  
  
  
|
  אביר לבן / טור שבועי | |||||
| אורי מילשטיין (יום שלישי, 27/08/2002 שעה 13:38) | |||||
 הצגת המאמר בלבד |
 |
 |
|
||
  מסקנה: תמיכת הממשלה באוניברסיטאות היא בזבוז |
|||
|
|||
כמדינה במצור עלינו להפיק מן התקציב שלנו את התועלת השולית המירבית. לפי דבריך, אורי, ראשי האוניברסיטאות בישראל מתחמקים מלעסוק בנושאים רלוונטים לקיומנו. מכאן מסקנה שכדאי להשתמש בכסף המוקדש לאוניברסטאות ליעדים מועילים יותר לקיומה של ישראל. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| יש לעשות דמוקרטיזציה של האוניברסיטאות |
|||
|
|||
במובן האינטלקטואלי, דהיינו לפתח בישראל תרבות שהציבור רחב גם יתעניין במה שקורה באוניברסיטאות ישתתף בדיונים על הנעשה בהן וגם ידרוש ליישם בהן את מסקנותיו. אוניברסיטאות שראשיהן לא יעמדו בדרישות אלה ימומנו על ידי העומדים בראשןדהיינו - יקרסו. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ''החופש האקדמי'' אינו אלא תרוץ. |
|||
|
|||
מערכת הניזונה מן התקציב הציבורי, אסור לה להיות סגורה לביקורת מן החוץ. ההתבדלות של האוניברסיטאות נשענת על ''החופש האקדמי'' ובתרוץ זה הן פועלות לתועלת עצמן ולא לתועלת הציבור. התנאים המפליגים של ראשי המערכת רק תורמים להתנשאותם, והם שוכחים שהם ניזונים מן הקופה הציבורית, משמע מן המסים שלי ושלך. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לשחור תלתלים: תאמר זאת ללימור לבנת שהיא גם |
|||
|
|||
שרת החינוך וגם יו''ר המועצה להשכלה גבוהה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| עצות ללימור לבנת |
|||
|
|||
גם לו היתה לי גישה ללימור לבנת, לא הייתי אומר לה מה לעשות. לפי ההתנהלות שלה עד עכשיו היא יודעת היטב את אשר לפניה. אלא מה? אין אדם בארצנו שיש לו יכולת לעשות מהפכה בבת אחת. בינתיים את הצעדים הראשונים היא כבר עשתה. וחוץ מזה אתה צודק. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לשחור תלתלים: סילוון שלום עשה לה תרגיל בענין |
|||
|
|||
כניסת בני עדות מצוקה לאוניברסיטה העברית ללא בחינה פסיכוטכנית. התרגיל הזה הוא עדות לתפקוד הלקוי של המערכת הממשלתית הנמצאת כמו כל מערכת בתהליכי פירוק. האינטרס של לימור לבנת הוא לא להינזק מתהליכים אלה. במקרה הנוכחי היא ניזוקה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| יפה כתבת, וראה את הדוגמה האמריקאית |
|||
|
|||
שם, האוניברסיטאות המובילות הן מוסדות פרטיים, שצריכים למסור דין וחשבון בפני הבעלים ומועצות המנהלים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| המצב בארץ הופך את ראשי האוניברסיטאות |
|||
|
|||
לנוכלים העוסקים במניפולציות כספיות, בעיקר מול הממסד הממשלתי, כמו במהלך האחרון של שר האוצר והאוניברסיטה העברית, ובהתאמת תוכניות הלימודים והמחקר למניפולציות אלה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| תועלת היות האוניברסיטאות בבעלות המדינה נמוכה |
|||
|
|||
בהרבה מאילו היו מופרטות ובלתי תלויות מבחינה כספית בממשלה ובשלטון . אולי יש להפריטן לציבור , בבורסה אבל ברור שהשיטה של הזרמה כספית אדירה להן מהממשלה היא מקור אי יעילות, הפקרות כספית וגם ניוון מחקרי מהסוג שד''ר מילשטיין מצביע עליו : מחקר בלתי אובייקטיבי, לא פתוח עד פרוטקציוניסטי ומוטה ואת הרעה הזו יש לסיים. עזרת ממשלה לסטודנטים מוכשרים תינתן בשיטת שוברים מוגדלים בדרך שהצעתי במצעי או במלגות שתוענקנה בשיטה הקיימת. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ראשי האוניברסיטאות גם מנצלים את הנורמה של |
|||
|
|||
חופש אקדמי לקיים מערכות סגורות שאינן לביקורת. דין מערכות סגורות להגיע לדרגת חוסר יעילות מירבי. אין שום סיבה שהציבור יממן אותן בסכום של 4.5 מיליארד ש''ח. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מסכים- האוניברסיטאות דוגמא קלאסית לניוון מערכות |
|||
|
|||
בתהליך בלתי הפיך מתמשך !! | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לישראל: התהליך יכול להיות הפיך אם המערכת |
|||
|
|||
האוניברסיטאית תהיה פתוחה לאנרגיה מבחוץ. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| נכון ! מה שאתה קורא פתיחות בשפה התרמודינמית |
|||
|
|||
זה ביצוע עבודה על המערכת כדי ליצור בה אנרגיה אצורה במקום זה שהולכת לאיבוד (מתפזרת) ! למשל במודל שתארתי של המיכל זה דחיסה או במקרה של סלע שנופל לתהום ומאבד את האנרגיה הפוטנציאלית שלו לאנרגיה קינטית יוצרת חיכוך או מועברת זה מעלית שתרים אותו. אבל אל תשכח שלפי החוק ה 2 בכל מקרה כזה של הפקת עבודה מועילה ממערכת אוצרת אנרגיה היעילות המקסימלית מוגבלת (יעילות קרנו) ולא יעזור כלום לא נוכל לעבור אותה ! | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לישראל: אבל ניתן לשכלל את המערכת עצמה |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| אז מה הפתרון? |
|||
|
|||
להפריט את האונברסיטאות? להעביר את תקציבן למערכת הביטחון? לוותר על לימודי רפואה, מתימטיקה, פילוסופיה? למרות הביקורת, ולמרות שבוודאי יש מה לשפר, כדאי להיזהר מרעיונות כמו הפרטת ההשכלה הגבוהה. הצהרות היעול והשקיפות של המצדדים בהפרטה, לא שינו את העובדה: הפרטה עולה לצרכנים כסף - תמיד - ותהפוך את ההשכלה הגבוהה בישראל להשכלה לבעלי אמצעים בלבד. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לשקד:בנייה מחדש |
|||
|
|||
מכיוון שכל מערכת נמצאת בתהליכי סיאוב ופירוק ולכן גם משקיעה את רוב האנרגיות שלה להמשך שרידותה ולא למלא את הפונקציות שלה, עלינו לבנות מדי פעם מחדש את המערוכת החיוניות שלנו ואחת מהן היא מערכת האוניברסיטאות. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לאורי |
|||
|
|||
התנהגות מערכות וארגונים אינה לינארית. בחיי כל מערכת או ארגון ניתן לאתר תקופות שונות. ולאפיינן לפי ההתייחסות של חברי המערכת או הארגון למטרותיו. 1) השלב הראשון של ההקמה הכולל רעיון, גיבוש והרצה. בשלב זה חברי הארגון או והמערכת מחוייבים מחויבות מלאה למטרוות הארגון ומפנים את כל מרצם להגשמתן. 2) השלב השני מגיע כאשר הארגון מבוסס, מתחיל לחיות בזכות עברו, מאופיין בבירוקרטיה מתפתחת, ובכך שחבריו זוכרים עדיין את מטרותיו, אולם פועלים יותר ויותר למען המשך קיומו של הארגון ופחות למען המטרות שלו. 3) השלב השלישי מגיע כאשר המערכת מסתאבת, חברי הארגון עסוקים אך ורק בשימורו ללא כל קשר למטרות לשמן הוא הוקם, ולעיתים לניגוד להם. אם אין אנו מעוניינים כל פעם להרוס ולבנות מחדש את הארגונים והמערכות המטפלים במכלול חיינו (שיקולי עלות תועלת, כמו מחלות ילדות של הקמה מחדש, וידיעה כי כל מערכת חדשה סופה להיות כמו זו אותה היא החליפה) יש להטמיע בארגון מנגנוני התחדשות, שימנעו או יעכבו מאד את המעבר לשלב ההסתאבות. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לרפי: למנגנון שאתה מדבר עליו קוראים הפקת לקחים |
|||
|
|||
אבל ראשי כל מערכת מתנגדים, לפי תיאורית השרידות להפיק לקחים במערכת כדי שהם לא ינזקו. לפיכך יש להחליף באופן סדיר את ראשי המערכות ולהרחיקם לא רק מתפקידם הרם במערכת אלא גם מכל השפעה עליה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לאורי- יתכן והפתרון הוא בדיוק בכוון ההפוך |
|||
|
|||
של ביצור מעמדם , וניטרול האיומים כלפיהם. במצב זה תנוטרל המוטיבציה שלהם להשקיע אנרגיה בשרידותם, והם ימישכו לעסוק במטרות הארגון עצמו. באופן זה לא יתבזבז נסיונם הרב אותו הם צברו. נסיון הוא מרכיב חשוב במניעת טעויות בתפקודו של ארגון. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לרפי: לשם כך יש לשנות את הקודים התרבותיים שלנו |
|||
|
|||
כי לפי הקודים הקיימים מי שנכשל מפנה את מקומו בביזיון וקלס. וכמה שתבצר את מעמדם של ראשי המעכות לא תוכל למנוע מהם כשלונות. קודים מן הסוג שאני רומז עליו היו בתקופה מסוימת בסין. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לאורי - כוונתי לבצור מעמדם של הטובים לא של |
|||
|
|||
הכושלים. צריך לדעת להבדיל בינהם. מי שנכשל צריך ללכת בכל מקרה. תהליך סאוב הנובע מזה שבעל תפקיד צריך להקדיש יותר ויותר מזמנו לשמירה על מעמדו, וכתוצאה מזה פחות ופחות לצורך העניין עליו הוא מופקד, זה תהליך שצריך למנוע מראש. אשמח אם תכתוב על הדוגמא הסינית, לא מכיר את הנושא. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לרפי: גם הטובים עושים שגיאות ומבקשים להסתיר |
|||
|
|||
אותן. על הדוגמא הסינית למדתי מידידי ד''ר מיכאל ברונשטיין, שכתב פעם בפורום. אם הוא ירצה הוא ירחיב את הדיבור על כך. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לאורי: הלוואי וזו אכן הייתה המסורת |
|||
|
|||
מניח שאתה, יותר ממני, תוכל להצביע על שורת דוגמאות של כישלונות שדחפו את יוצריהם כלפי מעלה. התרבות השלטונית בישראל אינה מקדשת את עקרון האחריות האישית והציבורית. פוליטיקאים וראשי מוסדות ציבוריים אינם מחויבים בהכרח בתשלום מחיר הטעות או הכישלון. הסלחנות היהודית המרחמת על האכזרים בסופה שמתאכזרת אל הרחמנים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לקובי: אחרי מלחמת יום הכיפורים הועלו קצינים |
|||
|
|||
כושלים למעלה מתוך השיקול שבגלל כשלונם במלחמה הם יהיו נאמנים למערכת. את המחיר שלמנו במלחמת לבנון. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אורי: נבהלתי מהבוטות בעניין הזה אבל, אתה מאד צודק. |
|||
|
|||
במבט לאחור,היו הרבה מאד כאלה. מצנע למשל? ברק,לעוד משל? גבע (אלי)לעוד משל? אתה מכיר עוד? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| למוטקה: אני מכיר עוד הרבה והבכיר שבהם הוא |
|||
|
|||
הרמטכ''ל עצמו מוטה גור שמונה לרמטכ''ל משום שלא עשה כלום במלחמה, ולפני המלחמה סולק מתפקידו כאלוף פיקוד צפון על ידי שר הביטחון משה דיין בגלל הפרת פקודה ברמה גבוהה מאוד. למרות זאת דיין מינה אותו לרמטכ''ל. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אורי: לפי המודלים שלי התנגדות הממונים לבקרה |
|||
|
|||
אמיתית ושמירת האינטרסים האישיים שלהם כמוה כתהליך חלודה או קורוזיה שסופו לנקב את המיכל ( גבולות המערכת) ולהפיץ את האנרגיה (תפקוד, ידע, יכולת מחקר ,הוראה) האצורה בה -קרי יגרום אולי באי מודע לאי שרידותה ! | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לישראל: אני מסכים |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| המצב בנושא בטחון אינו שונה מהמצב בתחומים כגון .. |
|||
|
|||
המצב בנושא בטחון אינו שונה מהמצב בתחומים כגון כלכלה , איכות הסביבה .. ברור (לי) שמדעי החברה אינם מדעים מדויקים או מוחלטים. גם בתחומים אחרים של התנהגות המין האנושי אין גישה מדעית מבוססת כללית שנותנת כלים טובים בידי מקבלי החלטות. אולם הבעייה העיקרית הן בתחום בטחון והן בתחומים אחרים כגון כלכלה הינה העדר עניין של מקבלי החלטות בפתרונות יסודיים לבעיות החברה. יש מעט מאד אנשים שנוטעים עצים על מנת שילדיהם יאכלו את הפרי. יש פחות מכך פוליקאיים שמתעניינים בהשקעות שיניבו דיבידנדים למחליפיהם בכסא. יתכן שאם למין האנושי היה יותר רצון ו\או כישרון ,ניתן היה לפתור בעיות דחופות אחרות כגון התחממות כדור הארץ, איידס, עוני, דכוי וכו. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| יעקב - אחזת את השור בקרניו, שאלת מיליון הדולר |
|||
|
|||
היא - כיצד להובילו בזירה. אכן, הבעיה העיקרית אי חוסר רצונם של מנהיגים/פוליטיקאים להשקיע היום בפרוייקט כלשהו שלא הם יגזרו את הסרט שלו. כי משמעות הדבר שאורכו המירבי של פרוייקט הוא זמנה של קדנציה, שבימנו הולך ומתקצר. השאלה העיקרית היא , מה המבנה הפוליטי/חברתי שיכול לאכוף על הפוליטיקאים להתנהג בנגוד לטבעם. מה המנגנון שיכול להביא אותם לחשוב על העתיד ולא רק לשלם מס שפתיים עבורו. אחרת נצטרך לחכות להופעתם של יחידי סגולה המסוגלים להתעלות מעל לשיקולים הרגילים של פוליטיקאים, אבל אלה מופיעים רק פעם בדור, וגם לא תמיד. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לרפי: לפני שעוסקים בשינוי מבנה פוליטי יש לעסוק |
|||
|
|||
בשינוי יסודי בתרבות. ולפני שעוסקים בשינוי יסודי בתרבות יש לעסוק במושגים הבסיסיים. ראה תשובתי ליעקב בענין המושגים הבסיסיים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ליעקב: מושגי יסוד - ''מערכות'', ''איומים'', ''שרידות'' |
|||
|
|||
מדעי ההתנהגות יהיו יותר אמינים,דהיינו קרובים יותר למדעי הטבע, אם נבסס אותם על מושגים יסודיים יותר. אני מציע שלושה מושגי יסוד: א. מערכות הנמצאות תמיד בתהליכי פירוק. ב. איומים כתוצאה מהתפרקות המערכות. ג.שרידות שהוא מושג השקול לכוח המושקע לנטרל איומים ולעצור התפרקות. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אורי: אפשר להתקרב עוד יותר להגדרות מדעיות |
|||
|
|||
לפי תזת החוק ה 2 שאני מגבש (יקח לי כחודש ) : ניסוח א: פירוק: תהליך בלתי הפיך בקצב עליית אנטרופיה גדול. שרידות:אמצעי להקטנת אי הפיכיות התהליך או הקטנת קצב עליית האנטרופיה. ניסוח ב: נובע מניסוח החוק השני מהיות כל מערכת אנרגטית אצורה נוטה לפזר את האנרגיה : פירוק: תהליך פיזור האנרגיה האצורה באופן מהיר עד פתאומי (קצב שואף לאינסופי). שרידות: תהליך המקטין את נטיית המערכת לפיזור האנרגיה האצורה בה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ככל שנשכלל המודל נתקרב לתאור מציאות והפתרונות |
|||
|
|||
בהמשך למודל הפשוט שתארתי , כמובן שמודל קרוב יותר יהיה מערכת מדינה וחברה הדמויה למיכל עליו נעשית עבודה המחדשת את האנרגיה האצורה (מדחס למשל) בנוסף למניעת פיזורה .אבל מדינת ישראל בסטגנציה, מיתון וכמעט הידלדלות מוחלטת של תהליכי בניה וגיבוש ותיקן מערכות דומה ותר למיכל אנרגיה שלא נעשית עליו כל עבודה חיובית. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| והאנלוגיה ההנדסית למה שתארתי ברורה : |
|||
|
|||
מיכל ובו אוויר דחוס . ברור מהחוק ה 2 שהאנרגיה האצורה בו נוטה להתפזר ורק גבולות המיכל ושסתום מונעים ממנה. איום פנימי (דוגמת השמאל הבוגדני, השחיתות ותהליכי הרס פנימיים) הוא כקדיחת חור מבפנים ואיום חיצוני (אויב ) הוא קדיחת חור מבחוץ. העברת האנרגיה למערכת חדשה אפשרית כשיש שסתום בכניסת המיכל (ממשלה, רשויות בקרה ) אבל אם גם השסתום מקולקל האנרגיה תתפזר והמערכת כאוצרת אנרגיה תמות. אני חושש שמדינת ישראל מתקרבת למצב הזה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לישראל: שקילות בין שרידות ואיומים למושג ''כוח'' |
|||
|
|||
כדי שתורת השרידות תנוסח באופן מדעי ניתן להמיר את המושג ''שרידות'' - S ואת המושג ''איום'' T במושג ''כוח'' F במשמעות שהקנה לו ניוטון. היום ידועים 4 כוחות: 1. כוח הכבידה, 2. הכוח האלקטרומגנטי, 3. הכוח הגרעיני החזק, 4. הכוח הגרעיני החלש. בשלב זה עלינו למצוא אנלוגיות בין שרידות ואיומים לבין כוחות אלה. אחרי שעשינו זאת עלינו להביא את המושגים לשקילות. לאחר מכן נוכל לנתח תופעות חברתיות במונחים מדעיים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| יותר פשוט ומזה בדעתי להתחיל זה אנלוגיות בין |
|||
|
|||
מערכות תרמודינמיות ( אול כיוון שבזה השכלתי ומקצועי) למערכות צבאיות וחברתיות. כלומר אנלוגיות בין אנרגיות על כל צורותיהן למושגים שציינת (שבזה תחום התמחותך). אבל זה די קרוב כי סה''כ כח* דרך זה עבודה ועבודה ניתן להמיר לאנרגיה לפי החוק ה I אז זה מסתדר . למשל לפי מודל האנרגיה האצורה הפשוט שציינתי לעיל כבטוי לשרידות מערכתית אזי מלחמה או מאבק צבאי ניתן להשוות למודל 2 מיכלים אוצרי אנרגיה שבו ע''י וויסות שסתומים ( אנלוגיה למהלכים צבאיים) ו/או השמדת גבולות מערכת מנסה כל מערכת להביא לפיזור האנרגיה של השניה. כאמור הגדרתי כאן בעצם לראשונה אולי בהסטוריה מה זה אי שרידות : פיזור אנרגיה אצורה של מערכת ! ועתה מה שנותר לנו או לכם מומחי החברה, צבא זה להגדיר מהן צורות האנרגיה החברתיות שמגדירות את שרידותה ! | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לאורי , פיזיקה יכולה לשמש כאנלוגיה, לא יותר מזה |
|||
|
|||
פעם אנשים הכירו התנהגות בני אדם טוב יותר טוב מחוקי הטבע והיו ניסיונות לתאר את כוח המשיכה כתשוקה של גורמים שונים להתאחד. בשלב מאוחר יותר הבינו קצת חוקי הטבע, וניסו להסביר בהתאם לכך. כאשר התחילו לגלות העולם של האטום הבינו בהתחלה שזהו למעשה העתק בקטן של מערכת כדוגמת שמש וכוכבים. היום יש כבר כאלו שרואים את היקום כמחשב אחד גדול (ראיתי לאחרונה חישוב - כמה ביטים יש ביקום) . מושג השרידות פותח בעיקר בתחום הביולוגי. אגב, האם אתה מכיר את הספר The Selfish Gene . בספר נמצא הסבר חשבונאי לאסטרטגיות השרידות של בעלי חיים שונים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ליעקב: על מושג האנלוגיה |
|||
|
|||
בוודאי שניתן להחיל את התובנות הפיסיקליות על מדעי התנהגות האדם רק במובן האנלוגי כי אין לנו ידע מבוסס על הקשרים שבין הפיסיקה לבין ההתנהגות. אבל היעדר הידע הזה איננו עקרוני ובחזית המדע היום נמצא לדוגמא חקר המוח שתוצאותיו יוצרות חיבורים בין הפיסיקה, הכימיה, הביולוגיה והתנהגות האדם. אנלוגי משמעו בעל אותו מבנה המאפשר להבין תחום פחות ברור בעזרת תחום יותר ברור. אבל אין זהות בין פיסיקה ובין סוציולוגיה, פסיכולוגיה, מדע המדינה וכו'. יש הרבה יסודות בהתנהגות האדם שהתפתחו באופן כאוטי או לפחות לא דטרמיניסטי במעבר מפיסיקה לסוציולוגיה. דוגמא: יש אנלוגיה בין כוחות בפיסיקה לכוחות בהתנהגות האדם. אבל ''כוח פוליטי'', לדוגמא, אינו נגזר ישירות מאחד מארבעת הכוחות הידועים בפיסיקה ויקח לנו הרבה מאוד שנים אם בכלל כדי להבין את תהליך הרדוקציה. מצד שני עריכת אנלוגיות בין סוגי הכוחות מסייעת להבין טוב יותר את הכוח הפוליטי. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לאורי - מקורות הכח הפוליטי |
|||
|
|||
ממבט אבולוציונרי אין קושי להסביר את סוד קסמו של הכח הפוליטי. חלק גדול מבעלי החיים מתמודדים ביניהם על מעמד בחברה (בהרבה מינים התחרות היא קשה יותר בין הזכרים) מעמד גבוה בחברה מיתרגם לנגישות יתר למקורות מזון וכן ליכולת לעשות יותר צאצאים. כתוצאה מהנ''ל בעלי חיים יש להם מניעים חזקים לעלות בסולם החברתי (אם יש להם יכולת). כלומר הנורמה בין בעל חיים, ובפרט זכרים, היא אגרסיביות בין היחידים על מעמד. המעניין כאן הוא ההשפעה של התפתחות החברה על האגרסיביות. חברה מתקדמת דורשת שיתוף פעולה בין מספר רב של אנשים. (מכאן אולי היתרון היחסי של נשים בחברות ''מתקדמות'') כלומר ההשפעה של בניית חברה רחבה לאורך זמן תהיה לכיוון בניית אדם פחות אגרסיבי (לפחות בתוך החברה). מכאן ניתן להסיק שחברה ''מפותחת'' שמסיבה כלשהי תיכנס לעימות עם חברה ''פרימיטיבית'' תתקשה להתמודד עקב קודים של התנהגות מרוסנת שהם הנורמה ההתנהגותית בתוך החברה ה''מתקדמת''. כמדומני שפעם קראתי היסטוריה של רומה שמספר על כך שבשלב מתקדם של קיומו האימפריה הרומית התקשה להתמודד עם שבטים פגנים בערך מהסיבות הנ''ל. מכאן אולי הקושי של היהודים המודרנים, עם כל המסורת הארוכה וההתפתחות הטכנולוגית להתמודד עם שבטים פחות ''מתורבתים'' אך יותר אגרסיביים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מושגי יסוד |
|||
|
|||
הדרך להתקדם במדעי ההתנהגות אינה לנסות לחקות את המושגים ודרך העבודה במדעים המדויקים . ניתן להתקדם, אם נאמץ את מבחן התוצאה דהיינו אימוץ דפוסי התנהגות כאלו או אחרים על בסיס תועלת מוכחת. מדעי הטבע הגיעו לאן שהגיעו מכיוון שאימוץ מודלים מסויימים איפשר לאדם לחיות טוב יותר. כלומר קבלת יסודות המדע איפשר הקידום הטכנולוגי שהביא בכנפיו נוחות רבה יחסית לחייהם של אבותינו. ישנם תחומים כגון רפואה שבהם יש משקל רב למדע, אולם אין בלעדיות. תרופות רבות מאושרות לשימוש גם אם אין הסבר מדעי מוכח לגבי אופן פעילותן. מספיק להראות שתרופה מסוימת יעילה בטיפול במחלה מסוימת ואין לה תופעות לואי משמעותיות על מנת לאשר לשימוש. ניסיון לכלוא את ההתנהגות של בני אדם בתיאוריה שמבוססת על מספר הנחות יסוד שמהן ניתן לחזות מירב ההתנהגויות האנושיות נידון לכישלון, בכל מקרה בעתיד הנראה לעין. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ליעקב: גם מכניקת הקוונטים התקבלה מבלי שהיה |
|||
|
|||
לה הסבר מוכח, ועדיין אין לה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לאורי: האם לא ההפך? |
|||
|
|||
לעניין סעיף ב': האם התפרקות המערכות אינה תוצאה של האיומים? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לשחור תלתלים: יש היזון חוזר בין איומים והתפרקות |
|||
|
|||
המערכת. אבל האיום העיקרי על המערכת היא תהליך התפרקותה הטבעי-מבני. כפי שאתה יודע, מנסיוך האישי, ביחסים בין בני אדם צריך להתאמץ כדי המערכת הזוגית לא תתפרק. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לאורי: הובלת השור בקרניו |
|||
|
|||
מדוע נראה לי שמה שכתבת זוהי הכללה, ומדויקת ממש כמו כל הכללה אחרת? אולי משום שכל תהתגובות נאחזות בזנב השור? האוניברסיטאות הינן מוסדות השזורים בתוך המבנה החברתי ממש כמו כל מוסד ציבורי אחר. הן מתנהגות כמו מוסד, מתפרנסות כמו מוסד, ושורדות כמו מוסד. כל עוד לא הייתה להם תחרות, הם התנהגו כמוסדות ממשלתיים מונופוליסטים, כאשר קמה להם תחרות על המשאבים, בדמותם של המיכללות ומכוני המחקר הפרטיים, הם במפורש החלו להשתנות, בקצב (האיטי) האופייני לקצב ההשתנות של מוסדות. כל מחקר בסיסי נזקק למשאבים, זו אמת שכל חוקר מתחיל מודע לה. במילים אחרות, מישהו צריך להתענין ''בשרידות'', באידס, או בהפקת אנרגיה מהיתוך קר, כדי שמחקר כזה יצא לדרך. אם ההצעה לדמורטיזציה של מוסדות המחקר פרושה הזרמת כספים לנושאים שמעניינים את הציבור, הרי זה יפה כסיסמה; זה פשוט לא עובד; לו רק מהסיבה שהמזמין, קרי מי שמשלם לחוקרים, מעוניין שהתוצאות ישרתו את מטרותיו. הדוגמה הטובה ביורת היא חקר האידס. קפיצת המדרגה במחקר חלה ב- 1995, רק כאשר קלינטון, מסיבות פוליטיות טהורות, הכריז על האידס כעל סיכון לעולם המערבי. יורשה לי לחלוק אם האידס אכן זוהי המחלה שבראש סולם העדיפיות לסיכון החברה המערבית. עובדה, לאחר שקלינטו הכריז על כך בביקורו במתוקשר באפריקה, נפתחה קרן השפע ליצרני התרופות למיניהן, בעיקר בארה''ב, כאשר שוקי היעד מצויים בעולם השלישי. אולי במסגרת הניסיון להחיף את ספינות התותחים בתרופות (ראה מרד התרופות בדרום אפריקה) במכון ויצמן מתנהל בשקט מחקר באימונולוגיה, המתבסס על העיקרון שחלק גדול ממחלות חסוכות מרפה, החל מאלדסהיימר, דרך טרשת נפוצה וגמור בסוגים שונים של סרטן, מקורם בשיבושים פנימיים של מערכת החיסון (תורת השרידות האורגנית). על החוקרת הנחושה, שהגתה את הרעיון, היה להילחם בפרדיגמה קיימת מחד, להירשם כפטנט מוגן, ולשכנע את חברות התרופות בסיכון המחושב של הפוטנציאל המסחרי מאידך, לפני שהצליחה לגייס אתמשאבים התואמים את חשיבותו. זהו כנראה סדר העניינם בחברה דמוקרטית קפיטליסטית. דוגמה נוספת בנושאים הקרובים למחקרך הנוכחי: המועצה לביטחון לאומי. רבות נכתב בעיתונים מדוע ההמלצה של וועדת אגרנאט יושמה לראשונה למעלה משלושים שנה לאחר שפורסמה. אני משוכנע שבסופו של דבר היא אכן תתפקד בתואם למטרתה המקורית. אך חוק שימור המוסדות הביורוקטיים קובע שזה יקרה או לאחר יום הכיפור הבא, או שעמדות פוליטיות שלטוניות יחשבו, שתוצאות המחקר של וועדה זו יקדמו את ענייניהם. אין לי ויכוח אתך על העובדות. ביטחון או ''שרידות'' נוגעים לכל פרט ולכל ארגון בחברה. המחלוקת שלי אתך היא על המסקנות, קרי - על הפתרונות. הרשה נא לי להרחיק עדותי: Presidents rarely, if ever, make decisions - particularly להלן התרגום:in foreign affairs- in sense of writing their conclusions on a clean slate… The basic decisions, which confine their choices, have too often been previously made”. Quoted by Graham Allison [in “Essence of Decision” Longman, N.Y. 1999] from 506th meeting of National Security Council, October 1962, pp. 141-49. ''נשיאים [אמריקאים], מקבלים החלטות, אם בכלל הם מקבלים החלטות, בעיקר בנושאים של מדיניות חוץ, בניסוח בהיר בכתב, לעיתים מאד נדירות... ההחלטה הבסיסית, המגבילה את אפשרויות הבחירה שלהם, נכתבת לעיתים תכופות עוד לפני שהנשיא קיבל את החלטתו'' ציטוט מתוך ספרו של Allison, Essence of Decision רק לצורך השלמת התמונה, מן הראוי להתייחס לשתי קטגוריות: מחקר בסיסי ומחקר אפליקטיבי. הסיכון בסוג הראשון גבוה ביותר, ולכן ברוב המקרים ממומן ע''י המדינה, במסגרת תקצוב האוניברסיטאות. לא לציבור ולא לממשלה יש מושג ירוק אילו אפליקציות מעשיות עשויות לצמוח מסוג כזה של מחקרים (לדוגמה: תורת היחסות, תורת הקוונטים, חורים שחורים וכדו'). לחילופין: תורת השרידות, תיאוריות בסיסיות באנתרופולוגיה, גישות חדשות בהיסטוריה וכדו. במקרים אלה, אנשי המקצוע, קרי - הפרופסורים ''המדושנים'' קובעים. האם הם ימעלו בתפקידם? האם כל מטרתם היא לחזק את יוקרתם במעגל החברתי בו הם פועלים? אולי כן, אז מה. אין חברה ללא גנבים ואין השקעה ללא סיכון. הסכנה היא לא בבחירת הנושאים אלא בהתערבות הפוליטית של משרד פוליטי, כמשרד החינוך, בהקצאת המשאבים. אין בכך להקטין את הדרישה לשקיפות ולבקרה ניהולית תקינה. אך מה לעשות, כך מתנהגחם בני האדם. היעילות הגבוהה אינה דווקא מה שמאפיין את התנהגות המוסדות. הסוג השני ניתן למעקב במסגרת של תפוקות מול תשומות, וע''כ קל יורת למצוא לו מממנים מהמגזר העסקי. על כך אין צורך להרחיב את הדיבור. בחברה הקפיטליסטית, לא איכות הרעיון קובעת, אלא הלבוש השיווקי שלה. אולי כדאי לבחון כיצד משווק חקר המלחמות? אולי, אם תשנה את הסיסמה ותעבור ''לחקר השלום'', תמצא מליונים של עבודות מחקר ומשאבים בתחום? בעצם, האם זה לא אותו רעיון עצמו, גם אם המסקנה של מחקר כזה עשויה להתמקד ב''אסטרטגיות המלחמה במטרה למנעה?'' האם בכך לא יהיה קל יותר למכור אותה לעולם רדוף טרור ואלימות הפונה ''לשלום הנצחי'' שכל נביאשקר מספק לו? לשם שינוי נמנעתי הפעם מפניה לכל מיני מודלים מורכבים, הן בפילוסופיה והן בתורת הארגונים, האומרים פחות או יותר את מה שניסיתי להבהיר פה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מלחמה ושלום כאמצעים להבטחת הביטחון הלאומי |
|||
|
|||
המלצתך ראויה בעיני ויש בה כדי לענות על משל הענבים והשומר, אותו הזכרתי באחת מהתייחסויותיי הקודמות בפורום. ניסיון להרים את הכפפה בטורי הקרוב. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לקובי: בעית השומר והענבים |
|||
|
|||
מצטער, אך לא זו הנקודה העיקרית. העיקרון השיווקי הוא זיהוי ומענה על צרכים קיימים, או לחילופין, יצירת צרכים (קימים או מדומים) לצורך קידום השיווק. במקרה דנן הצורך המזוהה הוא הבטחת הקיום הפיזי, או כנגזרת: הקטנת האלימות (בתוך המדינה ומחוצה לה). אותו נושא עצמו יתעל עצמו לקהל צרכנים שונה בהתאם לכותרת. ''מלחמה'' - לגנרלים ו''שלום'' לכל השאר. בחר את קהל היעד המועדףת או איפה יש יותר כסף. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| דוד: הבעיה היא במקרה שבו צריך לשווק שלום לגנרלים |
|||
|
|||
ומלחמה למי שאינו גנרל, ואחרת הכל די פשוט. המבחן הוא מבחן חדירת התודעה - חלחול המים בסכר. הגנרלים בטוחים שהם כבר יודעים הכל על מלחמה ומממני מחקרי השלום כבר מזמן הבינו את נפתולי הדרך ממלחמה לשלום ופיתוליה. משום מה לרוב האנשים די ברור מה צריך לעשות ולרוב גדול עוד יותר כבר יש את הדרך, רק שבפועל שום דבר טוב לא קורה והשרידות האישית והאחרת מאיימת על השרידות הלאומית הקיבוצית ומכרסמת בה עד כדי סיכון לעצם קיומה. לפיכך, האתגר הוא ללמד את הגנרלים מלחמה ואת האחרים שלום ולנסות ולהנחיל לשני הקהלים את התובנה שמדובר בשני מושגים של אותה מערכת ולכן כל שינוי באחד משפיע על האחר ואת זה לפעמים קשה לעשות שלא בדרך ''פתלתלה'' ובלבד שאין בה בגידה ביושר האינטלקטואלי.זה בערך הרציונל שמקשר למשל הענבים והשומר. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| שיוק ומחקר |
|||
|
|||
יש לנו הסכמה מלאה לגבי הנושא כפי שהצגת אותו. התגובה שלי הייתה ניסיון לעמוד על תוכן הקריאה לדמוקרטיזציה של האקדמיה משום שהתכנים אותה היא משרתת אינם נראים לאומיים דיים (לטעמם של אנשים מסוימים); או אם נציג אותה בעיה במילים בוטות, המדינה בסכנה ואילו מגדלי השן ממשיכים להיבנות בעננים. ניסיתי להסביר מדוע רעיון כזה הינו אנטידמוקרטי ביסודו וע''כ עומד בסתירה לדרישה לדמוקרטיזציה של הממסד האקדמי. לטעמי, אני מעדיף דמוקרטיה של שוק חופשי, כאשר היכולת שלך לשכנע מותנית ביכולות השיווקיות של הרעיונות שאתה תומך בהם, מול אלה שלא כל כך מסכימים לסדרי העדיפויות שאתה מציע. במרבית המקרים המשמעות היא מאבק על משאבים, כאשר במקרה הנדון המאבק הוא על משאבי מחקר. הבעיה שאתה מתייחס אליה, ובמידה רבה גם אורי, היא בעיה שונה לחלוטין. נקרא לה בעיית היישום. המחקר מומן, בצורה זו או אחרת, החוקר הגיע למסקנות, ועכשיו צריך לנסות את הרעיון במעבדה. המעבדה לתוכניות אסטרטגיות אינה אחרת אלא הצבא. המעבדה לתיאוריות ביטחוניות היא הממשלה על משרדיה הרלוונטים. אורי רוצה ליצור בית ספר, חוץ ממסדי למדינאים (בנושאים עליהם הוא מדבר). זוהי אופרה אחרת לגמרי ואין בינה לבין התנהלותם של המוסדות האקדמאים הקיימים ולא כלום. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| דוד: אם הבנתי את חששו של אורי, הרי זה החשש |
|||
|
|||
מפני הממסד האקדמי שבשיתוף פעולה עם הממסד הצבאי ישימו לאל כל ניסיון להקים מסגרת אקדמית אינטלקטואלית למחקר ופיתוח החשיבה הביטחונית על מורכבותה ועושרה, מאחר ומסגרת שכזו עלולה להימצא כמאיימת על עצם הרלוונטיות שלהם. להערכתי, יש בכך משון היגיון, אך היגיון שכזה נכון, במידה רבה, לגבי דפוס התגובה של כל מוסד ממוסד, שעיקר משאביו ומאמציו מופנים להבטחת שרידותו ובכלל זה דחיקת רגלי כל מוסד אלטרנטיבי מאיים. הממסד האקדמי אינו מבקש רק ליצור ידע ולפתחו, אחת המווטיבציות הבסיסיות שלו היא להשפיע, להימצא רלוונטי וליצור סוג של תלות בו, כך שהאדמינסטרציה השלטונית ושאר תורמים ימשיכו להזרים לו משאבים, כדי שיוכל להתפתח ולגדול ולהשפיע עוד יותר וחוזר חלילה. לכן, מוסד כדוגמת זה שמציע אורי, עלול להאפיל על יכולת מימוש אותה מוטיבציה של הממסד האקדמי ועל מנת להבטיח את שרידותו ורלוונטיותו הוא יעשה את כל שלאל ידו כדי להשאיר את הרעיון כרעיון מגירה במקרה הטוב, או להציג אותו כרעיון עיוועים במקרה הפחות טוב. המסקנה המתבקשת היא לנסות ולייצר את השינוי וההשפעה מתוך הממסד ובאמצעותו, תוך אימוץ כללי המשחק ובכלם הכלל כי על פי כללי המשחק מותר גם לשנות כללי משחק. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| הצורך הוא הקובע |
|||
|
|||
שוב שנינו מסכימים עם אורי. ההבדל בינינו הוא הפתרון המוצע. קיימות שתי אפשרויות: א) תכתיב שלטוני; ב) צורך מזוהה שיש לספקו. נזניח לרגע את התכתיב, ונתמקד בצורך. מי זיהה את הצורך הזה הקונה או המוכר? ברור שעל פניו, גם כפי שאתה הצגת, הצורך זוהה ע''י המוכר; והקונה, או שאינו מודע לו, או שאינו מוכן לשלם עבור סיפוקו. במקרה זה התשלום הוא קודם כל ערכי ורק אח''כ חומרי. כאן אני חוזר לעיקרון החשוב ביותר בדמוקרטיה, עקרון השיווק (במקרה זה, שיווק רעיוני), בלי לחזור על דברים שכבר אמרתי. נחזור עתה לפתרון הראשון: כפייה שלטונית. כדי לכפות את הפתרון שוב עליך להיעזר בשיווק. עליך לשכנע את מוקדי הכוח שזה האינטרס שלהם לתת לאורי לבצע את תוכניותיו. לא נראה לך שהגענו למעגל סגור? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לדוד: למערכת יש צורך |
|||
|
|||
מערכת העל שעליה אנחנו מדברים היא המדינה. מערכת זאת זקוקה להכשרת מפיקי לקחים ביטחוניים. אבל ראשי המדינה, ראשי מערכת הביטחון וראשי האוניברסיטאות אינם מספקים את הצורך הזה בגלל אינטסים של שרידות. לפיכך שקיפות המידע בדבר הצורך ובדבר אי סיפוקו (דהיינו דמוקרטיזציה) יגרמו לציבור, שהוא ''המדינה'' לבקש את המוצר הזה: הכשרת מפיקי לקחים ביטחוניים. הביקוש יביא ליצור המוצר לשם אספקתו. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לאורי: מעגל הקסמים |
|||
|
|||
יחזקאל דרור התייחס לתופעת הביקוש וההיצע כשקבע (בדומה למה שכתבת) כי בהעדר ביקוש לתוצרי חשיבה אסטרטגית, אין ייצור של חומרים שכאלו ובהעדרם של אלו אין ביקוש וזהו מעגל הקסמים של העדר ביקוש בהעדר היצע או בסדר הפוך. דעתי הייתה נוחה יותר לו ידעתי כי במקום או בזמן בו יהיה היצע יהיה גם ביקוש - נראה כי הדוגמא האחרונה היא מסמך הערכת המצב של המועצה לביטחון לאומי, שנדחה על ידי ראש הממשלה עוד בטרם נקרא וספק אם ייקרא ואם ייקרא, ספק אם יהיה בו כדי לחולל תחילתו של תהליך חשיבה מערכתי. הלוואי ואתבדה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לקובי |
|||
|
|||
א. ראה תשובתי לדוד ''שינויים במערכות'' למטה. ב.ראש הממשלה דחה את המסמך של עוזי דיין כי המסמך מיותר, כי המועצה לביטחון לאומי במתכונת הקיימת מיותרת, כי לעוזי דיין ולאנשי צוותו אין יכולת לחבר מסמכים אסטרטגיים רציניים, וכי המועצה הזאת נועדה לספק עיסוק פסיכוטרפי לאנשים כמו עוזי דיין.אם עוזי דיין היה אדם עם נורמות של אחריות לא היה נוטל עליו את התקיד או מתפטר ממנו לפחות אחרי ששרון נבחר לראש ממשלה. ג. כדי לחבר מסמכים אסטרטגיים רלוונטיים צריך שמחברי המסמכים יבינו את הוויית הצבא והמלחמה. כיום אין בנמצא אנשים המקיימים את התנאי הזה. לכן הבעיה שלנו היא לא ביקוש למסמכים אסטרטגיים אלא הכשרת אנשים המסוגלים לחבר מסמכים כאלה. כאשר תהיה יכולת יצור יהיה גם ביקוש. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לדוד ולקובי: הפקת לקחים במערכת להשכלה גבוהה |
|||
|
|||
כל מערכת אנושית מסתאבת (מתפרקת, נעשית בלתי מסודרת), גם מערכת ביטחונית וגם מערכת לא ביטחונית. הדרך למנוע את ההסתאבות הוא להזרים למערכת מידע (בגבולות הרציונליות,וכפוף לעקרון ההפכה של פופר) שינטרל את תהליכי הפירוק. לתהליך זה קוראים ''הפקת לקחים''. לפיכך מדד למערכת פתוחה היא המידה שמערכת שמפיקה לקחים, ומדד למערכת סגורה שלבטח תקרוס, היא המידה שמערכת שאינה מפיקה לקחים. תפקיד המוסדות להשכלה גבוהה ומכוני המחקר בכל מדינה, מבחינת המדינה וכלל אזרחיה ולא בהכרח מבחינת העומדים בראשה, הוא להכשיר מפיקי לקחים - בתחום הרפואה, בתחום החינוך, בתחום הניהול וגם בתחום הביטחון. כדי למלא את תפקידם המוסדות האוניברסיטאים גם חוקרים את הנושאים ומפתחים עליהם מושגים ותיאוריות, וגם מכשירים את הסטודנטים באמצעות המושגים והתיאוריות. במאמר בראש פתיל זה טענתי שהאוניברסיטאות בכל העולם אינן מבצעות את תפקידן בתחום הביטחון שהוא התחום החשוב ביותר בשרידותה של מדינה. האינטרס של המדינה שלנו, דהיינו של אזרחי ישראל שהאוניברסיטאות תבצענה את תפקידן או באמצעות מוסד אקדמי מיוחד או באמצעות טיפול המוסדות הקיימים בנושא כפי שכתב בצדק קובי. איך עושים זאת: כופים על האוניברסיטאות דמוקרטיזציה שמשמעה המעשי שקיפות הנעשה בהן, לרבות תהליכי קבלת ההחלטות בתחום הפיתוח והקצאת המשאבים וגם בתחום המינויים. (שקיפות משמע זרימה מידע אמתי לכל הכיוונים). אם תהיה שקיפות יתקיים שיח על נושא זה בתוך האוניברסיטאות ומחוצה להן. שיח זה יצור תובנות חדשות ויבלום תהליכים שליליים בתוך האוניברסיטאות. הן תמלאנה את תפקידן המערכתי ובכך תתרומנה לשרידותה של מדינת ישראל בתחום הביטחון ובתחומים אחרים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לאורי: בקשה לתגובה |
|||
|
|||
אשמח עם תתיחס גם למילים הספרות על ''הצורך'' שלא קראת הספקת לקרוא לפני תגובתך הנוכחית | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לדוד: ראה תשובה לעיל |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| כריכת מצה ושמיטה |
|||
|
|||
''הויכוח'' שלי עם קובי ובמקור אתך, הוא על שתי נקודות שלא ניתן לענות על שתיהן באותה נשימה. 1. מהי משמעות הדרישה שלך לדמוקרטיזציה של של האקדמיה בנושאי הקצאת משאבים למחקר? 2. מהן הדרכים ליישם את המחקר? הפקת לקחים היא שלב שבא לאחרי יישום. אינך יכול להפיק לקחים מרעיון. אם אתה דורש מהאקדמיה להפיק לקחים דרישתך מסתמכת על הנחות מקדימות: א. יש פער בין התכנון לביצוע. ב. מישהו חש בפער הזה, כיוון שהתוצאה אינה מסתדרת לו עם הנורמות (חתרבותיות, הנוהליות, הייצוריות וכד') שהממסד בנה והוא הטמיע אותם. ג. מי שגילה את הפער אינו יכול לתקנו בעצמו מאחר והתוצאות אינן עולות בקנה אחד עם ההנחות בבסיס התכנון. אתה מוסיף עוד הנחה נוספת, שמשקיף מבחוץ מגלה את הפער. לא רק זאת, אלא שאותו משקיף מודע לנורמות המגדירות את הפער והוא חולק על תקפותן של נורמות אלה. על כך השבתי שלא די שלך, המוכר, יש רצון למכור. הרי אתה גילית את הצורך לשנות את הנורמות המגדירות פערים תכנון/ביצוע. הקונה חייב להיות מודע לצורך הזה. מכאן נגזרות שתי דרכים לפתרון: כפיה שלטונית, או שכנוע הממסד השלטוני בקיומו של הצורך. מה שמכניס אותנו למעגל קסמים בדרישה לדמוקרטיזציה. לכך במפורש לא ענית. הנקודה השניה, שהייתה למעשה הראשונה: איך ''קונים'' הקצאת משאבים למחקר. כאן כבר אין סיפור של ''הפקת לקחים'' אלא מה המשמעות של הדרישה לדמוקרטיזציה של האקדמיה בנושאים של קביעת עדיפות לנושאי מחקר בסיסי (בניגוד ליישומי). גם לכך לא קבלתי ממך תשובה. מכל מקום, אם אתה סבור שהשבת, הרי שאני בעוונותי הרבים לא הבנתי כיצד מתקשרות תשובותיך לשאלותי. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לדוד: שינויים במערכות |
|||
|
|||
1. הנקודה הראשונה שהעלת: משמעות הדרישה שלי לדמוקרטיזציה של המערכת האקדמית היא שלא פרופסור אחד חזק, נניח איתמר רבינוביץ ועוד שלושה פרופסורים מקורבים, יהיו בעלי המונופול על המידע הקשור להחלטות הכלל אוניברסיטאיות ואותם דברים אמורים בפקולטות, בחוגים ובמכונים, אלא המידע הזה יהיה זמין לכל, לא דרך יחצ''ן אוניברסיטת תל אביב אלא המסמכים המקוריים. 2. הנקודה השנייה שהעלת אינה ברורה: שאלת: ''מה הדרכים ליישם את המחקר?'' התשובה: לחקור! שהרי השאלה איננה יישום דרכי המחקר אלא החלטות איזה נושאים יחקרו. תהליך הפקת לקחים כולל איתור והסטיות ובעיקר ליקויים, הבנת המקור הליקויים דהיינו אנליזה , הסקת מסקנות ויישום. מעולם אל דברתי על הפקת לקחים מרעיון. ההנחות המקדימות שאתה מצביע עליהן: א. תמיד יש פער בין תכנון לביצוע. ב. אנשים מזרוע האבירים ומזרוע האינטלקטולים בעלי נורמות האחריות והביקורתיות חשים בפער הזה. ג. ראשי המערכות מן הזרוע האידיאולוגית מתנגדים לתיקון הפער כי חלק מן התיקון הוא טיפול בתפקודם הלקוי. מדובר על משקיף מתענין מהחוץ. הגדרת ''החוץ'' כוללת את מי שלא נמצא בקליקה אף שהוא במערכת, את מי שהיה במערכת ועזב הוא הועזב, את מי שנמצא במערכת דומה בהווה או בעבר, נניח באוניברסיטת חיפה וגם מי שלא היה מעולם במערכת זאת ובמערכת דומה והוא מתעניין. אותם משקיפים מודעים ביותר לנורמות שאתה מדבר עליהם. בכל מערכת ולגבי כל מערכת קים מעגל קסמים, שהרי מערכת היא בין היתר מעגל במובן הזה. אבל תהליך ההסתאבות (הפירוק) יוצר ביקוש לרעיון מצד מי שההסתאבות פוגעת בשרידותם. ככה מתרחשים שינויים ומהפכות במערכות, וגם בהיסטוריה. בשיטות המכירה והקנייה הנ''ל קונים ומוכרים העדפות לגבי כל דבר. ואגב, החלוקה בעיני איננה בין מחקר יישומי לבלתי יישומי, אלא בין מחקר רלוונטי לבלתי רלוונטי ואת הנושא עקפת להפתעתי. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לאורי: על מהות הדמוקרטיה |
|||
|
|||
צר לי, אך שוב לא הצלחתי כנראה להבהיר את דברי. לפני שאמשיך, אתן דוגמה: המוצר שאנחנו מוכרים, במקרה הזה אתה קובי ואני, אינו מענין איש מלבדנו. למרות זאת חילופי הדעות בינינו מתפרסמים באתר הזה משום שנראה לנו שיש צורך (אולי אינטלקטואלי) למישהו נוסף בשמיעת הדיעות שאנחנו מנסים למכור אחד לשני (לשכנע). למרבית הפלא זיהינו צורך שכנראה אינו קיים; ועדין לא אמרנו נואש. הצבעתי על שתי דרכים: האחת שלטונית - מנהל האתר יטיל סנקציות על כל מי שאינו משתתף בדיון (לדוגמה, לא יאפשר להיכנס לאתר אלא אם יביע דעה בנושא אורי-קובי-דוד. אפשרות שניה: נפנה אנחנו אל הכותבים האחרים ונשכנע אותם, שלא לנו, להם יש צורך להשתתף בדיון. בשתי הדרכים נאלץ להשתמש באותה דרך עצמה: שיווק. לנו יש מוצר, אנחנו גילינו את הצורך, הקונים הפוטנציאלים שהם החברים האחרים באתר, אינם רוצים לקנות. מדוע? לדעתנו הם אינם מודעים לצורך שאנחנו זיהינו, או אם זיהו, אין הם מוכנים לשלם (במקרה זה מזמנם) כדי לקנות את מה שאנו מנסים למכור. כנ''ל לגבי מנהל האתר. נצטרך לשווק לו שזה האינטרס שלו לכפות על החברים את ההשתתפות. זהו מעגל הקסמים של הדמוקרטיה עליו דיברתי בהקשר של מחקר ומוסדות מחקר. בסיס הדמוקרטיה הוא שיווק (של רעיונות), שנקרא בשפה אחרת - שכנוע. מובן שתמיד קיימת אפשרות אחרת, כמו מהפכה: השתלטות והכתבה, אך לזה משום מה לא קוראים דמוקרטיה. המדד להחלתם של האינטרסים שלך על פני האינטרסים האחרים הוא קיומו של הצורך באינטרסים שלך כפי שהוא מזוהה ע''י האינטרסים האחרים (כדאי להם, פרושו הם מוכנים לשלם על קבלת רעיונותיך האינטרסנטיים לפחות ע''י שילובם במסגרת ההעדפות שלהם). נחזור לתחילת הדיון. טענתך המרכזית שבאוניברסיטאות אין חופש מידע (אחד מהעקרונות היסודיים של הדמוקרטיה) בנושא חקר המלחמה. טענה נובעת, שאם חופש המידע היה ממומש, היית יכול להוכיח את קיומו של הצורך ברעיונות מחקרך והחוקרים האחרים היו קונים את הצורך הזה ומצביעים בקולם לפני הנהלת האוניברסיטה. הנהלה דמוקרטית אמורה לייצג את בוחריה, על כן היא הייתה קונה את הצורך והוא היה נכלל בסדרי העדיפויות שלה להקצאת משאבים (כסף, כסף ושוב כסף) למחקר המוצע על ידך (הקמת ''פקולטה להנחלת תורת הביטחון או תורת השרידות של אורי מילשטיין לתופסי עמדות מפתח בזרוע השלטונית''). כאן אני חוזר שוב לאלמנט הקיים בחברה אנושית ובא לידי ביטוי בשלטון הרוב (מעין דמוקרטיה). איש אינו מוכן לשלם עבור משהו שאינו צריך. אם תפיסת הביטחון שלך תיראה לממסד האקדמי, או לממשל, כמנקה שטיחים, התשובה תהיה ''יש לנו כבר. לא צריך''. אין זה משנה כלל אם הטעות שלהם קיומית אם רק אתה מזהה אותה. לכל היותר תהפוך לנביא החורבן וכך תסווג, על כל המשתמע מכך. אפשרות שניה, שכמוכר מנקה שטיחים מקצועי, תיזרק מהדלת ותחזור ותיכנס דרך החלון. לא, אינך מוכר את תורת המלחמה; מונח דוחה מבעית ומגרש לקוחות. אתה מוכר את ''תורת השלום''. ''שלום?'' יזדעקו כולם, ''הרי זה בדיוק מה שחסר לנו! הרי קרן השפע שלנו פתוחה לרווחה לכל זב ומצורע שבשורת השלום בפיו! הרי מאז 'השלום הנצחי של קאנט' אנחנו מחפשים את ההוכחה, ממש כמו שחיפשנו את הוכחת המשפט של פרמה!'' כאן עברנו את השלב הראשון - הקצאת משאבים למחקר ולהקמתה של הפקולטה. השלב השני הוא שהזרוע הביצועית תזהה את הצורך, קרי שהאיטרסים הפוליטיים שלה יקודמו, אם ילמדו בפקולטה ויישמו את תורתך. שרידות שמידות, תעזוב שטויות. היישום של תורתך יבטיח את קידומם, את שרידותם הפוליטת, את הפרימריס הבאים עלינו לטובה. ושוב חזרנו למוכר שואב האבק. הוא שאמרתי, חזרנו למעגל הקסמים של השיווק שהוא נשמת אפה של הדמוקרטיה. אלא אם כן אתה רוצה להפוך סדרי עולם, לחולל מהפיכה או להיות נביא בשער. --------------------------------------------- הנושא השני שהזכרתי אותו היה מבנה החברה הדמוקרטית, כפי שאתה הכרת אותו וכפי שבורדייה תאר אותו (בין מודלים רבים אחרים). המודל של בורדייה מנסה להסביר מדוע אתה, אורי מילשטיין, נתקל בקשיים כאשר אתה מנסה לומר את מה שנראה מובן מאליו. לא שהוא חושב שזה חוק טבע ולא יכול להיות אחרת. הוא בס''ה מדווח על התצפיות שהוא ערך על החברה של קופי האדם ומדווח על ממצאיו בלשונו המפותלת. במידה מסוימת אפילו הסכמת לתיאור הזה. אתה רוצה להסיר את שומרי הסף ולשנות את המבנה הפנימי של המעגל החברתי (''הביטוס'' בלשונו של בורדייה. מה היה שווה תוארו כפילוסוף חברתי אם לא היה ממציא גם מונחים חדשים...). במילים אחרות, אתה רוצה לשנות את המצב הקיים. שוב חזרנו לאותו מעגל הקסם של שיווק רעיונות בדמוקרטיה. פה אני חושש שהקשיים שלך יהיו גדולים יותר. המשטר הדמוקרטי אינו אמור לשנות את התכונות הבסיסיות של האדם, בניגוד ''לאדם החדש'' הפשיסטי קומוניסטי, או ''העברי החדש'' הציוני. התכונה השניה של הדמוקרטיה היא התפשרות עם מצבים קיימים ולא עיצובו של האדם מחדש. החינוך בדמוקרטיה נועד לעדן תכונות מסוימות ולהדגיש את ערכי השיתוף (במילים אחרות ויתור). הרי אמרנו, דמוקרטיה הינה שם אחר להתפשרות עם המציאות. זוהי הסתירה שאני מוצא בטיעוניך. אינך יכול להשתמש בדמוקרטיה במה שאין בה. הדרישה לדמוקרטיזציה היא שוות ערך לשיווק ולהתפשרות. כל דרך אחרת, טובה, מוסרית, יעילה ועוד ועוד, חורגת מהדמוקרטיה ויש לה שמות אחרים. ----------------------------------------------- ועכשיו לפרט קטן, אך כנראה בכל זאת חשוב. כפופריאני אדוק, אצטט מדבריו של הרעבע. אחת הטענות העיקריות שלו נגד ''הסמכות'' כוונה נגד הטענה הדתית (ולא משנה איזו דת) ש''האמת מכריזה על עצמה''. ''לא משנה אילו הוכחות שתביא לסתירת דברי, אני ואולי אפילו אתה מרגישים שזוהי האמת''. לאינטואיצה במפורש יש מקום בקבלת החלטות ע''י הפרט (יהא תפקידו אשר יהיה), אך אין לה מקום כהוכחה מדעית. כל עוד אנחנו מדברים בשפה רציונלית, שמשמעותה שההיסקים נכונים כל עוד לא הופרכה אחת מהנחות היסוד, אין מקום לטענה שאת מרגיש ש... או שאתה מאמין ש... אין בכך שום התייחסות לאמיתותה או לשקריותה של טענה מסוג כזה. פשוט אין שום דרך להפריכה. זה ותו לאו. כאשר אתה מעלה טענה שכל אביר מרגיש את הפער בין היישום לביצוע, הנחה בסיסית לצורך הפקת לקחים, כמוה כאמירה ''שהאמת מכריזה על עצמה''. אולי טענתך אמיתית, אולי אינה כזאת, אין שום דרך להוכיח אחרת. הפער ביו היישום לביצוע, אכן קיים תמיד. הסקת לקחים אינה מובנת מאליה. הנורמה המקומית של התרבות הארגונית קובעת מה נחשב לחריגה, המחייבת הסקת מסקנות, ומהי חריגה זניחה. לדוגמה, ייצור חלק בפחחות הוא בדיוק של שתי עשיריות מ''מ, במסגרות בנין - שני ס''מ, בטכנולוגית חלל - מיקרונים. הצורך בהסקת מסקנות מדיוק הייצור שונה בכל אחד מהענפים לעיל. חוק דומה קיים בכל ארגון חברתי שהוא. ההגנה סיימה את טיעוניה ואת כל מה שיש לה להגיד בנושא בפורום הנוכחי (אלא אם יסתבר אחרת...) | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לדוד ולאורי, משהו בשולי הדברים: |
|||
|
|||
להסברת הרעיון, דוד הביא משל מיחס משתתפי הפורום לדיון המתנהל ביניכם וזה מצא חן בעיני. מעניין מאד לקרוא את דבריכם; להגיב? אישית, אינני רואה צורך להגיב בנושאים אלו והסיבה היא התחושה כי מדובר בענף, חשוב אולי, של עץ שכל כולו נובל. גם אם נרפא את הענף - תהליך הגוויעה של העץ יימשך; אולי יואט משהו, אבל זה לא יספק איש. רוצים להציל את העץ. שח לי ידיד כי 'בזמנו, כשאני הייתי תלמיד, היה לנו כבוד למורים, התנהגנו בדרך ארץ וכו' וכו'; כל הבעיה היא בחינוך; חייבים לשנות את החינוך'. השבתי לו כי 'אם נניח שאתה היית קומה א' של בניין מדינת ישראל; וקומה ב' גם היא נראתה בסדר; עכשיו, כאשר בקומה ו' הכל מתמוטט, אתה חושב שאם נחזור אחורה עשור או שנים העניינים יסתדרו? הבניין מתמוטט כי היסודות רעועים או לא קיימים; הסדקים הראשונים מתגלים בקומות העליונות וזה טבעי, אבל שום קוסמטיקה לא תעזור; חייבים לטפל ביסודות'. מה שאנחנו מציעים הוא טיפול שורש. לא פחות. ושתהיה לכולנו כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה. נסים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לדוד - שמוש בכלי שווק |
|||
|
|||
עד כאן הכל טוב ויפה, אנחנו יודעים מה אנחנו רוצים למכור, אנחנו יודעים למי אנחנו רוצים למכור, רק לשאלה העיקרית לא ניתנה התשובה : איך למכור ? או במילים אחרות, איך להתאים את כלי ההשווק למוצר אותו רוצים למכור, ולטיב ה''קליינטים'' אם אתה רואה סירת משוטים קטנה שטה בסמוך לחוף, ולדעתך נוסעיה טועים בנתיב, יתכן כי מספיק שתרים את קולך כדי שהמחזיק במשוט יישמע אותך,ואם ירצה יקשיב לך, אז תוכל למכור לו את הרעיון של שינוי הנתיב. אולם אם אתה רואה ספינה ענקית שטה בכווון שלדעתך שגוי, ותנסה לעצור אותה ולשנות את מהלכה ע''י זה שתעמוד מולה ותנפנף בידיך, תרים את קולך ואפילו תשתמש במגפון, זה לא יעזור לך, אתה תידרס על ידה, ונוסעי הספינה אפילו לא ירגישו בכך. לעומת זה אם תעלה על הספינה, תשתלב בצוותה, ותגיע לדרגת פיקוד מספיק בכירה, תוכל גם לסובב את ההגה לכוון שנראה לך. (וגם אז לא בתפנית חדה אלא בפניות קטנות כל פעם עד לסיבובה המלא. דוגמא נוספת הביא לנו סנט אקזופרי בספרו הנסיך הקטן בפרק הדן בגילויו של הכוכב ממנו הגיע הנסיך הקטן. כאשר האסטרונום התורכי מופיע בלבושו המסורתי בועידה בינלאונית לאסטרונומיה, אף אחד לא מקשיב לדבריו. אולם כאשר הוא חוזר על אותם טיעונים, אך בלבוש אחר, כמו שאומר סנט אקזופרי, ''..הפעם הופיע בחליפה אירופית הדורה מאד והכל קיבלו את דעתו'' הבאתי שתי דוגמאות קטנות אלה כדי להמחיש את חשיבותם של כלי השוווק והתאמתם , מעבר לטיבו של המוצר. לדעתי גם אתה במאמרך זה ''חוטא'' באי שימוש בכלים מתאימים על מנת ''למכור'' את מאמרך לחברי הפורום. אתה כותב מאמר מובנה ומושכל, אולם אינך נותן לו את העטיפה הראויה שתמשוך את העין, ובכך לא ''מתאמץ'' להפיץ את רעיונותיך ככל האפשר (לפחות בפורום זה) אורי לשיטתו , מנסה לחולל שינויים במערכות מאד גדולות באמצעים של נסיון לעצירת סירת המשוטים כבדוגמא הראשונה. יתכן כי על מנת לשנות מערכות בסדר גודל כזה, חייבים לעשות זאת ''מבפנים'' ואחרי שמגיעים לעמדה מספיק חזקה בתוך המערכת. בברכה רפי | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לדוד: דמוקרטיה בולשביסטית, וירטואלית, ישראלית |
|||
|
|||
1. שיווק רעיונות באתר: הרעיונות שאני משווק נקנו על ידי משתתפי האתר לפחות לצורך עיון. הוכחה: מאז שהצטרפתי לאתר הפתילים שלי ארוכים מאוד ולוקחים בהם חלק רוב המשתתפים הפעילים. אין לי הוכחה מבוססת כמה מן המשתתפים הסבילים קוראים את דברי ואת דברי המגיבים עליהם, אבל ניתן להניח שלא מעט אפילו, משיקולים סטטיסטיים. הדיון בינך, בין קובי וביני, אינו ממצה את כל רעיונותיי אלא עוסק בהיבטים אחדים שלהם והיבטים אלה, בדרך כלל פורמליים ומתודולוגיים אכן לא מענינים את המשתתפים האחרים, ואותם אגב גם אינני מעונין במיוחד לשווק. אם מה שטענתי עד כה נכון מבחינה עובדתית הרי כל הטיעון הראשון שלך מופרך וגם זה משהו. 2. שיווק רעיונות ומערכת אוניברסיטאית: לפחות מוסד אקדמי אחד ''קנה'' את רעיונותיי - ''מכללת צפת'' שבה אני מלמד. כל מסע של אלף קילומטרים מתחיל בצעד ראשון וכל התפתחות מתחילה משלב ראשון. אני מיחס את הצעד הראשון הזה, בין היתר, לעשרים שנות מאמציי ולעלויות הגבוהות מאוד בכל התחומים של מאמצים אלה. נכון שמכללת צפת איננה האוניברסיטה העברית שבה קיבלתי את תואר הדוקטור שלי, אבל גם היא מוכרת על ידי המועצה להשכלה גבוהה ותאריה מוכרים לכל ענין. החלופה הקיומית שלי היתה: האם ללמד באוניברסיטה העברית נושאים לא רלווונטים כפרופ' מן המנין, או להשקיע עשרים שנה כדי ללמד כמרצה זוטר במכללת צפת הזוטרה. אינני מכיר עוד אדם בישראל שבחר כפי שאני בחרתי, עם כל ההבדלים המתבקשים בנסיבות. אם ההתפתחות הזאת תצליח מאוד יש אפשרות שמוסדות אקדמיים אחרים יאמצו את המודל והתרבות האקדמית תשתנה בתחום זה. 3. על מבנה החברה הדמוקרטית: יש הבדל בין הדמוקרטיה בישראל לדמוקרטיה בארצות הברית, בצרפת, וכו. על פי אחת ההלצות נותרו היום בעולם שני מדינות קומוניסטיות בעולם: ישראל וקובה. מדינה דמוקרטית היא מערכת כאוטית הרגישה למצבים התחליים ולשינויים זעירים בלתי צפויים. כדי להבין את הדמוקרטיה הישראלית יש ללמוד את מצבה ההתחלי, שאז נארגה בתוכה תרבות בולשביסטית. בתרבות הזאת אין זרימה מידע והאינטרס הלגיטימי היחיד הוא האינטרס של הקליקה: ראשי המפלגה, ראשי האוניברסיטה, ראשי צה''ל וכו'. במובן זה ישראל איננה מדינה דמוקרטית, או לחילופין יש בה דמוקרטיה וירטואלית. הפעילות שלי בעשרים השנים האחרונות היא ''שינוי זעיר בלתי צפוי'' שהמערכת הכאוטית שלנו רגישה ואני מקווה שהם ישאו פירות. דברים אלה אינם אינטואיציות ואינם אמונות והם פתוחים למבחן ההפרכה הפופריאני שאתה מאמין בו. ואמונה ידוע איננה הוכחה לפי דוד פלד. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לאורי ולרפי: |
|||
|
|||
אם הייתי זקוק להוכחה שיווקית, הרי שקבלתי אותה מתשובותיכם. בכלל אין לי מה למכור!!! 1. הפורום: השתמשתי בתגובת הכותבים כמטפורה למצב בו אנחנו נתקלים בחיי היום יום. מה שאתה עשית רפי, פשוט לקחת את אותה מטפורה והעברת אותה לסירה. למעשה חזרת בדיוק על התוכן שניסיתי להעביר. אני נשבע בהן צדק שאין לי שום טענות למי שדברי לא נראים לו, לא מובנים לו, מטופשים לו, והוא מעדיף להתעלם מהם. ולך אורי, לא ניסיתי להוכיח שאינך יודע למכור את רעיוניותיך, בוודאי שלא בפורום. מה בכל זאת ביקשתי להגיד? הנחתי ראי מול הטיענה להיעדר דמוקרטיזציה של מוסדות המחקר וביקשתי ממך אורי לבחון למה אתה מתכוון כאשר אתה מעלה טענה כזו. גניבה לא מוצלחת מסוקרטס. כאשר היה מדובר בתגובה למישהו אחר בפורום (איציק רון ''אוניברסיטה צביעות ופערים חברתיים'', מיד הבחנת בכך. משום מה נסתרה ממך כוונתי בתגובה לדבריך. בתשובה לשניכם: אינני סבור שהשעשועים האינטלקטואליים (או לפחות מה שאני מכנה ''שעשועים אינטלקטואליים'') המענינים אותי, מעניינים את הפורום במתכונתו הקיימת. לו זיהיתי צורך כזה, אולי הייתי מנסה לשנות את שיטת השיווק. למשחק הזה. מצאתי שני קונים והסתפקתי בתועלת השולית ששניהם מספקים : תרומה מזמנם. לדעתי, תגובתו של ישעיהו ''לאורי ולדוד'' היא אכן מייצגת. 2. סיכום טיעוני לגבי משמעות הדמוקרטיה: א. התנאי הההכרחי, אך הלא מספיק, לשיווק, מוצר או רעיון, הוא זיהוי הצורך במוצר, ממשי או מדומה. ב. אין לבוא בטענות לקונה על שהוא מסרב לקנות. הטענות היחידות לאי ביצוע המכירה מופנות כלפי המשווק בלבד (ממש כפי שרפי אמר). ג. הנגזרת מכך היא יעילות שיטת השיווק (שוב רפי). במשטר דמוקרטי קפיטליסטי היעד השיווקי הוא בראש ובראשונה בעלי עמדות הכוח וההשפעה, המסוגלים לקנות בממונם את הנדרש לבניית מפעל לייצור הצורך, ומימון ההוצאות הכרוכות בהחדרתו לקהל היעד. אם האוניברסיטאות אינן נענות (המפעל), אין לבוא אליהם בטענות על עיוורונם. שיטת השיווק (ושוב אני משתמש במונח של רפי) נכשלה ויש לבחור את שיטת השיווק המתאימה. אם תקראו שוב את מה שאמרתי, לעיל, ולכך תוסיפו את דעתי על מערכת החינוך כאשר הצעתי שניסע לסורבון, תוכלו שניכם לתרגם את דברי לסגנון של רפי ויסתבר לכם שאין הבדל בין שני התכנים. במשפט מסכם אחד: אורי, נא התבונן בראי כאשר אתה מתלונן שהיושבים בעמדות המפתח אינם קונים את רעיונותיך ואל תבוא בטענות לדמוקרטיה ''הבולשביקית''. על הדמוקרטיה בישראל: אני מכיר לפחות עשרה סוגים שונים של משטר דמוקרטי וכולם נכללים תחת אותו שם עצמו. קיום בחירות חופשיות אינו בהכרח דמוקרטיה, הגם שזוהי נקודת הזינוק של כל הווריאציות השונות. רק כדי להיזכר במאמר הידוע של טלמון משנות החמישים ''על עריצות הרוב''. לצורך שיווק, אתה מכנה את המשטר בישראל ''בולשביקי''. לי, לא מכרת. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לדוד: התקרנפות ראשי האוניברסיטאות |
|||
|
|||
אתה מניח שוק משוכלל. אבל השוק אינו משוכלל, בתחום הביטחון לפחות הוא מונופוליסטי. בשוק כזה ראשי האוניברסיטאות בישראל אינם קונים את רעיונותי לא בגללל שאין להם ביקוש בקרב הסטודנטים או משום שהם סבורים שלא ראוי לחקור נושאים בטחוניים, אלא משום שהם לא רואים להתעמת עם מערכת הביטחון. זאת אומרת, הם מקרנפים. אם טוב לך עם ראשי אוניברסיטאות מקורנפים יבושם לך. המצב בארצות הברית שונה וזה משליך לשאלה אם ישראל היא בכלל דמוקרטיה. אין זה משנה לי אם אתה קונה או אינך קונה את תובנותי כי אתה רק אחד הצרכנים ויש רבים אחרים שקונים אפילו בפורום זה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אורי: מדוע ראשי האוניברסיטאות לא חוששים |
|||
|
|||
להתמודד ואפילו להתכתש כשמדובר בנושאים שאינם בתחום הביטחון? נדמה כי את התשובה צריך לחפש במקומו ובתפקידו של האתוס הביטחוני בישראל ובמציאות הקיומית של מדינה בצל איום מתמשך. למרות קביעתך הפסקנית בעניין אלו שחוששים להתמודד עם המימסד הביטחוני ונוטים להתקרנף, הרי שיש כמה דוגמאות (גם אם לא רבות) של חוקרים בלב לבו של המימסד האקדמי, השופכים אש וגופרית על המימסד הביטחוני. כמה מהבולטים שביניהם הם: ברוך קימרלינג ואברהם סלע באוניברסיטה העברית. אורי בן-אליעזר ואילן פפה מאוניברסיטת חיפה ואחרים הנמנים על מנתצי המיתוסים. האם הפרה שאתה מבקש לשחוט קדושה יותר מהפרות הקדושות שהם שחטו? אינני יודע להסביר את התופעה, אך להתרשמותי, משנתך כבר מזמן אינה חסויה ובדרכה שלה היא מצליחה לערער סוג מסויים של מוסכמות ולא מן הנמנע שיש בה כדי לעורר (גם אם לא מספיק) סוג של דיון ציבורי ושיח אינטלקטואלי. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לקובי: החוקרים שהזכרת עוסקים במאקרו ולא במיקרו |
|||
|
|||
ומערכת הביטחון רגישה למיקרו ולא למאקרו. על כך אומר פתגם צרפתי: ''אלוהים נמצא בפרטים''. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| שוק |
|||
|
|||
אורי נכבדי ניסיתי להסביר וכנראה שלא אצליח. 1. אני לא קונה וגם לא מוכר ואפילו לא נמצא בשוק. 2. אני שחקן שח שמצא עצמו משחק על כר הדשא של מגרש טדי. הכלים התפזרו, רגלי חבולות מבעיטות שהשופט התעלם מהן, ואני צולע אל הצד הנכון של הגדר. היה שלום. אחזור לכאן רק כדי לשחק כדורגל. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לדוד: תחזיק מעמד! |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| אוניברסיטאות וצביעות |
|||
|
|||
סדרי העדיפויות של המוסדות האקדמיים כפי שהם באים לידי ביטוי בישראל אינם כושלים רק בתחומי המחקר של צבא וביטחון. זה כבר לא מעט שנים, שחוגי החינוך באוניברסיטאות רואים את עצמם כמובילי הדרך של אסכולת הקונסטרקטיביזם בחינוך. הוגי הדעות ופורצי הדרך של אסכולה זו, הלא הם ויגוצקי ופויירשטיין, ניסו להוביל דרך חדשה בחינוך, שכותרותיה הן הפיכת התלמיד ללומד עצמאי, שינוי מעמד המורה מספק המידע למנחה בדרך להשגתו, למידה של תכנים רלוונטיים ללומד תוך אינטראקציות חברתיות, ועוד. גם דרכי ההערכה של הישגי הלומדים דורשות שינוי מקיף, על פי אסכולה זו, ובמערכת החינוך דהיום ידועות בשם הכולל ''הערכה חלופית''. ודאי שלמידה-הוראה בדרך של הרצאה פרונטלית ו''דחיסת'' מידע לתלמידים על מנת שיפלטו אותו אחר כך במבחן - פנימי או חיצוני, כלומר בגרות - מנוגדת לחלוטין לדרך זו, וכך מלמדים היום בחוגים לחינוך של מרבית האוניברסיטאות בארץ. ואולם: מיהם הגופים הדוחפים את בחינות הבגרות ומתנגדים לביטולן? יפה ניחשתם, אותן האוניברסיטאות ממש. בעוד הן כביכול ''מקרינות'' למערכת החינוך ''קונסטרקטיביזם'', הרי שהן הגורם העיקרי המנציח את השיטה הנוראה שבה לומדים ילדינו. מנציחים פערים, מגדלים דור שיכולותיו רחוקות מלהיות תואמות את המציאות של ימינו, וכל זאת על מנת להקל על האוניברסיטאות את הסלקציה של המתקבלים ללימודים בין כותליהן, תוך מניעת הקמת גופים מתחרים כגון מכללות ושימור השליטה הפוליטית שלהן בכל הקשור למתן תארים אקדמיים. בחינות הבגרות אינן בגרות, ואינן בחינות. הן טקס הזובור האקדמי שילדינו נאלצים לעבור מידי שנה על מנת להנציח את שליטת האוניברסיטאות בהשכלה הגבוהה. להנציח פערים חברתיים, ומונופולים פוליטיים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| כמה שאלות בנושאי צביעות והנצחת פערים חברתיים |
|||
|
|||
1. האם הלימוד באקדמיה מבוסס על שינון או על חשיבה עצמאית? 2. אם התשובה היא שינון, הרי ששיטת הלימוד של בתי הספר התיכונים הנוכחית אכן מכינה לאוניברסיטה. 3. אם השיטה באקדמיה אינה כזאת (לפחות זוהי המטרה המוצהרת של כל מוסד אקדמי וכל גם משתמע מדבריך) איזה עניין יש לאוניברסיטאות לעודד שיטות שיפריעו להם במילוי יעודם? 4. עד כמה שידוע לי, אולי אני טועה, משרד החינוך אמון על שיטות הלימוד הקדם אקדמיות. המדד המקובל להצלחתושל בית ספר הוא אחוז התלמידים שעברו את הבחינות מבין אלה שהגיש ולא מספר הממשיכים את לימודיהם במסלול האקדמי. מה הקשר בין שיטות ההוראה באוניברסיטה לשיטות ההוראה תיכון, אותם קובע, ובעיקר מתקצב, משרד החינוך? מה שמשפיע יותר על ''מדידת'' ההישגים ''והקטנת פערים חברתיים'' היא שיטת ליבנת במועדי ב' ו-ג' בהם רמת בחינות הבגרות נמוכה בהרבה מאלה שבמועד א' (בדוק בעצמך ותיווכח). 5. המיכללות הן מוסדות פרטיים לכל עניין והעלות לסטודנט במכללות, כולל התשלום למורים, גבוה פי כמה מאשר במוסדות האקדמאים המסובסדים ע''י המדינה. עלויות אלה ממומנות רובן ככולן ע''י הסטודנטים. לכאורה, מי שאין לו, יעדיף ללמוד באוניברסיטאות, ומי שיש לו יעדיף את המיכללות? אנו מדברים על אותו פיקוח של הוועדה להשכלה גבוהה על שני סוגי המוסדות. לא כל כך ברור לי כיצד האוניברסיטאות מנציחות פערים חברתיים? או אולי התחרות בין שני המוסדות היא גם על התכנים? מסופקני. הן בוגר מכללה מוכרת והן בוגר אוניברסיטה, זכאים לגשת ללימודי תואר שני (אלא אם כן ידוע לך על כך שהאוניברסיטה מטילה סייגים ומגבלות על בוגרי מכללות מוכרות ע''י הוועדה להשכלה גבוהה, שרוצים לעסוק אצלם במחקר?) התייחסתי רק למשתמע מתוכן דבריך, בלי לקבוע עמדה משלי. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לאיציק ולדוד: אני סבור שכל מה שכתב איציק |
|||
|
|||
משקף את המציאות, והשאלות של דוד הן או אי ידיעת המציאות או התממות, או פרובובקציה לגרום לאיציק לפתח את הנושא. אבל התשובות לדוד ידועות לכל מי שמעורב גם במערכת החינוך הקדם אקדמית וגם במערכת האקדמית. דוגמא: היחסים בין מכללות לאוניברסיטאות: המצב היום הוא שהמועצה להשכלה גבוהה מתאמצת לחנוק את המכללות ומפלה אותן לעומת האוניברסיטאות. התוצאה היא שהמורים הפחות טובים והתלמידים הפחות טובים מגיעים אליהן ואין תחרות של ממש על הוראת תואר ראשון לפחות. נכון, המכללות הן פתרון לתלמידים פחות מוכשרים עם כסף. אבל הלימודים המתקדמים ויצירת האליטות נעשים באוניברסטאות. וכפי שכתב איציק ראשי האוניברסיטאות פועלים למעשה להנצחת הרמה הירודה בחינוך הקדם אוניברסיטאי ולכן יש בארץ תהליך מתמיד של דקדנציה שאותה אגב, חזה כבר ניטשה במאה ה- 19. אבל מכיוון שהמערכת סגורה ואין זרימת מידע אין תהליכי הפקת לקחים והמצב נעשה גרוע יותר מדי שנה. אגב דוד, הרי ניתן ללמוד על רמת האוניברסיטאות מתוך התבוננות ברמה הממוצעת של המרצים והפרופסורים ולשנינו יש נסיון מה בכך. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| בוא ניסע לסורבון |
|||
|
|||
יש משהו במה שאמרתת משום כך לא הבהרתי את עמדתי. המערכת האקדמית המשוכללת בעולם, לפי עניות דעתי, מצויה בצרפת. התנאי המוקדם להתקבל, לכל פקולטה שהיא, הוא עמידה ''בבקלוריאה'' - בחינות הבגרות. לא נדרש כל סינון נוסף של מבדקים פסיכוטכניים כאלה ואחרים. הסינון נעשה בשנה הראשונה. אך גם אם נכלשלת, אתה יכול לחזור ולנסות, לשוב ולנסות, כמעט עד אין סוף. שיטה דומה קיימת גם באם. אי טי. בבוסטון, רק ששם כישלון הוא כישלון. מה שמייחד את מערכת החינוך הצרפתית הוא לימודי חינם. אינך משלם פרוטה, גם כתושב, לא רק כאזרח, על לימודיך במערכת החינוך. מעבר לכך, אתה מקבל תמיכה מהמדינה. אין פלא שאתה יכול למצוא באקדמיה ''סטודנטים נצחיים''. כדאי מאד מאד להיות סטודנט בצרפת. סטדנט צרפתי זה מעמד, אפילו היום (כאשר קניתי כרטיס לתיאטרון בפריס, לא מזמן, שאלה אותי הקופאית אם אני סטודנט או מובטל... כדי להעניק הנחה משמעותית). לצערנו אנחנו לא כל כך עשירים כמו צרפת, ולכן שיטת הסינון מתבטאת למעשה מאבקי כוח על תקציבים. בעבר הלא כל כך רחוק, האוניברסיטה קבלה לשורותיה את כל השוחרים לפתחה, במגמות שלא חייבו שימוש במעבדות. הסינון נעשה בתום השנה הראשונה (שיטת ה-אם.אי.טי.). שיטה זו נזנחה בגלל העלויות שנגבו ישירות מקופת האוניברסיטה. המגמה של המוסד האקדמי היא להגדיל את כוחו והוא עושה זאת ע''י טיפוח מי שהמוסד החליט שהוא גם מוכשר וגם הולך בתלם. ככזה הוא ממשיך פוטנציאלי של תרבות הממסד (אני לא יכול להתאפק. הפילוסוף החברתי הצרפתי בורדייה עליו השלום, בנה תיאוריה שלמה על הנושא, ממנה פרנס את מעמדו בעולם האקדמי. עיקרה הוא שכל פרט הרוצה להשתייך למעגל חברתי, מהמעגלים מהם בנויה החברה, חייב לעבור דרך שומרי הסף - הוועדה האקדמית, לעבור שורה של מבחנים חברתיים ואז נקבעת לו המשבצת שבתוכה הוא רשאי למלא אחרי החוקים השולטים בתרבותו של מעגל זה. זה הרגע שהוא נקרא סוכן של הארגון). האם הסורבון הצליחה לייצר חוקרים ברמה גבוהה יותר מזו של האוניברסיטה העברית? לא בהכרח. יש תחומים שכן (דוגמת הפילוסופיה) ויש כאלה שלא. האם סארטר הוא דוגמה להישגים אקדמים? אצטט מדבריו של בנואה מחבר ''מחכים לגודו'' לשאלה אם סארטר הוביל את רוח החברה הצרפתית. תשובתו: סארטר אינו אלא השבשבת של הרוח הצרפתית. אני חותם על דבריו כמות שהם. אבל הוא סמל תרבותי! האם בעקבות המשטר האקדמי הפערים החברתיים בצרפת קטנים מאלה שבישראל? תרשה לי להטיל ספק בכך. לכל חברה יש את השוליים התרבותיים האופייניים לה. מה שברור לחלוטין שתקציב החינוך הצרפתי עולה בכמה סדרי גודל על תקציב החינוך בישראל. התוצר הסופי, ממנו התחלנו, דמוקרטיה בתוך האוניברסיטה, לא הוכיחה עצמה בצרפת, ממש לפי תיאוריו של בורדייה. המאבק על עמדות כוח בתוך הממסד, הקונפורמיזם, פליטתם של ''הבלתי מתאימים'', קיים גם קיים, ממש כפי שהוא קיים במעגלים החברתיים האחרים. לא רק בצרפת אלא כתכונה מובנית בחברה האנושית. שוב חזרתי ללעוס מודלים חברתיים. האם כתוצאה ממאבקם של המוסדות האקדמים על עמדות כוח (ותקציבים) מונצח הפער החברתי? ניהול כושל? כן! (רק להיזכר כיצד מנוהלת אוניברסיטת ת''א גרעונות ענק וקיצוץ בשכר העובדים מול בנייני פאר שבאו ''מתרומות''). דרישה לשקיפות? ודאי וודאי. אך הרי אין מי שיסתור את דברי שהמכללות משלמות פי כמה גם למורים (היחס הוא 1:6 לטוהת המכללות). תתפלא, אני מכיר חוקרים טובים שתמורת סכום סמלי כזה ויתרו על הסטטוס שמעניק התואר ''מרצה באוניברסיטה''. בסופו של דבר האוניברסיטה מחזרת אחריהם בכל מיני פיתויים שילמדו גם במסגרתן, ולא משום שהם בעלי המקצוע הנחותים. זהו חלק מיתרונות התחרות החופשית ולדעתי זו גם המגמה המסתמנת. נניח לרגע שאתה צודק (ואני טוען מידיעה שאתה טועה), והחוקרים הטובים יותר מתרכזים באוניברסיטאות, הרי שטענותיך הן נגד נושאי הדגל של התרבות האקדמית! הרי הם המיטב, ואני מצטט אותך. איפה תמצא את החוקרים שאתה משתוקק אליהם? האם כולם מחוץ לאקדמיה? אם הם מחוץ לאקשדמיה, הרי שיכול להיות שתמצא חלק מהם לפחות המסכרת מכוני המחקר הפרטיים? הרי מישהו צריך לשלם להם. לא כולם מסתפקים ביצירתיות פורה על חשבונם. אני עומד מאחורי טיעוני הראשונים, שלא האקדמיה אחראית ללימוד הקדם אקדמי, אלא משרד החינוך. האקדמיה אינה נקיה מטענות רבות ושונות, אך לעניות דעתי, בנקודה זו טעיתם שניכם. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| צרפת : משאבים שבוזבזו |
|||
|
|||
הדוגמא שהבאת מצרפת ביטאה שקיפות מידע אלא השקעת משאבים על ידי המדינה, שרובם לדעתי בוזבזו. מה שאני הצעתי זה לסלק את ''שומרי הסף'' וליבש את האינטרסים של ראשי המערכת על ידי חשיפתם לאור היום. אשר לשכר המרצים במכללות. הדברים שכתבת נכונים לגבי המרכז הבינתחומי, וכמה מכללות למשפטים. אין הם נכונים לגבי מכללת אשקלון, מכללת עמק הירדן, מכללת הגליל המערבי, מכללת צפת. | |||
| _new_ |
|
|  | |
מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי