|
| יורם המזרחי (יום שני, 26/08/2002 שעה 0:40) | |||||
הצגת המאמר בלבד |
|
|||
עיתונאים, היו ונשארו, רובם - אנשים שמתעסקים בקקי. (בלי כוונה לפגוע בכותב שמקצועו עיתונאות) אך יורם היקר, מאיפה כל סיפורי העבר המלבבים הללו? גם הסיפור על הקיבוצניק שלא אהב את המתנדבות - מהיכן כל סיפורי הפלקלור של תקופת ייסוד המדינה? | |||
|
|||
|
|||
|
|||
יש דברים שהם סתם נחמדים, ושנועדו להעלות חיוך על פנינו המיוזעים. תודה יורם | |||
|
|||
שנתן לי פעם לפני הרבה שנים אחד ממורי התיכון ''הראלי העברי בחיפה'' שאמר שלסיפור טוב יש לדעתו 3 קריטריונים: 1. שהוא פשוט וקליט ע''י כמה שיותר אנשים. 2. שהוא מובנה מבחינת התחלה, אמצע וסוף או כל חלוקה ברורה. 3. שיש לו מסר . אז אולי אפשר להסתפק בפחות. בכל אופן אני אוהב את כתבותיו של יורם המזרחי כמו שאהבתי כתבותיו האמיצות מלבנון וחבל שנאלץ לעזוב אותנו לארצות נכר . | |||
|
|||
מזלזלת כלפי ערבי משכיל שרכש גינונים מערביים, הם אומרים עליו שהוא: ''בשוח' על וואקף''. (בעברית: משתין בעמידה). כידוע, הערבים (בהכללה), והפלאחים בעיקר, נוהגים להטיל מימיהם בכריעה. | |||
|
|||
כשלמדנו את ספוריהם של מנדלי מוכר ספרים, או שלום עליכם, אמר אז המורה שהמסר בסיפורים המצחיקים הללו הוא סטירה. והסטירה מטבעה מצביעה בצורה בקורתית על הסובב אותנו, שאנו חלק ממנו מבלי לדעת. וכדוגמא הביא המורה את התגובה שתמיד באה בעקבות הצחוק הגדול, לאחר מקרא סיפור זה או אחר: ''מה אתה צוחק? הרי אתה מתנהג כמוהו''. הקרקע שבה נבטו הספורים של יורם, היא אותה קרקע שעליה אנו חיים היום, להוציא את יורם עצמו שחי בניכר. סיפור עזיבתו של יורם את הארץ עצוב ומבכה, וטרם הגיעה השעה לתת לו פומבי - אבל הטכנולוגיה המודרנית מחזיקה אותו בתוכנו. המסר של הסיפורים, למי שמחפש את המסר, הוא הספור עצמו שבא להשכיח מן הקורא את תלאות היומיום ולתת ליהנות מ''שח'טה'' (שאיפה) מסגריה מחוייטת, שבטרם תפרוה דאגו להוסיף לטבק מעט ניחוח ממסטל: שאף לקרבך קטע, ובת-צחוק תהדהד באוויר מגרונך כשחיוך גדול ורחב נסוך על פניך. עוד מקדמת דנא קבעו גדולי ההוגים שבעולם כי הצחוק בריא לאדם. והמסר של יורם נועד להצחיק אותנו ולהרחיק את מחשבותינו מן המציאות העגומה שבה אנו נמצאים. עד כאן באשר למסר. כמי שחי ומכיר את המציאות שעליה מספר יורם, בשבילי זו לא סתם ''שח'טה'', אלא עישון חשיש בפרהסיה. שכן אולי הדמויות התחלפו, וחלק מן השכנים שלנו ''איתמדנו'' נעשו מודרנים, בכך שהם משתינים בעמידה, אבל סדנא דארעא חד הוא, דהיינו עולם כמנהגו נוהג העוינות כלפינו נשארה כשהיתה. | |||
|
|||
ירושלים של פעם וזה לא היה מזמן, אני ושמעון ומואיז הקטן. היינו שם רק אתמול ליד בית המרקחת עם ה''אקמול''. כשהתחנה ה''מרכזית'' היתה במרכז העיר ולא רחוק היו מוניות ''אביר''. ליד מוכרי הקרח ועגלות הנפט, האשה עם הסל וזו עם המחבט. ליד תחכמוני וליד ''שנלר'' ליד רוזנבליט וליד אדון מלר. וליד ''וואלך-שערי צדק'' ו''בקור חולים'', ליד קולנוע אדיסון והאחרים . ליד מוכר העתונים העוור: ''ידיעות! מעריב!לאשה!ידיעות!זוכר? נו,זו העיר וזה השיר. סיפורים עם טעם של צלילים של פעם. וירושלים הולכת ובונה את בניניה ולא שוכחת לרגע את טובי בניה אלו שאוהבים אותה למרות מלבושיה כי הם אלו שיבואו תמיד בשעריה ולחזרתם היום לא בברכה. מוטק'ה | |||
|
|||
|
|||
למדתי מאימא שלי אימרה או פיתגם, שיש בו הרבה.. מקורו כפי ששמעתי אותו ממנה, בערבית : ''אדחק- תדחקלק אלדוניה, אבקי- תבקי ווחדק'' _ חייך בשביל שהעולם ייחייך לך, ואם תרצה לבכות- תבכה לבד.. הרבה הגיון תומך בפיתגם הזה, בואו ננסה אותו ביחד ונראה לאן נגיע! בואו נעמיד אותו למבחן, ונצחק במלוא הפה : את הבדיחה להלן שמעתי מזמן, ואני מביא אותה כאן בעיבוד חדש מיוחד לפורום.. (אסור כמובן להעתיק או לספר בלי אישור מראש בכתב - כל הזכוייות שמורות למחבר!) שני חברים וותיקים עמדו בפינת רחוב בליווי כמה בירות ופותחן ידני, והתחילו לשוחח.. לראשון קראו ליבוביץ ולשני ז'וז'ו . (השמות האמיתיים שמורים במערכת). ליבוביץ פותח : תגיד ז'וז'ו, אנחנו חברים נכון? ז'וז'ו מאשר : נכון! ליבוביץ לא מוותר : פעם שיקרתי לך ז'וז'ו? ז'וז'ו מאשר : אף פעם. ליבוביץ מותח את החבל : פעם סיפרתי לך משהו לא דוגרי? ז'וז'ו מתחמם : טוב תשפוך כבר רבאק! מה הסיפור שלך היום ליי-בוב! לייבוביץ מתרצה : טוב בסדר, אני יודע שאנחנו חברים ויש המון אימון והבנה בינינו, אבל יש לי משהו לספר לך.. איך להגיד את זה : זה קצת לא יאומן אבל נשבע לך ברחמת אבוי ואימי ושאתפוצץ שאמות שתעלה עלי משאית ברוורס אם אני משקר ואם הדבר שאני הולך לספר לך לא קרה על באמת! ז'וז'ו רציני : כוס אוכתק כבר, ספר.. ליבוביץ מספר : פעם ברוסיה איפה מוסקובה נו, היתה רכבת שנוסעת ממוסקובה עד סיביר, ועושה את כל הדרך איזה אלף קילומטרים בשלוש שעות! מהירה לאללה! יענו טיל אוויר ים זה לא מילה! מהירות אשקרה אוריגינאלית! ז'וז'ו מאבד סבלנותו (בעברית: עשתונותיו) : נו אז מה הסיפור- רבאק? ליבוביץ : אז זהו. אומרים שהרכבת היתה עד כדי כך מהירה, כך שיום אחד בלילה, נפל פיתאום איזה גשר גדול בדרך שהיתה אמורה לעבור עליו, אורך הגשר היה, רק בשביל שתדע, שתי קילומטרים! אשקרה שתי קילומטרים ביטון התפוררו, וסחבק ליבוביץ היה ברכבת! מתכוון לדודי הצולע מאימא החורגת. הוא סיפר לי שהרכבת, מרוב מהירות, עברה את כל הגשר שנפל באוויר, את כל השתי קילומטרים- תאר לך, והגיעה אל הקצה השני של הגשר והמשיכה בדרכה כאילו כלום! אייייך? ז'וז'ו : באמת סיפור מהפטרה! אני מאמין לך למה לא? הכל יכול לקרות בחיים המזדיינים האלה! ליבוביץ- מה זה מבסוט.. מהאימון שנתן לו ולסיפורו חברו הקרוב, מנסה להביע את תודתו : אחי! אתה.. כשחותך אותו באמצע המילה ז'וז'ו : תשמע, גם לי יש סיפור! ליבוביץ: למה לא? ספר אחי, יש עוד שלוש בירות בארגז.. ז'וז'ו מעט בעדינות שלא ראוייה לו : אבל תבטיח לי שאתה גם תאמין לסיפור שלי! ליבוביץ לא מבעס : מה קרה לך אחי? שאני לא אאמין לך? שאני אפקפק למוצא פיך? אנחנו אחים אחי! ז'וז'ו מתרצה ויורה : אומרים שאני יצאתי מהחור של התחת של אימא שלי, לא משמה.. אתה יודע.. ליבוביץ לא מתאפק : מהתחת?? השתגעת? וגם ז'וז'ו לא מתאפק : יא בן זונה, על שתי קילומטרים אני האמנתי לך, אתה על שתי סנטימטר לא מאמין ? | |||
|
|||
מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |