אני מקנא באמריקה

אני מקנא במעצמת העל הנוהגת בשיקול-דעת ובאחריות ומסוגלת לקיים ויכוחים נוקבים באורח תרבותי

אני מקנא באמריקה שאיננה פועלת ב''שלוף'', אני מקנא במדינה המקבלת החלטות אסטרטגיות בשיקול דעת מעמיק, בניסיון לגייס תחילה קונצנזוס רחב ככל האפשר, קונצנזוס חיצוני וקונצנזוס פנימי גם יחד.

אני מקנא באמריקה שיש לה נשיא החייב למסור דין וחשבון מלא ומפורט לאומה, לפני מעשה ולא לאחריו. נשיא הנדרש להסביר ולשכנע.

אני מקנא באמריקה שם משודר לאומה פומבית הדיון בוועדת החוץ של הסנט, ואני מקנא בצורה התרבותית בה יכולים יריבים פוליטיים לקיים דיון, לשאול שאלות נוקבות אך בצורה מנומסת ולהשיב תשובות מפורטות, לא מתחמקות, ושוב בצורה תרבותית כל כך.

אני מקנא באמריקה כיוון שבעת שצפיתי בשידור החי ראיתי לנגד עיניי את הגלריה של השרים והח''כים שלנו... אכן, ישראל היא (עדיין?) דמוקרטיה בלב ליבו של הג'ונגל המזרח תיכוני. אלא שתחת הכותרת ''דמוקרטיה'' – מסתתרות תרבויות שונות. אני מקנא באמריקה ובתרבות הפוליטית שלה

אני מקנא באמריקה לא על היותה מעצמת-על, ולא על זכות הווטו שמוקנית לה במועצת הביטחון של האו''מ. אני מקנא באמריקה שעל אף כל אלה היא רואה חובה לגייס ולבנות הבנה ותמיכה בינלאומית בצעדי המלחמה שלה.

אני מקנא באמריקה שאולי – בעוד שבוע או בעוד חודש – לא תתבייש לומר כי נמצא פיתרון להפעלת הנשק הכימי בסוריה מבלי שתידרש פעולת ענישה צבאית אמריקאית.

אני מקנא באמריקה בה יש משקל רב לדעת הקהל, אני מקנא באמריקה בה דעת הקהל איננה חומר ביד היוצר, איננה ציבור תוכים העונים אמן אחר דבר מנהיגיהם. להיפך - שם נדרשת ההנהגה להתחשב בדעת קהל זו.

אני מקנא באמריקה בה שואל הנשיא את יו''ר המטה של הכוחות המשולבים כלום תהא משמעות אם התקיפה הצבאית תידחה בחודש ימים, וזה משיב לו כי מאום לא ישתנה. ואמריקה יכולה לדחות ולהמתין.

אני מקנא באמריקה על היסוסיה. והיא מהססת לא בשל החשש להסתבך במלחמה חדשה במזה''ת. היא מהססת משום שאיננה יודעת מה נועדה התקיפה בסוריה להשיג, היא מהססת כיוון שאיננה רוצה להיות אחראית למה שיתפתח בסוריה. וושינגטון איננה רוצה להיות מעורבת בהשפעה על תוצאות מלחמת האזרחים ובקביעת עתיד המשטר הבא של סוריה.

ולבסוף, אני מקנא באמריקה כיוון שגם היא מבינה ויודעת כי מה שתחליט בנושא הסורי עשוי להשליך גם על משבר איום הנשק הגרעיני האיראני. יחד עם זאת, אמריקה מבינה כי מצבה מול איראן שונה מן היסוד – כאן לא יהא מדובר בצעד שולי ומשני, כאן לא מדובר בצעד של ענישה. איראן שתפרוץ את האמנה למניעת תפוצת הנשק הגרעיני תיצור בעיה בינלאומית ראשונה במעלה.
אין לוושינגטון אינטרס ארוך טווח בדמשק. לא כן איראן והמפרץ הפרסי – כאן מדובר בגורלן של מדינות בנות-ברית כאן מדובר בתפקודו הבלתי מופרע של מאגר האנרגיה הגדול בעולם.

אני מקנא באמריקה בעיקר בשל הידיעה שאינני רואה סיכוי כי אנו נשכיל ללכת בדרך זו.

---