה הוכחה שגם ההתראה הבאה תתממש. משה ידע את זה מראש וזו היתה אחת הסיבות לסירובו הראשוני ללכת בשליחות ה' אל פרעה. ובפרשה שלנו, אחרי המכה השביעית, מכת הברד, כשפרעה עדיין לא נכנע – משה מבין שיותר אין בכוחו לפעול עליו, והוא אפילו חושש, אומר הזוהר הקדוש, מהמפגש הצפוי. לכן ה' אינו אומר לו ''לך אל פרעה'' אלא: בֹּא אֶל-פַּרְעֹה, כביכול ביחד אתו. הקב''ה אחז כביכול בידו של משה ונכנס ביחד אתו לארמונו של פרעה.

יציאת מצרים בכל יום


וכמו שאמרנו פעמים רבות בעבר, התורה מספרת לנו את כל הפרטים כי בכל אחד מהם יש מסר עבורנו; לפעמים גלוי לגמרי ולפעמים מוצפן, אבל תמיד הוא נמצא. וכך גם בעניננו: לאחרונה רגשה הארץ מכל מיני פרשיות שהתפרסמו אודות מעשים מתועבים של יהודים; חלקם אמנם בוגרים לכאורה אבל רבים מהם ילדים וילדות. וחוץ מזה גם התקיימו הפגנות והוגשו עתירות נגד שיחרורם המוקדם מהכלא של רוצחי יהודים, שיחרור שנעשה בתמורה לעצם הנכונות של שולחי המרצחים לשבת אל שולחן אחד עם המיועדים להירצח. ושתי התופעות צומחות משורש אחד, מפשרות שנעשו בעבר. בעצם, לא בטוח שפשרות זה המונח הנכון, יותר נראה שמדובר בהחלטה מודעת לאמץ את השקפת העולם של פרעה; שלא משנה כמה מכות חוטפים, ממשיכים להתעקש על אותה תפיסת עולם.

עיקשות פרעונית


וכך, החינוך שהפסיק להיות יהודי, ובחלקים ממנו אפילו הפך להיות אנטי יהודי, מצמיח לנו פירות רעילים לרוב; אבל אנחנו מתעקשים להמשיך באותו קו ואף להיאחז בו ביתר עוצמה, מבקשים לכפות על החרדים את אותה פשרנות שאיפיינה את החינוך הכללי בתחילת דרכו. כמו פרעה, מתייחסים למכות (החינוכיות) כאל תופעות אקראיות, בלתי מייצגות. ובעצם, דומני שאפשר להסיק מההתנהלות המערכתית אצלנו שאין בכלל יומרה חינוכית; מה שיש זה רק מאמץ(?) להקנות ידע. מכאן הלחץ להכניס את החרדים לתוך המסגרת ומכאן גם חוסר ההתייחסות לתכנים החינוכיים אצל השותפים של הממשלה למתן ומתן. גם שם לא מחנכים, לדעת חכמי המדינה שמתעקשת להרוס את עצמה, בסך הכל מקנים לילדים ידע. וזה שתרגיל בחשבון דורש מהם לחשב כמה חיילים שרדו אחרי שאיזה רוצח פוצץ את עצמו בקרבתם והרג כמה מהם – זה רק תרגיל בחשבון, לא חינוך לרצח.

חינוך, זה כל הענין


פרשת השבוע מלמדת אותנו, לראשונה באופן גלוי ומפורש כי חינוך זה כל העניין. הוא מתחיל בפסוק השני של הפרשה, מה שכבר ציטטנו לעיל, וגם חותם את הפרשה (פרק י''ג) בשתי פרשיות שכל עניינן הוא חינוך. בפרשת השבוע מצווה אותנו התורה לחגוג את הפסח לזכר יציאת מצרים, להזכיר לעצמנו שרוחו של יהודי חייבת להיות חופשיה ובלתי משועבדת לקבעונות חשיבתיים. והמצווה הזאת אינה רק פעם בשנה, היא יומיומית; שעל כן בתוך התפילין שאנחנו מניחים בכל יום חול כתובות הפרשיות שמזכירות את יציאת מצרים. וכדי שלא נתבלבל ונחשוב שהחופש פירושו הסתמכות בלעדית על השכל האנושי, נמצאות שם גם שתי פרשיות שעניינן אהבת ה' ויראת ה', להזכירנו שחופש אמיתי פירושו כפיפות להוראות ה' יתברך. ואנחנו גם קוראים בפה את אותן פרשיות כדי שיחדרו למודעות שלנו.

ניתן להאזין לתמצית הדברים ברדיו קול הלב בתכניתו השבועית של אריק לב.




חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 



מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי