מה באמת חשוב בזיכוי של אולמרט

החגיגות סביב זיכויו של ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט נרגעו קמעא. עתה עובר מוקד תשומת הלב ל''משפט הולילנד'' (בו מר אולמרט נאשם בקבלת שוחד) שהחל לפני כשבועיים בעדותו המתמשכת של עד המדינה עלום השם המוכר וידוע לכל מי שמתעניין.
הדבר שצריך לבדוק, לחקור ולהסיק את המסקנות הנכונות לגביו הוא התנהלות גורמי האכיפה (יועץ משפטי, פרקליט המדינה, פרקליטות, מבקר המדינה, משטרה) מתחילת החקירות ועד תחילת המשפט (ואולי דברים מסוימים בהמשך).

אהוד אולמרט זכה בניצחון ברור בבחירות שנת 2006. לרוע מזלו, חודשים ספורים לאחר מכן פרצה מלחמת לבנון השנייה. המלחמה אמנם הסתיימה בניצחון ישראלי ברור, אך בעיני הציבור בעידודם של יריביו מבית (לבני) ומבחוץ (נתניהו) המלחמה נסתיימה בכישלון והפופולאריות של אולמרט ירדה לשפל המדרגה. הדבר הפך אותו לראש ממשלה בלתי אהוד בציבור שיכולת התמרון שלו אפסית.

מיד, במקביל למצב זה, החלו להופיע תלונות על התנהלותו האישית והציבורית, בעבר, בעניינים שונים.
החקירות הופנו למבקר המדינה הקודם (ברוך שפטרנו), השופט לינדנשטראוס, והוא החל במסע הדלפות לתקשורת של חשדות, תלונות, רכילות וסתם שמועות מרושעות כאילו הן עובדות שכבר נבדקו על ידו ואין ספק באמיתותן.

מיותר לציין כי חוץ ממקרה אחד (ניגוד עניינים) שגם הוא הוגדר על ידי בית המשפט כפרוצדוראלי, כל יתר החקירות הסתיימו בלי כל ממצא פלילי. גם המשטרה, שחלק מהחקירות הועבר אליה ניצלה את העניין למבצע יחסי ציבור גדול לה ולחוקריה. כל חקירה, והיו רבות כאלה, זכתה לכותרות ענק בתקשורת, להדלפות חלקיות, מכוונות וכמובן מטעות אשר נועדו ליצור דעת קהל שלילית עוד בטרם אפילו הוחלט אם יש מקום לאישום.

חשוב לציין כי מהרגע שמר אולמרט התפטר מתפקיד ראש הממשלה הוא לא הוזמן לשום חקירה נוספת. מיותר לציין כי לאור תוצאות המשפט עד היום כל החקירות היו או מיותרות או בלתי מוצלחות.
לכן הכתרים שהתקשורת קושרת לראשם של חוקרי המשטרה, תמורת ההדלפות, אין להם שום כיסוי במציאות.

אך האשמה הגדולה ביותר תלויה על ראשם של היועץ המשפטי דאז, מני מזוז ופרקליט המדינה, אז והיום, משה לדור.
האישים הללו היו צריכים להחליט האם טובת המדינה חשובה להם מעל הכול ולכן יש להטריד את ראש הממשלה במידה הקטנה ביותר ורק בעניינים פליליים חמורים באמת או שיש להעמידו ברמה של ''בוזגלו'' ולחקור אותו ביסודיות בכל עניין ועניין.
החלטתם לחקור אותו ביסודיות בכל עניין ועניין הופכת את שיקול דעתם ללקוי ולבלתי ראוי ופוסלת אותם מכהונות ציבוריות בהווה ובעתיד.

דוגמא מוחשית טריה להתנהלותם הזדונית והמרושעת של גורמי האכיפה היא ההדלפה של קטע אודיו מוקלט ובו קטעים משיחה שניהל פרקליטו של עד המדינה, עו''ד יצחקניא, עם אחד הנאשמים, מאיר רובין, עוד בטרם העד קיבל מעמד רשמי של עד מדינה.
מר רובין סרב בתוקף לשתף פעולה עם המשטרה ושמר על זכות השתיקה. סביר להניח כי יכול היה לקבל מעמד של ''עד מדינה'' ולהשתחרר מהאישום. אך הוא העדיף ללכת בדרכו.

מהקטעים שהודלפו משתמע כאילו מר רובין, מאשר בשיחה הנ''ל את עיקרי דברי עד המדינה. ברור שלסנגורים אין עניין להדליף שיחה שאינה מועילה ללקוחותיהם מכאן ברור שההדלפה באה ''מטעם'' התביעה.

אין לנו כל ודאות אם השיחה הודלפה בשלמותה או רק קטעים מסוימים המשרתים את האינטרס של התביעה.
נשאלת השאלה: אם התביעה התכוננה להגיש את השיחה כעדות מדוע להדליף אותה?
מסיבה פשוטה. כמעט ודאי שבית המשפט ידחה אותה.
משמעות השיחה, אם בית המשפט יסכים לקבל אותה, היא שאחד הנאשמים, ששמר כל הזמן על זכות השתיקה, בעצם מפליל את עצמו ואת חבריו. אין מילים אחרות מאשר לתאר את התנהלות גורמי האכיפה כמרושעת, זדונית ובלתי דמוקרטית בעליל.

הגיע הזמן לבצע ''ניקוי אורוות'' רציני בחלק זה של ממשלנו.

---