אני דורש שחוק משאל-העם יעסוק ב''כל שינוי במעמד המשפטי של שטחים אלה''. המשמעות הביטחונית, המדינית והמשפטית של סיפוח איננה נופלת מהמשמעות של נסיגה.
בימים אלה מועלית הצעה להרחיב את החוק שאושר בכנסת בנובמבר 2010, אשר קבע כי כל החלטה בדבר נסיגה משטח שבו חל החוק והמשפט הישראלי, יוחל גם על נסיגה משטחים ב''יהודה ושומרון''. זאת ועוד, יש ליוזמי החקיקה כוונה לתקן את מעמד החוק, ולהפכו מחקיקת כנסת רגילה למעמד של חוק-יסוד.
אינני שלם עם נוסח החוק המוצע, אולם אני שלם לחלוטין עם הגישה שאיננה רואה בדיון ובהחלטה בנושא זה החלטה שגרתית שהיא בתחום אחריותה של הכנסת. נושא זה של עיצוב גבולות הקבע של ישראל, וייצוב מערכת יחסינו עם העם הפלסטיני השכן - אם יעלה ויובא להכרעה - יהווה ללא ספק שאלת-יסוד גורלית בחיי האומה. אסור יהיה להתחמק ולטעון כי הכנסת ושרי הממשלה שנבחרו על-ידי העם שנה, שנתיים ואולי אף כמעט ארבע שנים קודם לכן, באווירה ובמצב שונים לחלוטין, יהיו מוסמכים וראויים תמיד להחליט בעניין זה. אלא אם כן, כמובן, יוחלף משאל העם בבחירות כלליות, רגילות או מיוחדות, כאשר נושא זה יעמוד במרכזן.
יש לי שלוש הסתייגויות מנוסח החוק המוצע:
ההסתייגות ראשונה – אני דורש במפגיע כי החוק לא יעסוק רק בנסיגה משטחים ב''יהודה ושומרון'', אלא יעסוק ב''
כל שינוי במעמד המשפטי של שטחים אלה'', בין אם אכן ידובר בנסיגה ובין אם ידובר בהחלת הריבונות הישראלית. המשמעות הביטחונית, המדינית והמשפטית של
סיפוח שטח, גדול או קטן, ב''יהודה ושומרון'', איננה נופלת מן המשמעות של נסיגה משטח זה.
בסמוך למלחמת ששת הימים הוחל החוק הישראלי על מזרח ירושלים (סיפוח דה-פקטו), ב-1982 קיבלה הכנסת החלטה דומה לגבי רמת הגולן. היו אלה שתי החלטות בעלות משמעות גורלית, שראוי היה כי תובאנה להכרעת העם, וראוי היה כי הציבור ידון, יתלבט ויכריע לגביהן.
הסתייגותי השנייה מתייחסת לשאלה מי ומתי מורים להעביר הנושא להכרעת העם. ההצעה, בניסוחה היום, מחייבת כמובן דיון והחלטת ממשלה, ואחר-כך תובא ההחלטה לדיון בכנסת. רק אם הכנסת תמכה ואישרה את החלטת הממשלה, יובא הנושא גם למשאל העם. לעומת זאת, אומר נוסח ההצעה, אם הכנסת לא תאשר את החלטת הממשלה – היא לא תובא להכרעת העם. אני מבקש כי החלטת הממשלה תובא
תמיד לאישור העם, בין אם זכתה לאישור הכנסת ובין אם נדחתה על ידה. בכל מקרה, אי אפשר ואסור לוותר על אישור העם.
הסתייגותי השלישית נוגעת לכוונה להפוך את החוק לחוק-יסוד. אני יוצא מתוך הנחה כי אין בכוונת המדינה לדון ולהחליט בשאלות של סיפוח או נסיגה משטחים מדי שני וחמישי. כמעט ואין מדינות שמעלות שאלה זו לאחר שנתקבעו גבולותיהן. עצם הפיכת הנושא לחוק–יסוד תעלה ציפייה לשוב ולשנות את גבולות המדינה פעמים נוספות. זו אכן הסתייגות ''פסיכולוגית'', אולם הסתייגות בנושא בעל חשיבות עליונה.
אם תשונה הצעת החוק, לפחות בשתי הסתייגויותיי הראשונות, אומר חד-משמעית כן למשאל העם.
ועוד הערה – אני מקווה כי נוסח החוק לא יפגע ביכולתם ובזכותם של אזרחי ישראל הערבים להשתתף בהצבעה ובמעמד זהה למצביע היהודי. שאלת עתיד השטחים, מערכת היחסים עם הישות הפלסטינית נוגעת להם לא פחות מאשר לישראלי היהודי.
כן למשאל עם
אתה סותר את עצמך.
