פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
כיכר רבין - הצד השני
צבי גיל (יום ראשון, 18/03/2012 שעה 9:00)


כיכר רבין - הצד השני

על אסתטיקה עירונית בארץ

צבי גיל



מדינת ישראל לא התברכה בכיכרות או ברחבות גדולות והָדוּרות כמו באירופה או באמריקה. הכיכרות ה''היסטוריות'' כמו כיכר מוגרבי וכיכר דיזנגוף בתל אביב וכיכר ציון בירושלים נהרסו בתנופת תהליך אורבאני מעוות, והכיכרות החדשות אינן משדרות איזה הוד ורושם כפי שהיינו מצפים, וביניהם ''כיכר רבין'', שלה משמעות מיוחדת במינה.

• • •

מבין הכיכרות בישראל שניים מתפרסמים מעת לעת ושניהם סמליים מאוד. כיכר השבת בשכונת גאולה בירושלים, וכיכר רבין בלב תל אביב. בראשונה השם ניתן לה כאשר כבר בראשית שנות ה-‏50 נערכו שם הפגנות של ''נטורי קרתא'' האנטי ציונית והאנטי ישראלית, ועוד תנועות חרדיות, נגד כול מיני מעשים של החילונים בייחוד בכול הקשור בשבת. במאבק הזה הם ניצחו עוד כאשר לא הייתה להם השפעה על השלטון. כיום הם מצד אחד מכתיבים את אורחות חיינו אבל בצד הכפייה הדתית הם מעלים שם באש פחי אשפה, משליכים אבנים, צועקים ''שאבעס'' חוסמים רכבים וכיוצא באלה. מה שנקרא ''גם מזה וגם מזה'', בזכות זאת אומץ השם ''כיכר השבת''. זאת כמובן לא משדרת ''שבת מנוחה''.

לעומתה כיכר רבין מזוהה עם עצרות, הפגנות שקטות ומכובדות, עצרות זיכרון, עצרות מחאה המוניות,.עצרות למען השלום, עצרות לאומיות ישראליות, מופעי אמנות וכל דבר שיש בו כדי להדגיש את יסוד היסודות של חברה פתוחה - האדם, האזרח. זאת כיכר שבה נרצח ראש ממשלה בישראל, אשר כמו תיאודור הרצל בשעתו רצה להעמיד את הדת, שאותה כיבד- במקום הראוי לה ביחסים בין האדם ואלוהיו, ולא בפוליטיקה. הוא גם האמין בשלום. לכן צעיר דתי לאומני רצח אותו.

אגב,המונח ''כיכר'' השגור בפינו אינו מדויק. לעתים האקדמיה ללשון שממציאה כול מיני מילים חדשות ,מהן תמוהות ובלתי קליטות, או מנסה למנוע שיגרת שפה, כמו האנגלית באוניברסיטאות, לא המציאה עדיין תרגום לשם square. משום כך גם כיכר הטיימס – Times square וגם כיכר קולומבוס בניו יורק נקראות בלשוננו ''כיכרות'', בשעה שה ''טיימס סקוור'', הוא מרובע ו -Columbus circle היא כיכר. זה אמור גם לגבי Trafalgar square בלונדון שהוא ריבוע ואילו Piccadilly circus היא כיכר.

כיכר הבימה
כיכר הבימה - היכל התרבות התגמד
ולפני שנפנה לכיכר רבין, ישנה בתל אביב כיכר ראויה לאזכור נכון יותר לדיראון והיא ''כיכר המדינה''. זאת אות קין לכול הממסד הישראלי ובראש וראשונה לראשי העיר תל אביב שכיהנו בה מאז הוקמה. אילו למצער היו משחררים לאחו הזה בלב הכיכר הזאת איזה עדר של כבשים- זה היה גם יעיל לצמחיית הפרא וגם לכבשים, וגם משהו מיוחד לנוף. לחלופין ניתן היה להביא קצת כאלה מבית היוצר של קדישמן. לעומת זאת כיכר הבימה נראית כמבטיחה, אם כי היכל התרבות שהיה פעם המרכז, ולא תיאטרון הבימה, מתגמד לנוכח הפיל הלבן של הבימה. לא ברור לי מדוע את ערוגות הפרחים הורידו קומה, שכן פרחים הם לנוי שייראו אותם. ואשר לאותו מונומנט דומיננטי, בית הבימה הוא יפה יותר בלילה כאשר הפנים מואר . אולי זה בכלל משהו סמלי ישראלי. שימו לב אלו שירים המציאו ללילה הישראלי. ''מה יפים הלילות בכנען''- של יצחק קצנלסון (לחן ערבי). חיים חפר נטל מנגינה של להקת הזמר הצרפתית הידועה ה''קומפאניון דה לה שאנסון'', שם אותה בפי להקת מועדון התיאטרון והצמיד אותה ליפו בלילה: ''אין כמו יפו בלילותֶ''.

ככלל, רוב המקומות הציבוריים הללו, בארץ, יפים יותר, כאמור, בלילות, כאשר האורות מאירים אלמנטים יפים והחושך מסתיר אלמנטים מכוערים. כיכר רבין היא יפה בלילות כאשר יש בה עצרות או הפגנות המונים. היא גדולה ומכילה מקום לציבור גדול ומהווה מעין יָמָה שאליה זורמים היובלים מן הרחובות הסמוכים. צילום מן האוויר הוא מרהיב. שכן אין אלמנט מרתק כמו אנשים. כיכר ריקה בלי אנשים היא פוחלץ. כיכר רבין אינה ריקה ואין לה דימוי כזה. אבל חסר בה משהו. הדבר המרשים ברחבה היא אנדרטת השואה של יגאל תומרקין. סביבה יושבים אנשים, יונים נאספים, לא כמו בסן מרקו, אבל די כדי שילדים וקשישים ישליכו להם פרורים. אנשים באים אליה, לבד, עם ילדים או כלבים, והיא נעימה לטיולים. כלומר היא כיכר ערה, בעיקר בשבתות. אבל מלבד זאת היא לא שובה עין. בניין העירייה אומנם קצת מורק, לא בדיוק בצורה מושכת, אבל בכול זאת. מה שאין כן הבניינים מסביב. אני חייב לומר שבצילום הם נראים טובים יותר מאשר במקור, דבר די שגור בפלקטים תיירותיים.

תל אביב היא מטרופולין בכול מובן שהוא. היא לא הייתה כזאת לפני שני עשורים, גם אם האוכלוסייה הייתה קצת גדולה יותר. היא מטרופולין בינלאומי ואכן עיר ללא הפסקה, שלא אפריז אם אומר שאין דומה לה בשום מקום בעולם. וזה מחייב אותה, לא רק ברכבת תחתית, שהעדרה הוא בכי לדורות אלא גם בשכיות חמדה. בכרך, אלה שדרות וכיכרות. כיכר רבין היא המפורסמת בהן.


אסטטיטקה - מילה גסה

כיכר רבין
כיכר רבין - אנדרטת תומרקין
הערתי על כך באי אלה מרשימותיי, כי המינהל המוניציפאלי הישראלי אינו מצטיין באסטטיקה. ואם הוא לא עוסק בתחום הזה, התושבים וודאי שלא, מכול מקום לא במטרופולין. זאת אכן נמדדת בשכיות חמדה או במבנים חדישים שהם יפים וכאלה שהם חג לעין. אבל לא רק. אמת המידה, סימן ההיכר - הם הרחובות, הבתים, המרווחים שבין הבתים והעזובה שמציצה מאחורי אלה. זה נראה מוזנח, מלוכלך, מטולא, מרוח פה ושם בגרפיטי מכוער.

כאשר אני מתלונן על כך בפני אדריכל ידוע, בונה ערים, יליד תל אביב שמכיר יפה גם את המבנים וגם את מבני הביורוקרטיה (ואדריכל שלא מכיר את אלה, מוטב לו לפנות למקצוע אחר) הוא מגיב על כך בראייה היסטורית. משל מדובר היה באיזה שליט תרח סנילי שביום מן הימים ימות. הוא טען כי בסופו של הדבר עם השנים, כול הבתים הללו שאני מזכיר יהיו היסטוריה. יהיו בתים אחרים, רחובות אחרים וכול המראה יהיה שונה. זה ללא ספק תרחיש נכון. אך מה לעשות שבכול העולם התהליך הזה הוא עניין של זמן ותלוי בעשרות גורמים, ציבוריים ופרטיים, ובישראל הוא מסובך עשרה מונים.

יחד עם כול זאת, ראש עיר ראוי ובעל מרץ ותושייה, כמו ראש העיר הנוכחי של תל אביב רון חולדאי, שעושה דברים רבים ל''שיפור פני העיר'' אלה לא ניכרים ברחובות הרבים בעיר. חזיתות הבתים, הרחובות, הסמטאות, המעברים, המדרכות (בעיקר בדרום העיר שזאת בכלל עיר אחרת שלא חוברה לה יחדיו). לעתים קרובות אני עובר ברחוב המלך ג'ורג' ולבי מתמלא נוסטלגיה לתקופת היותי ילד כאשר טיילתי ברחוב שבעיירה בפולין. אילו הדבר תלוי בי לא הייתי נוגע ברחוב תוסס ומרתק זה, על מה שיש בו, שכאמור נראה כלקוח מעיירה במזרח אירופה במאה הקודמת. זה רחוב היסטורי, והבניין הגבוה של בית ז'בוטינסקי באמת נראה כמו אגודל נפוח. אבל הייתי צובע קצת, ממרק קצת, משָלֵט קצת, מעטר קצת את חנויות הגלנטריה ויש לנו רחוב לתפארת שאומר לנו משהו גם בשפה של היום. בדיוק כמו בערים רבות בדרום אירופה.' באיטליה, בצרפת, בספרד, ביוון, אשר שימרו את העבר אבל בצורה אסטתית מה לי הדקלים היפים שנטעו באבן גבירול בשעה שמראה רוב הבתים שניצבים בצדדים – עלוב למדי.

חשוב לציין כי בעידן החדש בניגוד לעבר, רוב הדירות מושכרות לא מכוח דמי מפתח, כאשר לבעלים בקושי היה כסף להחזיק את הבית, גם בעליבותו, אלא מושכרים על ידי אנשים פרטיים. משקיעים, או אלה שיש להם דירה נוספת או יורשים. הצד השווה שבהם הוא שהם לא מפסידים כסף אלא מרוויחים. והם אלה, ולא הדיירים שמשלמים שכר דירה גבוה, שהיו צריכים לתחזק ולשמור על חזות תקינה של הבית והפרוזדורים או חדרי המדרגות שבאחרונה משמשים בין היתר לחניית אופניים. ואם הם לא עושים זאת העיירה חייבת לכפות זאת עליהם. לא בעוד חמש שנים אלא תוך שנה. באירופה בעלים של בתים מוזנחים נקנסים.

ולקראת סיום סיפור קטן. לא סיפור חלמאי, אלא סיפור תל אביבי. אני לא יודע אם זאת מחלקת הגננות או המחלקה לשיפור פני העיר. יום אחד מרוקנים ערימה ענקית של חול מול הבית שבו אני גר, שצופה לגינת חיסין. אחרי שפרקו את החול בא דחפור ופיזר את החול באיזה מקום בגינה או בשוליה. לא ברור לי מדוע הובאה כמות ענקית כזאת שרובה נותרה ללא שימוש מקומי. אבל לפינוי הערימה הובאה מעין מכולה פתוחה לשינוע חומרי בניין ופסולת והוצבה ממול. הדחפור לאחר שסיים את העבודה בגינה העביר את כול יתרת החול לאותה מכולה פתוחה. לאחר שהחול פונה עובד אחד ניקה במטאטא ובכף את השאריות, ולא נודע שהייתה פה ערימה של חול. למחרת בא רכב גרר שהרים את המיכל ותוך כדי הרמה ותזוזה נשפכו כמויות גדולות של חול על הכביש ובפתח כניסה לחניה פרטית בגובה של 20 ס''מ. הפעם לא היה איש עם מטאטא לנקות. העבירו עודף חול מצד אחד לצד שני. מי שמפזר בפועל את החול, אלה מכוניות ביציאה ובכניסה לחניה ורכבים עוברים. עדיין נותר מספיק חול בשולי הכביש כדי לטפל עוד פעם במילוי שבילי הגינה. אבל הגינה לא זקוקה יותר לחול. הדיירים לא היו זקוקים לו אף פעם. ככה מתנהלת פה ושם עבודה לשיפור פני העיר.זה דבר זוטא, אבל יש הרבה כאלה שמלמדים על נהלים עירוניים.

כיכר רבין זה סיפור אחר. הבתים אמנם בצדדים לא מצטיינים בהדרם, אבל גם אם אלה שייכים לאנשים פרטיים או לחברות. מן הראוי היה כי העירייה תממן את שיפוצם וחזותם. זאת בין היתר משום שדיירים אלה כבר משלמים בצורה כלשהי בעבור המיקום. הרי ההפגנות והעצרות שנערכות בכיכר לא בדיוק גורמים לשקט ולנחת בקרב דיירי הסביבה.זה הפיצוי שמתבקש מן העיריה. בכך היא גם תייפה את הכיכר כולה. גם אלמנטים שונים בפנים נראים מוזרים ביניהם מעין פרסומת לתיאטראות במסגרת שנת האומנות. אם כבר, ניתן היה להציג משהו יצירתי
יותר או להריץ על מסך צילומי ההצגות או להציב מיצגים אחרים כולל פיסול, במקום כרזות דמויי פלקטים. אבל זה חלק מן הסיפור.

כיכר רבין ראויה לטיפוח לא פחות מאשר כיכר הבימה, רק משום שהקימו שם את ה''מוזוליאום'' הלבן. הייתה פעם ''הבימה'', שאיננה עוד. הפינה היפה בכיכר היא דווקא זאת המוסתרת - ''גן יעקוב'', אחת מפינות החמד הבולטות בכול העיר. כיכר רבין לא נקראה ככה מלכתחילה, לאלה שלא מכירים את תולדותיה. הייתה ''כיכר העירייה''. אבל עם הפיכתה ל''כיכר רבין''. שמה צריך ללכת לפָניה בגאון כמו גל-עֵד הדור, כנושא שמו של ראש הממשלה, רמטכ''ל בעבר, שנרצח בשל רצונו בשלום. היא סמל לדמוקרטיה. בדומה לאגורה באתונה הקלאסית ול''פורום רומנו'' ברומא העתיקה. כאן מדובר בעיר העברית הראשונה בישראל החדשה.

צבי גיל בפסבוק



חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 



מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי