התקציב, המשילות ועמנואל רוזן

התקציב

לאחר התלבטויות רבות, הדלפות מכוונות וספינים של בעלי עניין הוגשה, סוף-סוף הצעת התקציב של שר האוצר החדש, יאיר לפיד, לממשלה (התכנית הכלכלית לשנים 2013-2014).
הממשלה הנוכחית, החדשה, הייתה צריכה לגשר על גרעון תקציבי של כ-‏14 מיליארד ש''ח (בעלי עניין דיברו על חמישים מיליארד). כלכלנים מסוימים הציעו לקצץ את מירב הסכום מהתקציב שיוצע. אחרים דיברו על חלוקה שווה בין קיצוץ להטלת מיסים. היו גם שהמליצו להגדיל את הגרעון.

בסיכומו של דבר נתקבלה ''פשרה מפא''יניקית''. גם קיצוץ בהוצאות, גם הוטלו מיסים וגם הוגדל הגרעון (התקציב...). לכול אותם כלכלנים שטענו כי הגדלת הגרעון היא ''אסון'' ניתנה גלולת ארגעה. בשנת 2014 הגרעון יחזור ל''מקומו הקבוע'', 3%.

אשרי המאמין.

עיקר הקיצוץ יהיה בקצבאות הילדים ובחינוך, דבר שיורגש מאוד בעשירונים הנמוכים. המיסים (מס הכנסה, מע''מ) ''יכאבו'' לאותם העשירונים שמשלמים מס ואשר רמת חייהם ''בינונית ומעלה'', דהיינו למעמד הבינוני. הגדלת מס החברות פחות משמעותית לחייבים. הם יגדילו את ההוצאות. הגדלת הגרעון משמעותית לגבי יחסי החוץ של כלכלת המדינה. תוצאתה עשויה להיות הורדת דירוג והעלאת שיעור הריבית שהמדינה משלמת על חובותיה.

איני מאמין שבשנת 2014 נחזיר את שיעור הגרעון למקומו. את זה יכול לעשות שר אוצר חזק ואני איני רואה כזה.

---

משילות

ועדת השרים לענייני חקיקה אישרה את החוק המכונה ''חוק המשילות'' (השרים...). החוק מציע להעלות את אחוז החסימה בבחירות לכנסת ל-‏4%, להגביל את מספר חברי הממשלה ל-‏19 + 4 סגני שרים, הפלת הממשלה רק לאחר גיבוש רוב של 61 חברי כנסת להצעת אי-אמון והצגת מועמד נגדי, אי מתן מימון בחירות למפלגות שאינן מיוצגות בכנסת ופיזור הממשלה על דעת ראש הממשלה בלבד.

כאשר ''מפזרים את הערפל'' ממכלול הסעיפים מתברר דבר אחד. ההצעה באה לחזק מאוד ואולי אפילו לקבע את המפלגות הקיימות כיום וכמעט למנוע לחלוטין בחירת מפלגות חדשות.

אחוז חסימה של 4% פירושו 5 חברי כנסת. בהנחה שהמפלגות הערביות יתאחדו, מר''צ תזדחל ל''עבודה'', קדימה וליבני ממילא לא נראה להן עתיד פוליטי ורוד הרי משמעות השינוי היא אפס מפלגות חדשות. קושי נוסף הוא מניעת המימון הבסיסי ממפלגות חדשות שאמנם יעלים ''ליצני בחירות'' אך גם אנשים רציניים. אך, לטעמי, יש גם משמעות חיובית להעלאת אחוז החסימה. אנשים שירצו להיכנס לפוליטיקה לא יוכלו באמצעות דמגוגיה צרופה לאסוף 10-20 חברי כנסת אלא יאלצו לעבור את כל ''הצנרת המפלגתית'' שתעמיד אותם במבחנים שאמורים לחשוף את יכולתם האמיתית להנהיג. לטעמי דרוש בחוק הזה גם סעיף המחייב את כל המפלגות לערוך סוג של בחירות מקדימות בפיקוח ציבורי.

ליתר הסעיפים, לדעתי, אין משמעות רבה. ממשלה של 18 שרים הייתה בעבר ובוטלה, ממילא להפלת ממשלה דרוש רוב אז שיועילו לבוא לכנסת ולהרים את ידם.
אני מאמין שהחוק, אם יעבור את הקריאה הטרומית ''יעודכן'' במידה רבה.

---

עמנואל רוזן

לא קראתי את מאמריו בעיתון ''מעריב'', לא טרחתי לראות את תכניות הטלוויזיה שלו ובהנחייתו, ככתב הוא הצטייר בעיני כמקצוען אך כמו רובם הגדול של תקשוראיי ישראל הוא שיכתב את העובדות שיתאימו להשקפת עולמו. כך שאין לי כל יחס אישי מיוחד אליו.

אם אכן הוא עשה את כל מה שהרכילות העיתונאית כותבת, אז שיישפט ויוענש על ידי שופט.
מה שמפריע לי מאוד הוא ה''עליהום'' התקשורתי הנשי שהוא אלים במיוחד ומוכיח שוב ושוב כי כאשר הדבר תואם לנשים (וגברים) ניתן ל''זרוק'' לכל הרוחות את הלכי הדמוקרטיה, לשון הרע, הוצאת דיבה וחופש הביטוי (שטייף: ''רוזן תקף והטריד מעל 100 נשים'' ).

נאמר שיש עשרות עדויות, של נשים שונות, על מעשים מגונים למיניהם של רוזן כלפיהן. אך אף אחד אינה מוכנה להזדהות בשמה או להתלונן במשטרה. מנגד נציגותיהן מופיעות על כל במה מיצוייה ומנפנפות קבל עם ועדה בעדויות עלומות אלו.
ואני תוהה מדוע הן אינן מזדהות או מתלונות? האומנם הן פוחדות? ממי? רוזן כבר מחוץ למערכת.

זה מזכיר לי אירוע אישי. כאשר בני היה בכיתה א' המורה זימנה אותי לכיתה בטענה כי בני מרים את חצאיותיהן של בנות. באתי והמורה ביקשה מהבת המתלוננת לקום ולתאר את האירוע בפניי. מיד קמו אחריה רוב בנות הכיתה וטענו כי גם להן זה קרה. חשתי שאני מגדל פושע מין,
אך המורה הרגיעה אותי שמדובר רק בבת אחת.

אז שיזדהו ויתלוננו, בבקשה, ואם לא אזיי שיירגעו.
היום פורסם על גברת מסוימת שהופיעה בגלוי בערוץ 2 ותיארה את המעשה המגונה שעמנואל רוזן עשה בפניה. היא גם התלוננה במשטרה, אך בתנאי מפורש שלא תידרש להופיע בבית משפט.
נשאלת השאלה: מה ערכה של עדות במשטרה שלא ניתן להביאה לבית משפט? שנית: מדוע היא אינה נרתעת מחשיפה ציבורית מלאה, כולל שמה, אך מסרבת להופיע בבית משפט?
לטעמי היא משקרת בפומבי.

טוב תעשה הכנסת אם תחדד את מהות העבירות, תדרוש בפירוש מהמתלוננות הזדהות או התעלמות ויצירת ''בנק'' שמות של עבריני מין לידיעת כלל הציבור.

---