פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
(מטות ומסעי ע''ג) מסעי בני ישראל
טלית של תכלת / נסים ישעיהו (יום שישי, 05/07/2013 שעה 7:00)


(מטות ומסעי ע''ג) מסעי בני ישראל

נסים ישעיהו



בעולם המערבי יצר ההרס מתבטא, בין השאר, בצימצום הילודה עד כדי ריבוי טבעי שלילי אצל חלק מהעמים, תהליך שמחליש אותם ומוביל להתאיינותם, ובעולם הערבי הוא מתבטא ברצחנות חסרת פשר וחסרת תכלית.
השבת אנחנו קוראים את שתי הפרשות האחרונות בספר במדבר ועוברים לחומש הבא, חומש דברים. לא פעם נשמעה ההשוואה של דורנו לדור המדבר; כמו שהם היו מבולבלים אחרי הגלות הקשה במצרים ולא היה להם מושג כיצד עליהם להתנהל כבני חורין, כך אנחנו מבולבלים בסיומם של אלפי שנות גלות, שכללו שמדות ופוגרומים לרוב ר''ל, ולא כל כך מצליחים להתנהל בעצמאות מבלי לעקוב בדאגה ואף בחרדה, להיכן פונה מבטו של הפריץ. ברור שיש הבדלים טכניים בינינו ובין דור המדבר, להם לא היה חבל ארץ קבוע משלהם ולנו יש; הם, ברוב הזמן לא היו צריכים לחשוש מאויבים חיצוניים ועלינו מאיימים אוייבים כאלה כל הזמן; להם לא היו דאגות פרנסה ולנו יש; להם היה משה רבנו מנהיג מוסכם ומקובל ואצלנו מחלוקות כל הזמן; ובטח יש עוד הבדלים שלא מניתי כאן, אבל דומני שזה יספיק להבנת הרעיון.

כאמור, השבת קוראים את שתי הפרשות האחרונות בספר במדבר והתוכן הכללי של שתיהן נראה כמו סיכום מלא של התקופה במדבר. הפרשה השניה פותחת כך (במדבר ל''ג): א אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם--לְצִבְאֹתָם: בְּיַד-מֹשֶׁה, וְאַהֲרֹן. וכאן באה סקירת כל המסעות שעשו ארבעים שנה במדבר, סיכום מלא. וכאשר בוחנים את הקשר שבין הנושא האחרון בפרשה הקודמת לתחילת הפרשה השניה, רואים ברור יותר עד כמה מדובר בסיכום (פרק ל''ב): א וּמִקְנֶה רַב, הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן וְלִבְנֵי-גָד--עָצוּם מְאֹד; וַיִּרְאוּ אֶת-אֶרֶץ יַעְזֵר, וְאֶת-אֶרֶץ גִּלְעָד, וְהִנֵּה הַמָּקוֹם, מְקוֹם מִקְנֶה... ה וַיֹּאמְרוּ, אִם-מָצָאנוּ חֵן בְּעֵינֶיךָ--יֻתַּן אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת לַעֲבָדֶיךָ, לַאֲחֻזָּה: אַל-תַּעֲבִרֵנוּ, אֶת-הַיַּרְדֵּן. משה מבין שהם מנסים להשתחרר ממלחמת הכיבוש הצפויה ומגיב לבקשה הזאת בתוכחה נוקבת. הם מתחייבים להסתער ראשונים ולשוב לבתיהם רק לאחר שיתר השבטים ינחלו את הארץ.

משה מתרצה ומעניק להם את עבר הירדן כנחלה, ומוסיף לכך צעד די מפתיע, הוא מצרף אליהם את חצי שבט מנשה: לג וַיִּתֵּן לָהֶם מֹשֶׁה לִבְנֵי-גָד וְלִבְנֵי רְאוּבֵן וְלַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה בֶן-יוֹסֵף, אֶת-מַמְלֶכֶת סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי, וְאֶת-מַמְלֶכֶת, עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן: הָאָרֶץ, לְעָרֶיהָ בִּגְבֻלֹת--עָרֵי הָאָרֶץ, סָבִיב. שבט מנשה לא ביקש דבר, אז מדוע משה מצרף את מחציתו לבני גד ובני ראובן? בנוגע לכך שלא צירף את כל השבט אפשר לתרץ שלא היה מספיק מקום לכולו, אבל מדוע הנחיל בעבר הירדן למי שלא ביקש? וגם לגבי סקירת כל המסעות שעשו מאז שיצאו ממצרים אפשר לשאול ''מה התועלת בסקירה זו''? רש''י משיב על כך כמה תשובות; הראשונה: להודיע חסדיו של מקום. שאעפ''י שגזר עליהם לטלטלם ולהניעם במדבר לא תאמר שהיו נעים ומטולטלי' ממסע למסע כל ארבעים שנה ולא היתה להם מנוחה. והוא מוכיח שבמשך שלושים ושמונה שנים נסעו רק עשרים מסעות.

פירוש נוסף מביא רש''י מהמדרש: משל למלך שהיה בנו חולה והוליכו למקום רחוק לרפאותו; כיון שהיו חוזרין, התחיל אביו מונה כל המסעות; אמר לו: כאן ישננו, כאן הוּקַרְנו, כאן חששת את ראשך וכו'. כ''ק אדמו''ר מליובאוויץ' מעיר על כך ש''לכאורה המשל אינו דומה לנמשל, כי במשל מציין רש''י 'כיון שהיו חוזרין' ואילו בנמשל, בני ישראל לא חזרו על מסעותיהם''. ומבאר הרבי על פי חסידות, כי המסעות רומזים למהלך חייו של יהודי בעולם הזה; המדבר הוא מקום (דברים ח'): נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב וְצִמָּאוֹן אֲשֶׁר אֵין מָיִם..., מאפיינים הרומזים לשממה רוחנית, שעל כן שולטת בו גם השממה הגשמית, העדר צמחיה וכו'. סיום המסעות הוא עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ שרומז לגילוי המשיח שיחודו בכך שהוא דן על פי הריח (ישעיהו י''א): וַהֲרִיחוֹ בְּיִרְאַת ה' וְלֹא לְמַרְאֵה עֵינָיו יִשְׁפּוֹט וְלֹא לְמִשְׁמַע אָזְנָיו יוֹכִיחַ.אמנם זהו יעדם של כל המסעות ואפילו יודעים שזהו היעד, אבל בינתיים, כל עוד נמצאים במדבר הגלות (שבימינו זו בעיקר הגלות הפנימית) לא רואים גילוי אלקות ולפעמים אפילו חווים את ההיפך ח''ו, כלומר שממה רוחנית. במלים אחרות, יודעים שהתכלית היא העליה לארץ ישראל אבל בינתיים מרגישים ירידה וזה עלול להיות מתסכל מאד. ורק כאשר חוזרים (לדבקות בקב''ה, כלומר) מגיעים לשלב העליה, מגלים שגם מה שנראה בזמנו כירידה הוא חלק בלתי נפרד מתהליך העליה. ואם ישאל מישהו, איך אפשר לומר על הירידה בגלות שהיא חלק בלתי נפרד מהעליה, על כך משיב רש''י שבן המלך אינו לבד במסעותיו, אביו נמצא אתו. האבא שבשמים נמצא עמנו בכל מקום, בכל זמן ובכל מצב.

להתמקד ביעד המסע


משה מונה את המסעות ובכך מלמד אותנו להתייחס אליהם נכון; קודם כל שנדע כי המסעות האלה אינם חד פעמיים אלא שכל יהודי עתיד לעבור אותם. דבר שני, שנתייחס אליהם כאל תהליך שיש לו סיום ידוע. ולמרות שזמן הסיום אינו נתון, מהותו נתונה; וזכרון היעד ומהותו יעניקו לנו את הכוחות הדרושים כדי לצלוח את כל המכשולים והקשיים בדרך אליו. במלים אחרות, פירוט המסעות לא נעשה לצורך סקירה היסטורית בלבד, אם בכלל, אלא כהוראה לעתיד, כהנחיה נצחית להתנהלות נכונה של יהודי בעולם הזה. כי זה מה שמאפייין את משה רבנו, התורה שהנחיל לנו היא נצחית, בכללה ובפרטים הרבים הכלולים בה. וזהו גם ההסבר ליוזמה של משה להנחיל חבל ארץ בעבר הירדן לקבוצת אנשים שלא ביקשה את זה; בכך הוא עשה את הצעד הראשון בהנחלת הארץ לבני ישראל והעניק לתהליך ההתנחלות כולו את החתימה האישית שלו.

עד כאן הסברו של כ''ק אדמו''ר מליבאוויץ' לאירועים המסופרים בסוף פרשת מַטּוֹת ולסקירת המסעות בתחילת פרשת מַסְעֵי. ובמאמר מוסגר נוסיף כי ככל הנראה זהו ההסבר לעובדה שאזורי מדבר צחיחים הפכו לשדות ירוקים ומניבים ולגנים פורחים זמן קצר אחרי שהתיישבו שם יהודים. ואין מדובר רק בארץ ישראל; כך זה היה לכל אורך ההיסטוריה במקומות שונים בעולם, כולל במדבר הערבי, מה שידוע היום כסעודיה. עד שקמו המוסלמים שזה מקרוב באו והחריבו הכל. כי, כאמור לעיל, המדבר שמם בגשמיות כי הוא שמם ברוחניות; הוא מקום משכנם של הכוחות המנוגדים לקדושה ולכן זו אינה מתגלה שם. המציאות הזאת משתנה בעת שיהודים מתיישבים במדבר; כי כאמור, הקדושה נמצאת אתם בכל מקום בכל מצב ובכל זמן; מקום מושבם אינו יכול להישאר שמם רוחנית, ולכן הוא פורח גם בגשמיות. ע''ע גוש קטיף וחבל ימית, למי ששכח.

הקדושה שורה על יהודים גם אם אינם מודעים לה ואפילו אם הם מתכחשים לקיומה חלילה; כאמור, מכוח הקדושה הזאת הצלחנו תמיד וממשיכים להצליח להפריח את השממה בכל מקום שאליו אנחנו נקלעים. העניין הוא שהכוחות המנוגדים לקדושה זוכים גם הם להזנה מוגברת כתוצאה נלווית להצלחה שלנו; מכיוון שכך, גם להם יש אינטרס שיהודים יצליחו להפריח את השממה, כי גם להם זה מביא תחיה מחודשת. ואם ישאל השואל, אז מדוע רבים מהם שונאים יהודים ואף מבקשים להשמידם או לפחות להיפטר מהם – לענ''ד התשובה טמונה ביצר ההרס המקנן בהם. היצר הזה מניע אותם לפעול נגד האינטרסים ארוכי הטווח שלהם עצמם, וזה נכון לא רק ביחסם אלינו.

לא חסרות ראיות לפעילותו המוגברת של יצר ההרס, אבל נסתפק בשתיים: בעולם המערבי הוא מתבטא, בין השאר, בצימצום הילודה עד כדי ריבוי טבעי שלילי אצל חלק מהעמים, תהליך שמחליש אותם ומוביל להתאיינותם, ובעולם הערבי מתבטא יצר ההרס ברצחנות חסרת פשר וחסרת תכלית. וכידוע, הרצחנות הזאת מכוונת לא רק כלפי עמים אחרים; אפשר לומר אפילו שמה שמתחולל לאחרונה בתוך המדינות הערביות וגם ביניהן לבין עצמן, מעיד כאלף עדים על האמור לעיל. וגם ההשתלטות המוסלמית הזוחלת על מדינות אירופה מלמדת על יצר ההרס המפעם בנפשות עמיהן. ואנחנו – אנחנו אמורים רק להשכין בעולם את הקדושה, לחשוף את האלקות המהווה אותה כל רגע מחדש ובכך להשפיע על כל העמים שירצו בחיים ולא בהפכם.

הקב''ה אכן רוצה בחיים של אומות העולם, כי הרי ''לֹא תֹהוּ בְרָאָהּ, לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ'' (ישעיהו מ''ה). וכאמור, התפקיד שלנו הוא לעורר בהם את הרצון לחיות. נכון לעכשיו, לא רק שאנחנו לא עושים את זה אנחנו גם לא מסוגלים לעורר בהם את הרצון הזה. ולא רק מפני שלא מודעים לכך; יש כאלה שמודעים ומנסים, אבל לא יכולים להצליח כל עוד לא עושים זאת מכוח החיבור לקב''ה באמצעות התורה הקדושה. ואנחנו לא מחוברים כי אנחנו מחקים אותם, את הגויים בהרבה מאד תחומים; בין השאר, כמה עצוב, בצימצום הילודה. קראו לזה תיכנון הילודה, אבל זה היינו הך. ולא זו בלבד, אלא שחשוב לנו מאד מה הם חושבים עלינו. כלומר, מתאמצים להתאים את התנהלותנו לציפיות שלהם. כלומר, מה שקרה זה שנדבקנו באותו יצר הרס שלהם ר''ל. הגיע הזמן לשוב לחיים, לחתור לירדן ירחו.

ניתן להאזין לתמצית הדברים ברדיו קול הלב בתכניתו השבועית של אריק לב.




חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 



מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי