פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
המזווגה של אברהמ'לה מזמרה /סיפור לא מדוייק
יורם המזרחי (יום רביעי, 21/08/2002 שעה 18:02)


המזווגה של אברהמ'לה מזמרה / סיפור לא מדוייק


יורם המזרחי






השבוע,שמעתי שמבית המשוגעים השתחרר סוף סוף אברמל'ה ''מזמרה'' מוותיקי אחד מקיבוצי השומר הצעיר והדמויות היותר מדוברות בתנועה. הכנוי ''מזמרה'' הוצמד לאברמל'ה,ששמו האמיתי אברהם ג. ,מפני שהיה ידוע כאחד מבטלני הקיבוץ , שכשאר הבטלנים מסוגו, שהאמינו בעבודה כעיקרון, בלי להגשים את אמונתם, הרבה להמצא ליד חדר-האוכל,נעול נעליים מכוסות בוץ יבש,לבוש מכנסי עבודה מטולאים וחולצה מרופטת כשבכיס התחת תקועה דרך קבע מזמרה גדולה והפגנתית. בדרך כלל היה אברהמ'לה משובץ בענף הנוי,שם טיפל בצמחייה המקיפה את חדר האוכל, אך עיקר עיסוקו,כמעט בכל שעה, היה מאבק בתופעת המתנדבות... שמוליק ''הקצר'' שבעצם היה בחור גבוה ובצבא כונה ''האנטנה'' אומר שהמתנדבות,בעיקר הסקנדינוויות, הן ששיגעו את אברמל'ה ''מזמרה'' לא בגלל איכותן המינית ואבריהן השופעים, אלא מפני שלזוועתו הן שבו את לב צעירי הקיבוץ, שרבים הלכו בעקבותיהן ובמשך השנים היו לשבדים, או דנים ונורווגים ''מייד אין ארץ''.

אברהמל'ה ''מזמרה'' ראה עצמו ''כמייסד'' מדור הפלמ''ח, איש הכשרת גרעין ''שבולת וחרב'' שהעמיד שרי ממשלה, חברי- כנסת ואלופים, ובתור שכזה היה מאמין גדול בתורת ''השומר הצעיר'' ומורשת מאיר יערי ויעקב חזן. במזכירות ידעו שאברמל'ה מתנגד למתנדבות ומדי פעם, כשעבר להתנגדות קולנית, נאלצו לזמן אותו למפגשי וועדת החברה, במטרה ותקווה לשכנעו - שהמתנדבות דווקא תורמות לקיבוץ ונוכחותן חשובה. בראש תומכי המתנדבות, עמד כמובן מאליו הרצל ''ראש בלאטה'' שווילי, השרירן של הקיבוץ, יוצא שכונת בית- ישראל החדשה, מי שהתפקר כשהלך שבי אחר אחת, לאל'ה פ. מהמטבח, מי שפגש באחת מהפוגות מלחמת השחרור. בינתיים הולידו '' ראש בלאטה'' ולאה ששה צאצאים ואחרי שהאשה בלתה, גידלה כרס ואחוריים מרשימים ובעיקר - הפסיקה להתעניין בעסקי מין, עבר הרצל לטיפול אוהד ומבין במתנדבות, שאהבו את שפמו הסטאליני ,גופו השרירי והשזוף וככל הנראה גם את תכונותיו הזיכריות, שמדי פעם בלטו במכנסי הרחצה שלו.

אברהמל'ה ''מזמרה'' שכל ימיו היה רווק, ניסה לשווא לשכנע את ''ראש בלאטה'' שהמתנדבות מהוות גורם מזיק ומסוכן, ''סרטן המאכל את טובי הבנים''. ועל כן דרש במפגיע להסתפק במתנדבים ממין זכר. פעם אחת, כך מספרים בקיבוץ, שלח אברמל'ה ''מזמרה'' מכתב בהול לגדולי התנועה, המנמק נזעם ומתחנן - בעניין המתנדבות. בסוף המכתב צרף אברה'מלה '' נ.ב ואם כבר- אז שלחו רק מכוערות''...

המאבק במתנדבות, הטריד את הקיבוץ ופגע לא רק ''בראש בלאטה'' שדאג למחסורן, אלא גם בצעירים, בעיקר יוצאי צבא, שדווקא אהבו להתעלס עם יעלות החן הנורדיות ולא שעו לתחינות שונא המתנדבות. . כשמאבק אברהמל'ה ''מזמרה'' עבר לקללות וכינויי גנאי, שהפריח בכל הזדמנות נגד המתנדבות, הוחלט לזמן לקיבוץ את אחד מראשי התנועה, חבר כנסת מכובד, שהיה מקובל על אברהמל'ה, בזכות שירותם המשותף בחטיבת הנגב של פעם. המכובד שבא מתל-אביב והאמין שיצליח להשתלט על אויב המתנדבות, בחר להפתיע את אברהמל'ה בחדרו ומצא אותו,נח על הדשא, שוכב בצל אחד העצים ולידו צנצנת ריבה ומספר ביסקוויטים פרומין.. עדי ראיה מיומנים, מספרים שאברה'מלה שמח לראות את עמיתו מהפלמ''ח, הציע לו מקום טוב בצל וכמה ביסקוויטים, ואחרי רכילות של מי מה איפוא ואיך - עבר לנושא האהוב עליו... ''הן הפכו את חדרי הבחורים למזווגות'', הוא התלונן ומנה אחד לאחד שמות צעירים, מגברברי המשק שעזבו למחוזות מרוחקים, ''הכל בגלל הסירנות המפתות האלה, הן והשדיים והביקיני המחורבן שלהן'', הוא אמר. הנכבד מהתנועה, הקשיב לא הקשיב לתלונות שונא המתנדבות, כשבמקרה, כאילו אות משמיים או אצבע אלוהים, הופיעו על השביל הסמוך שלוש יעלות חן שוודיות, שזה עתה חזרו מבריכת השחיה. ''תראה איזה שדיים יש על ההיא, הגבוהה עם השיער השאטני'' הפליט הנכבד. מה שבאזני אברהמ'לה נשמע כדבר מינות והסתה... ללא אומר, חיוור כסיד, מרעיד בכל גופו הקטן, שלף אברמ'לה את המזמרה המפורסמת , צרח שהתנועה מלאה בוגדים המוכרים עצמם בשביל ''אבר מין שוודי'', וניסה לדקור את הנכבד המבוהל, שקם על רגליו ונמלט מהמקום כשאברהמל'ה בעקבותיו. בקיבוץ מספרים עד היום, שאברהמ'לה ניסה לדקור את המכובד, רדף אחריו מחדר לחדר ובין החצרות כשבעקבותיו דולקים אחדים מחברי המשק, שהבחינו במתרחש וניסו לתפוס את אברהמ'לה לפני שיצליח לבצע את זממו...

הנכבד מתל-אביב ברח למשרד המזכירות, שם הפתיע את ראשי המשק, בדיוק כשאלה ניהלו ישיבת גזברות. כוכי התימניה, ששימשה מזכירת- הקבוץ, עובדיה מוועידת הביטחון ועוד כמה חברי מזכירות מיהרו להחביא את הנכבד בארון קיר גדול, שם ישב בין ערימות תיקים וניירת ולמראה המרדף שהתנהל בחצר בעקבות אברהמ'לה, מיהרו מהמזכירות להזמין את האחות רעיה, כדי שהיא תנסה להרגיע את שונא המתנדבות. אברהמ'לה ''מזמרה'' התפרץ בינתיים לחדר המזכירות, נשבע שבדעתו לשחוט את הנכבד והאשים את הנכחים ''בבגידה בערכי התנועה'', ''והכל בשביל עוד ציצים לבנים''. עובדיה מוועדת הביטחון, שהיה זלו'ב לא קטן, ניסה להשתלט על אברהמ'לה, אלא שנרתע למראה המזמרה השלופה ובחר להסתתר מאחורי השולחן. כוכי התימניה צווחה על אברהמ'לה שיפסיק להשתולל ואילו ג. הגזבר הממושקף והשנוא על כולם, ניסה לשכנע את בעל המזמרה ש''רצח הנכבד מהתנועה- רק יעלה כסף'' בינתיים הגיעה למקום רעיה האחות, וכשראתה את פניו המעוותיים והחוורים של אברהמל'ה החליטה שזה מקרה קלאסי בשביל ד''ר פליקס ש., הרומני מקופת חולים, שהתגורר בקיבוץ ונהג להציג עצמו כרופא נשים. ''צריך את ש.'' צעקה האחות ובבעוד כוכי מנסה להתקשר עם הרופא, נפתח לפתע ארון הקיר ומתוכו יצא הנכבד שהיה מכוסה אבק וזיעה וצעק ש''ככה לא מתנהגים עם שליח התנועה''. אברהמ'לה הגיב בהסתערות מחודשת והפעם הצליח לתקוע את המזמרה החדה בשולי חולצת הנכבד שמיהר לחזור לארון הקיר.

בסופו של דבר, בעזרת עשרה חברים, הצליחו להשתלט על אברהמ'לה, וקשרו אותו לעמוד החשמל הניצב ליד מדרגות הכניסה למזכירות, שם המתין לד''ר ש. הרופא, שנראה מבוהל לא פחות משאר הנוכחים, בדק את אברהמל'ה מרחוק וקבע מילה אחת: ''מאניה''. רק אחרי שידולים שונים ומשונים הסכים הדוקטור להתקרב לפציינט ואפילו הזריק לו תרופות הרגעה, שהתישו את שונא המתנדבות, שלא הפסיר למלמל שהכל ''בגלל אבר מין שוודי''. ''אני לא יודע מה יש לו'', אמר ד''ר שופראטו, ''אני רופא נשים, לא פסיכאטר. אבל בטוח שצריך לאשפז אותו''. הנכבד מתל-אביב סייע כשטלפן לאנשיו במשרדי התנועה, אלה התקשרו עם קופת החולים הכללית ובסופו של דבר הגיעו לקיבוץ כמה אחים רחמנים, מצויידים במעיל-משוגעים שלקחו אתם את אברהמ'לה ''מזמרה''... זו היתה הפעם האחרונה בה ראו בקיבוץ את אברה'מלה'' מזמרה''... האיש הועבר לבית- חולים לחולי נפש באזור המרכז, שם נקבע שהוא סובל ממאניה דפרסיווית, עם אישיות בי-פולארית ונטיה סכיזופרנית... הלכה למעשה,נחרץ גורלו של אברהמ'לה ''מזמרה'' שחזר, כמו תוכי על הערותיו בעניין אברי מינן המכושפים של המתנדבות ''שנשלחו לארץ במטרה להרוס את התנועה הקיבוצית''.

כך ובמשך שנים מספר התגלגל אברהמל'ה ''מזמרה'' ממוסד סגור אחד לשני, וללא בקשות לתשלום וניירת אחרת שהגיעה בענינו של אברמ'לה לשולחן המזכירות, יש להניח ששונא- המתנדבות היה נשכח על חבריו... הפרשה זכתה לתפנית מיוחדת, כשבמוסד שם אושפז, הכיר אברהמ'לה את גברת דבורה צ., שפעם שפכה חומצה על פני בעלה שנתפס בין רגלי אחותה. צ. גילתה עניין מיוחד באברה'מלה ושכנעה אותו שהפתרון ליסוריו נמצא בידי השכינה. ''בוא נתפלל יחד'', היא הציעה ביום מן הימים, ואברה'מלה, ספוג כדורי הלרגקטיל והליתיום, נענה, כרע על ברכיו וביקש מחילת בורא עולם. לא ידוע מה היתה ההשפעה המיידית של התפילה, אך אברהל'ה החל מכנה עצמו ''האצבע של ספר התורה'', התמחה בעליה לתורה ומזמורי שבת, ובמהירות היה לאחד מתלמידי הרב קדוש, רב בית החולים, שהנחה את אברה'מלה בכיוון רוחניות עם ישראל לדורותיו. אברה'מלה נעשה איפוא חוזר בתשובה, הרופאים הפחיתו את מינון הלרקטיל וכעבור כמה חודשים, אחרי שכבר גידל זקן ופאות, הסכינו לשחררו, בתנאי שישתקם בעיר ולא בקבוץ.

בתנועה שמחו לממן את המעבר לעיר ובלבד ששונא המתנדבות לא יחזור לקיבוצו. אברהמ'לה בחר דירה בשכונת רוממה שבירושלים, לשם עבר לבוש שטריימל עם קאפוטה ומצוייד בפריטי אפסנאות האמונה. הרב קדוש המליץ שיתחתן וכך שידך אותו עם צ. .השניים נישאו בטקס צנוע והקימו קן משפחתי קטן, הצופה על הרי ירושלים. אברהמ'לה, המועסק כשמש בית המרחץ, ממשיך לבלוע כמויות גדולות של כדורים, אך בסביבה שם הוא חי ומועסק - אין כידוע מתנדבות, או פיתויים אחרים ודומים, ובדירתו הצנועה הוא מנסה ללא הצלחה ובגיל מתקדם לקיים מצוות פרו ורבו, שפירושה הפיכת המעון הצנוע ...למזווגה.




חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 


באיזה שהוא מקום ובלי השגעון האיש קצת צדק
סוריא סהארה (יום רביעי, 21/08/2002 שעה 22:08) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

ומה עם עדינה,,,,,סוריא
_new_ הוספת תגובה



סיפור לא מדוייק ......... אבל יפה לאללה
אבנר בן בסט (יום רביעי, 21/08/2002 שעה 22:34) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

תביא עוד פולקלור, בבקשה.
_new_ הוספת תגובה



מצטרף לשבחי אבנר בן-בסט
אריה פרלמן (יום רביעי, 21/08/2002 שעה 23:44)
בתשובה לאבנר בן בסט
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

_new_ הוספת תגובה



יורם - סיפור משעשע ונחמד. מעניין לאן נעלמו
אלכסנדר מאן (יום חמישי, 22/08/2002 שעה 3:26) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

כל אלו בפורום אשר היו יכולים לפחות להבין לליבו של אברמל'ה, אוי לבושה.

שאלה אחרת שממש מתבקשת מסיפור זה נוגעת לנושא ההתנדבות בקיבוץ: מה היתה למעשה מדיניות הקיבוצים בנושא, ומה המריץ אותם להזמין מתנדבים על גבי מתנדבות צפון אירופאים וצפון אמריקאים אל שדות הצייד הקיבוציים הארץ חמדת כהגדרתך?

האם היתה תרומה או תועלת של ממש בעבודתן של יעלות חן אירופאיות אלו, או שמא תרמה עבודתם של מתנדבים בלונדיניים וחסונים לחיזוק רעיון הבלורית הציוני? הרי ברור שעבודתם של אלו היתה בלתי יעילה לחלוטין, בהתחשב בפעילותם הקדחתנית בתחומים אחרים, מה גם שניתן היה להביא שלל מתנדבים ערבים פלסטינאים שיכלו לבצע עבודות חקלאות שונות לא פחות טוב, ואולי באופן ממושמע הרבה יותר...מדוע לא, בעצם? הרי דבר זה היה מצליח לקרב בין לבבות העם היהודי והפלסטינאי לשיטת חזון השומר הצעיר.

האם היה רעיון הבאת המתנדבים מעין דחף בלתי מוסבר לייבוא גויים וגויות אירופאים לפריון ויישוב הארץ? מי היה הרוח החייה מאחורי רעיון נפלא ומטורף זה? הרי גם כיום כשאתה מדבר עם שכבת גיל מסויים באירופה אתה מגלה להפתעתך עשרות אנשים ששהו בקיבוצים בכל רחבי ישראל, ואשר מבקשים להחליף איתך גם כיום חוויות על אחת התקופות הטובות והיפות בחייהם. מבחינה זו אולי שוהי הקיבוצים היו המסבירים הטובים ביותר של ישראל הציונית-קיבוצניקית.
_new_ הוספת תגובה



לאלכס תרומתן של השוודיות לבניין הארץ
יורם המזרחי (יום חמישי, 22/08/2002 שעה 4:05)
בתשובה לאלכסנדר מאן
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

הרעיון הנקרא ''מתנדבים'' נולד כמדומני במוחו של איש הסוכנות והק.ק.ל לשעבר, אליהו דובקין ז''ל, שהחליט לרתום את גל האהדה העצומה, לו זכתה ישראל של שלהי 1967.
גולדה מאיר אהבה את הרעיון והעבירה אותו לאבא אבן לדיין ולבסוף לאשכול (כולם למעט אבן -זצל''ניקים).
התרומה המעשית של התנועה הלא רשמית, היתה בעיקרה מוראלית. המתנדבים של שנות השישים ראו בקבוץ כמעט השלמה לרעיונות הלא ברורים שנפוצו בקהילות הפרחים וההיפי'ס.
החיים הקלים בקבוץ, החברותא, הטיולים שקיבלו בתמורה לעמלם וכיו''ב (וגם ראשית עידן הסמים) קסמו לרבים. וככל שהתנועה הקיבוצית הצליחה למשוך את פרפורי גסיסתה ומעברה מחברה שוויונית/חלקית לחברה קדם קפיטליסטית/חלקית כך משכה את המתנדבים, שבדרך כלל היו שגריריה הטובים ביותר של ישראל מעולם!
תרומתם המעשית, היתה שווה לזו של כל פועל או שכיר ובמקרים רבים (כמו בסיפור) המתנדבים עבדו יותר מאשר ''בטלני המזמרה''.... וכשהתנועה החלה לדעוך, בשנות השמונים, גייסו תאילנדים בשיטת ''מבנקוק למטוס ולקיבוץ'' תמורת שכר כמובן ואפילו שיכנו אותם בצריפים שפעם איכלסו מתנדבים.
למתנדבות שמור מקום חשוב בזיכרון הסקסואלי/גנטי של רבים וטובים שהקימו בחדריהם או בחדריהן ''מזווגות''....
כאן, בקנדה, פגשתי לא מעט בני קיבוצים שהלכו אחרי המתנדבות, יהודיות או נוצריות והשתקעו בצפון אמריקה.
ידוע לי שמקיבוץ אפיקים בלבד ירדו יותר ממאה צעירים שהעדיפו את השוודית או הדנית וכיו''ב וכן... לא מעט גרמניות.
העניין המיני, קסם גם לצעירות רבות מבנות דת משה וישראל, שהושכבו בגרנות, או בין השיחים, או במזווגת המתנדבים והלכו אחרי הזכר שהעלו בחכה.... גם כאלה פגשתי כאן וגם בגרמניה.
בשעתו היתה הצלחה עצומה לישראליות שחומות העור ששיגעו, פשוטו כמשמעו את הנורדים, בדיוק כמו שרעמת שיער זהוב ומשולש ערווה בלונדי הטריפו את ''הבחורים הטובים''.
מעניין שלא נעשה הרבה לחקור, מבחינה היסטורית אנתרפולוגית את התופעה ותוצאותיה.... הסיבה לכך נעוצה, לדעתי, בעובדה שכמו בסיפור, רבים וטובים קמו ועזבו בעקבות הגבר או האשה שפגשו במזווגה. (אגב המילה/סלנג מזווגה מקורה בקבוץ שמיר, בעמק החולה, שם המציא אותה מכר שלי, שהיה אז אלמן די קשיש ומצא הרבה עדנה בחיקן של מתנדבות דניות, גרמניות ואנגליות. ופעם, כשנשאל באקראי אם הוא הולך לחדר ?(מושג הדירה בקיבוץ הקלאסי) השיב במבטא ליטאי ''זה לא חדר זו מזווגה''.....
_new_ הוספת תגובה



כמי ששהה הרבה בקיבוצים באותה תקופה אני יכול לאשר
ישראל חרג (יום חמישי, 22/08/2002 שעה 15:06)
בתשובה ליורם המזרחי
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

לפחות את תרומתן הגדולה של המתנדבות לאושרי וסיפוקי הפרטי...
_new_ הוספת תגובה



צר לי, אך זה סיפור קלישאתי ורדוד
גלעד דנבום (יום חמישי, 22/08/2002 שעה 15:09)
בתשובה לאלכסנדר מאן
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

מי שמסוגל להגיב דווקא נוכח, גם אם הוא יצא לחופשה קצרה.

הצטערתי מאוד לקרוא סיפור כה קלישאתי ורדוד על חיי הקיבוץ ועל תופעת ההתנדבות (לשעבר. היום כבר כמעט ואין מתנדבים בקיבוצים), שכן אופן ההתייחסות הוא מעליב וחוטא למציאות.

המתנדבים שהחלו להגיע לקיבוצי ישראל לא הובאו בתור ''כוח עבודה בלונדיני'', כי אם באו מרצונם החופשי מסיבות שונות ומשונות - הרפתקנות, קשר דתי (נוצרי או יהודי), רגשי אשמה אירופאיים או סתם חיפוש אחר שעשועים וטיולים בעולם.
בכל אופן, אין ספק בכלל כי הימצאותם של אנשים מתרבויות שונות (מערביות ברובן, כמובן) בקיבוצים, ללא שום קשר לאיכות הכלכלית של עבודתם, הזרימה חיים וחיוניות למקומות רבים, גם לנוכח שיעורי הגירה מסוימים מישראל כתוצאה מקשרים רומנטיים.
אין לפקפק בחשיבות התרומה האיכותית הזו לחיי החברה והתרבות הקיבוציים, גם אם היה בכך פן מיני, במקרים מסוימים.

חישוב בלתי מחייב שערכתי לאחרונה במספר קיבוצים באיזור הגליל העליון מגלה כי בין שליש למחצית מה''בנים'' (גברים ונשים שגדלו בקיבוץ, ונמצאים בגילאי 25-35) אשר נשארים לגור בקיבוץ לתקופות זמן ארוכות, נמצאים בקשר משפחתי כלשהו עם מתנדב/ת לשעבר.
תופעה מדהימה לכל הדעות, אשר בלעדיה נידונו הקיבוצים להתמוטטות רבתי.

בכל אופן, הבעייה הבסיסית (כלכלית, חברתית ומוסרית)של הקיבוצים, קרי: ויתור על ערכים סוציאליסטיים לטובת ערכים ציוניים, באה לידי ביטוי חריף גם בתופעת המתנדבים, אשר מדגימה בצורה נאה את חוסר הסולידריות העקרונית של חברי הקיבוץ עם שכניהם החקלאים הפלסטינאים (שעל אדמותיהם הנטושות נבנו מרבית היישובים החקלאיים היהודים) ושכניהם בעיירות הפיתוח והמצוקה (אשר קופחו ומקופחים מבחינת יחס הממשל הציוני לעומת תושבי הקיבוצים והמושבים), במקביל לנטישת עיקרון ההתנגדות לעבודה חיצונית (כפי שכפה עליהם בן-גוריון).

אני עוד חושב לכתוב מאמר מסודר ומפורט על נושא זה, בעיקר כשאני קורא התייחסות כה פשטנית למצבם הסבוך של הקיבוצים בעבר ובהווה.
_new_ הוספת תגובה



לגלעד: Take it easy
יוסי (יום חמישי, 22/08/2002 שעה 15:19)
בתשובה לגלעד דנבום
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

_new_ הוספת תגובה



על מה אתה מלין? לא מבין.הסיפור לא מסמך סוציאלי
יורם המזרחי (יום חמישי, 22/08/2002 שעה 23:37)
בתשובה לגלעד דנבום
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

_new_ הוספת תגובה



כל טקסט הוא טקסט פוליטי...
גלעד דנבום (יום שישי, 23/08/2002 שעה 0:23)
בתשובה ליורם המזרחי
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

וזה בודאי; מה גם שערכו הספרותי לא מרהיב, לעניות דעתי.
_new_ הוספת תגובה



הבטחת לנו כתיבה בנושא קדימה,תפשיל שרוולים
יורם המזרחי (יום שישי, 23/08/2002 שעה 0:48)
בתשובה לגלעד דנבום
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

גלעד היקר,
הסיפור אינו אלא סיפורון מהווי הארץ תו לא,לא ספרות יפה לא דוסטוייבסקי או עגנון ואפילו לא גלעד דנבום.
אני חושש שאתה מייחס הרבה חשיבות למה שאינו חשוב ותפקידו בידורי בלבד.אתה מבטיח כתיבה רצינית בנושא -אנא האר את עייני ועיני אחרים.
אני בטוח שתעשה עבודה טובה.רק אנא,אל תנסה לגעת בהומור,נראה שתחום זה לא נכלל במעגל הרוחניות הרצינית שלך....
משעשעת כשלעצמה,העובדה שאתה מייחס לסיפור קטן,לא חשוב,קריא ותו לא,הרבה יותר ממה שהוא ראוי לו.
אני מתכונן להמשיך ולשבץ בפורום סיפורים דומים,אז עשה טובה לעצמך-אל תייחס להם חשיבות כל שהיא תרצה תקרא לא תרצה זכותך.
כל טוב.ממתין לרשימתך החוקרת, יורם
_new_ הוספת תגובה



איני מסכימה אתך, יורם
דינה ביכל-שונרא (יום שישי, 23/08/2002 שעה 9:09)
בתשובה ליורם המזרחי
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

רובד העברית שאתה כותב בה דווקא מהווה ספרות יפה, לעניות דעתי.

עברית ספרותית שאינה של תקופת ההשכלה אלא משלבת את מקצבי המזרח בסיפורת מקוטעת -- קצת מזכיר את בורלא (אך פחות מלוטש, ללא ספק בגלל שלא היתה כוונה לספרות יפה).

לגבי התוכן, לא קראתי זאת כקטגוריה על הקיבוץ אלא על האירופאים המטורפים שבאו ואיכלסו את ארץ המזרח, עם רעיונותיהם המשוגעים ותפיסת העולם הקולוניאלית שלהם. אבל אשמח לקרוא את דבריו של גלעד בנושא. אל תתנו לפתיל זה לגווע בלי שגלעד יבהיר את עמדתו!
_new_ הוספת תגובה



אשתדל להגיב באופן מסודר במהרה
גלעד דנבום (יום שישי, 23/08/2002 שעה 11:34)
בתשובה לדינה ביכל-שונרא
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

לצערי הרב נקלעתי באמצע החופשה שלי (ואפילו אתמול, ביום ההולדת שלי!) לעבודה אינטנסיבית ביותר בשל טיפשות וערלות-לב קיבוצית טיפוסית, ולכן לא היה לי זמן רב לכתוב.
יחד עם זאת, המאורע סיפק לי ''השראה'', ומאמר המפרט את מחשבותיי מזה זמן רב על הבעיות הבסיסיות של הקיבוצים יצא לאור בפורום זה בקרוב.
_new_ הוספת תגובה



גלעד תודה.אני מבין שאתה קרבן ''ערלת לב קיבוצית?''
יורם המזרחי (יום שישי, 23/08/2002 שעה 21:09)
בתשובה לגלעד דנבום
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

_new_ הוספת תגובה



גלעד, דבר ראשון מזל טוב לרגל יום
אלכסנדר מאן (שבת, 24/08/2002 שעה 3:55)
בתשובה לגלעד דנבום
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

הולדתך.

נקודה אחת שלא הבנתי מכל הסיפור הנ''ל, ושגם ליורם לא היתה ממש תשובה על כך, היא העובדה שהמתנדבים האירופאים הופיעו באלפיהם ואולי בסך הכולל בעשרות אלפיהם בקיבוצי ישראל, ואי שם בסוף שנות ה- 80 נעלמו ושבקו חיים לחלוטין, שהם מותירים את הזירה לפועלים תיאלנדים, סינים ועוד אנשים ממקומות אחרים שאינם אירופה.

מה בדיוק קרה בתקופה זו, שגרם למתנדבים להפסיק ולבוא בהמוניהם? המצב הירוד של זכויות האדם בשטחיה הכבושים של ישראל? פרוץ האינתיפאדה? חילופי דורות? כל דבר אחר?
אשמח אם תוכל לנסות ולהתייחס לקושיות אלו במאמרך, או בתגובה ראשונית כאן בפתיל זה.
_new_ הוספת תגובה



''ימותו הקנאים ''- ביטוי משפת הרחוב הישראלי
סוריא סהארה (יום שישי, 23/08/2002 שעה 17:31)
בתשובה לדינה ביכל-שונרא
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

למה יגווע דרכו דרך יורם המזרחי אני לומדת להכיר את התקופה , עם או בלי עברית ''מדופלמת ''והלצון והצבע והשמחה בסיפוריו הינם יחוד סיפרותי בפני עצמו איך אומרים בשפת רחוב '' ימתו הקנאים'' סוריא
_new_ הוספת תגובה



לגלעד- לא כל על פי אמות מידה סנוביות
סוריא סהארה (יום שישי, 23/08/2002 שעה 4:47)
בתשובה לגלעד דנבום
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

לגלעד לשם שינוי לא הכל פוליטי ולא הכל צריך להיות או להכתב על פי אמות מידה סנוביות אוניברסיטאיות. ספוריו של יורם המזרחי הם חלק מספורי ארץ ישראל לתקופה בהם הם מסופרים כשם שסיפורי עגנון בתקופתו, מי שאינו יכול ליות אומן זה או אחר הופך למעט ממורמר מה גם שספוריו של יורם מוסיפים צבע ריח והומור לפורום ובשפת רחוב ''הבנתה זאת מר ברוך'' תודה ולהיתראות סוריא
_new_ הוספת תגובה



גלעד: בגלל זה הוא נקרא סיפור לא מדוייק
מוטקה צביאלי (יום ראשון, 25/08/2002 שעה 5:08)
בתשובה לגלעד דנבום
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אבל עבודתך תהיה מענינת. התקופה היתה מעניינת,אחרי 67 באו אלינו כל מיני מתנדבים ומתנדבות הביתה לשבת וחג..היה מעניין.
_new_ הוספת תגובה



מוטקה,אכן ...בעידן המתנדבים/ת היתה ארץ יפה
יורם המזרחי (יום ראשון, 25/08/2002 שעה 8:24)
בתשובה למוטקה צביאלי
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

_new_ הוספת תגובה




חפש בתגובות שבדיון זה:     חיפוש מתקדם...

חזרה לפורוםהדפסה עם תגובותתגובה למאמר


מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי